ב-1990 החליטה ממשלת ישראל להקים את קריית הממשלה בתל אביב. ב-2004 הוקם הבניין, ושוכנים בו שבעה גופים ממשלתיים. מאחר שרשות המסים בישראל (להלן - הרשות) היא הגוף המאכלס את החלק הגדול ביותר בבניין, החליט מינהל הדיור הממשלתי להטיל על הרשות את קיום המכרזים לרכישת הציוד והשירותים לכל הגופים הממשלתיים שישוכנו בבניין.
לפי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, נדרשה הרשות לאמוד את שווייה של כל עסקה קודם שתחליט על דרך ההתקשרות עם ספקים, אולם נמצא שלא תמיד קיימה הרשות מכרז, אף אם לפי הדין, חובתה הייתה לעשות כך.
נמצאו ליקויים בתהליכי הרכישה שביצעה הרשות: הרשות קיימה פעמיים תהליך בירור והשוואה של מחירים (להלן - תיחור), ובפעם השנייה הצעות המחיר כבר היו ידועות. בכמה מכרזים לא בחרה הרשות זוכה שני, ועקב כך כשלא יצאה לפועל העסקה עם הספק הנבחר היה עליה לפרסם מכרז נוסף, דבר שהיה בו משום בזבוז משאבים. ביצוע רכישה מרוכזת של ציוד מקנה לרשות יתרון לגודל, ואף על פי כן ברכישה גדולה של כיסאות שביצעה הרשות היא לא ניצלה את היתרון של רכישה מרוכזת וגדולה של ציוד ואף שילמה סכום כולל שגבוה בכ-20,000 ש"ח מזה שנקבע בחוזה. כמו כן היא רכשה ציוד רב בלא שחתמה על חוזה רכישה.
הרשות לא נעזרה בייעוץ מקצועי לבדיקת הרהיטים שרכשה עבור קריית הממשלה. עקב כך קיבלה החברה לעתים רהיטים שונים מאלה שהייתה אמורה לקבל לפי המפרט הטכני שסוכם עליו בחוזה ההתקשרות עם הספק.
מנהל אגף תשתיות ותקשורת ביחידת המחשוב של רשות המסים פיצל רכישה רחבת היקף של מדפסות לשתי רכישות שהיקפן קטן יחסית, וכך הפר את החובה לפרסם מכרז.
הרשות לא עמדה בלוח הזמנים שקבעה, ועקב כך התעכב המעבר של חלק ממשרדיה לקריית הממשלה. כפועל יוצא הרשות משלמת דמי שכירות כפולים עבור המשרדים האמורים בסכומים מצטברים של מיליוני ש"ח.