החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ (להלן - החברה) הוקמה על פי החלטת ממשלה משנת 1967 והחלה לפעול בשנת 1968. החברה בבעלות מדינת ישראל (40%) ומרכז השלטון המקומי (60%). החברה היא חברה מעורבת כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.
מרבית הכנסות החברה נובעות מהתקשרויות עם הרשויות המקומיות. הכנסותיה פחתו בשנת 2002 ברוב תחומי פעילותה. בשנים 2001-2003 חלו גידול ניכר בחובות הרשויות המקומיות לחברה וירידה ניכרת בשיעור גבייתם. לפיכך נקלעה החברה למצוקה בתזרים המזומנים. החברה לא הרחיבה את תחומי פעולתה מחוץ למגזר הרשויות המקומיות, למעט פרויקטים ספורים. בשל מצוקה בתזרים המזומנים, נפגעה יכולת החברה להקצות משאבים לפיתוח מערכות חדשות, להשקיע בתשתיות מחשוב, ולהיערך למקרה אסון. בכך נפגעה רמת השירות ללקוחות החברה.
החברה לא שיפרה את תפקוד יחידת השיווק הארצית שלה לאחר בדיקה ארגונית בה נמצאו ליקויים בפעולותיה: היחידה לא קבעה מדיניות שיווק והתמקדה במכירת מוצרים של גורמי חוץ ולא במכירת מוצרי החברה.
משנת 1996 פיתחה החברה מערכות פיננסיות חדשות בלא שבדקה את היתכנות רכישתן והטמעתן ברשויות המקומיות. עד סוף דצמבר 2003 נקלטו המערכות ב-15 מ-250 רשויות.
תהליך קבלת ההחלטות בחברה על דרך הגדלת עוצמת המחשוב במרכזֶיה נמשך כשנתיים.
מאז 1994 לא השלימה החברה הטמעת מערכת ניהול איכות במינהל שירותי לקוחות, ולכן חסרה מנגנון בקרה ושיפור של פעולותיה.
החברה לא עשתה בשמונה השנים האחרונות סקר סיכוני אבטחת מידע, על אף שנויים ניכרים בתשתיות המחשוב והתקשורת שלה, ולא דיווחה ללקוחותיה על השירותים שעלולים להיפגע באסון. הדירקטוריון לא דן בנושא למרות חשיבותו.
החברה לא ניהלה מעקב אחר השינוי במשקלן של התשומות ובהרכב העלויות. לכן לא הייתה לה האפשרות לתמחר את שירותיה ולעדכנם בהתאם לשינויים במבנה העלויות של סל התשומות.
הדירקטוריון וועדות הדירקטוריון התכנסו לעיתים רחוקות. מניין הדירקטורים בדיוני ועדות הדירקטוריון היה קטן מן המניין החוקי שנקבע בתקנון של החברה. המדינה לא מיצתה את זכותה למנות לחברה דירקטורים לפי חלקה בבעלות. גם לא קוימה הוראת התקנון שבישיבות ישתתף לפחות אחד מן הדירקטורים שמונו בידי המדינה. לשנים 2002-2003 קבע הדירקטוריון רק מסגרת תקציבית לחברה ולא קיים דיוני מעקב אחר פעילות החברה. הדירקטוריון לא עקב אחר ביצוע החלטותיו. למרות הגידול בחובות הרשויות המקומיות שהקשה על פעילות החברה, לא הנחה הדירקטוריון את הנהלת החברה לנקוט אמצעים שיגדילו את גביית החובות.
שכרם של יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל חרג מן הנהוג בחברה ממשלתית, הדומה במאפייניה לחברה לאוטומציה. על פי תקנות ההתאגדות של החברה, השכר והתנאים הסוציאליים של עובדי החברה, כולל המנכ"ל, לא יחרגו מהמקובל לגבי עובדי המדינה בתפקידים מקבילים.
בסוף שנת 2001 החליטה ועדת שרים לענייני הפרטה למכור את מניות המדינה בחברה, אך עד דצמבר 2003 ההחלטה טרם בוצעה משום שמרכז השלטון המקומי טרם אישר את ההחלטה.