כללי
לפי סעיף 10(ג) לחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 (להלן - חוק המימון): "תוך עשרה שבועות מתום כל שנת כספים ימסרו נציגיה של סיעה או רשימת מועמדים למבקר המדינה את חשבונותיה לאותה שנה...". לפי סעיף 10(ג1)(1) לחוק המימון: "יראו שנה שבה מתקיימות הבחירות לכנסת כמסתיימת בתום החודש שבו פורסמו תוצאות הבחירות...". לפי סעיף 10(ג1)(2) לחוק המימון: "יראו שנה שלאחר הבחירות כמתחילה בתחילת החודש אחרי פרסום תוצאות הבחירות וכמסתיימת בתום שנת הכספים הבאה".
הבחירות לכנסת השמונה עשרה התקיימו ב-10.2.09 ותוצאות הבחירות פורסמו ברשומות ב-18.2.09 על כן, השנה השוטפת שלגביה על נציגיה של סיעה למסור למבקר המדינה את חשבונותיה מתחילה ב-1.3.09 ומסתיימת ב-31.12.10 (להלן - התקופה השוטפת). מכאן שנציגי הסיעות היו אמורים להגיש למבקר המדינה את חשבונותיהן לתקופה השוטפת לא יאוחר מ-11.3.11.
לפי סעיף 10(ד) לחוק המימון, על מבקר המדינה למסור ליושב ראש הכנסת בתוך 16 שבועות מקבלת החשבונות האמורים, דין וחשבון על תוצאות ביקורת החשבונות.
בתוקף סמכותה לפי סעיף 10(ו) לחוק המימון החליטה ועדת הכספים של הכנסת, בעקבות בקשות של סיעות שונות ובהתייעצות אתי, להאריך את פרק הזמן שנקבע להגשת חשבונות הסיעות לתקופה השוטפת עד 1.5.11. לבקשתי, נוכח הדחיה שניתנה לסיעות ובהתחשב בלוחות הזמנים הקצרים שנקבעו בחוק להשלמת עבודת הביקורת על חשבונות הסיעות ובמטלות הרבות המיוחדות בהן עוסקים עובדי משרדי, החליטה ועדת הכספים של הכנסת לדחות את מועד מסירת הדין וחשבון ליושב ראש הכנסת עד 1.11.11.
דין וחשבון זה עוסק בתוצאות ביקורת החשבונות השוטפים של 17 הסיעות בכנסת השמונה עשרה שקיבלו מימון ממלכתי בתקופה השוטפת ואלה הסיעות:
(1) אגודת החרדים - דגל התורה;
(2) אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת;
(3) אלתג'מוע אלווטני אלדימוקרטי - בל"ד (להלן - בל"ד);
(4) ארץ ישראל שלנו (להלן - א"י שלנו);
(5) הבית היהודי - מפד"ל החדשה (להלן - מפד"ל);
(6) הליכוד - תנועה לאומית ליברלית (להלן - הליכוד);
(7) התנועה הערבית להתחדשות (תע"ל) (להלן - תע"ל);
(8) התקווה - מפלגה ציונית לאומית (להלן - התקווה);
(9) חד"ש - החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחוגי ציבור יהודים וערבים) (להלן - חד"ש);
(10) ישראל ביתנו;
(11) מד"ע - המפלגה הדמוקרטית הערבית (להלן - מד"ע);
(12) מפלגת העבודה הישראלית;
(13) מרצ-יחד ;
(14) קדימה;
(15) רשימת האיחוד הערבי ;
(16) ש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה (להלן - ש"ס);
(17) תקומה.
תוצאות הביקורת
תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות נקבעו בהסתמך על בדיקת החשבונות בשיטות ביקורת מקובלות, חוות דעת של רואי חשבון, השלמות, תיקונים והסברים שמסרו הסיעות במהלך הביקורת והצהרות של נציגי הסיעות, שהתקבלו כראיה לפי סעיף 9(ג) לחוק המימון.
קיום הנחיות מבקר המדינה
לפי חוק המימון, על כל סיעה לנהל את מערכת החשבונות שלה בהתאם להנחיות מבקר המדינה לפי חוק מימון מפלגות בדבר ניהול עניניה הכספיים של סיעה, התשס"ט-2009 (להלן - ההנחיות) ולרשום את הכנסותיה ואת הוצאותיה לפיהן.
שתי סיעות לא ניהלו את חשבונותיהן בתקופה השוטפת לפי הנחיות מבקר המדינה.
הדבר התבטא בעיקר בכך שהסיעות (א"י שלנו, קדימה) לא רשמו במערכת החשבונות את מלוא הכנסותיהן והוצאותיהן ולפיכך מערכת חשבונותיהן לא שיקפה את כל פעולותיהן הכספיות, וחלק מהתקשרויותיהן של הסיעות עם נותני שירותים שונים לא נעשו בכתב כנדרש.
כמו כן, הסיעות לא שמרו בידיהן את מלוא האסמכתאות בגין ההוצאות שהוציאו, על כן בהעדר תיעוד מפורט, לא ניתן היה לאמת ולסכם את הוצאותיהן והכנסותיהן.
אסמכתאות על פעילות נותני שירות
ההנחיות דורשות שלכל רישום במערכת החשבונות של סיעה תהא אסמכתא ממנה ניתן ללמוד על פרטי הפעולה שבוצעה.
מספר סיעות התקשרו בהסכמים בסכומים מהותיים עם יועצים שונים ונותני שירותים. בחלק מההסכמים אף נקבע כי על היועץ או נותן השירות להמציא לסיעה תיעוד מפורט על פעילותו.
בביקורת נמצא כי בחלק מהמקרים, למרות שבידי הסיעות היו הסכמים בכתב עם נותני השירות, לא היו בידי הסיעות אסמכתאות המעידות על ביצוע הייעוץ או מתן השירות ולפיכך לא ניתן היה לאמת ולבקר את סבירות ההוצאה אל מול השירות הניתן ולבחון האם מדובר בתשלום בגין הוצאות כהגדרתן בחוק.
כך למשל, סיעה אחת (ישראל ביתנו) שכרה את שירותיו של זמר בעלות חודשית של 10,000 ש"ח (בסך כולל של כ-150,000 ש"ח) למתן שירותי הסברה, אולם לא היה בידיה כל תיעוד בדבר השירות הניתן, לרבות אופי או היקף הפעולות שנעשו בתמורה לכספים ששולמו. סיעה אחרת (קדימה) העסיקה יועץ אסטרטגי בענייני הסברה ומגזרים, ולמרות שחוזה ההעסקה חייב אותו להעביר לסיעה דוח פעילות שבועי, בתיקי הסיעה לא נמצא כל תיעוד ממנו ניתן ללמוד על היקף הפעילות וטיבה.
על הסיעות להקפיד לנהוג על פי ההנחיות, לשמור בידיהן כל תיעוד בגין ההוצאות שהוציאו והפעילות הנעשית עבורן, לרבות דוחות בגין ביצוע פעילות והיקפה.
הוצאות
(א) חוק המימון קובע תקרה להוצאותיהן השוטפות של הסיעות. בסעיף 7(ד) לחוק המימון נקבע כי סיעה לא תוציא "במשך שנה הוצאות שוטפות בסכום העולה ביותר משלוש חמישיות על הסכום המגיע לה למימון הוצאותיה השוטפות או בסכום העולה ביותר משלוש חמישיות על הסכום המגיע כאמור לסיעה בעלת חמישה חברי כנסת, לפי הגדול יותר". (להלן - תקרת ההוצאות).
(ב) בתקופה השוטפת כלולות שתי תקופות: האחת מתחילה ב-1.3.09 ומסתיימת ב-31.12.09 (להלן - 2009) והשנייה מתחילה ב-1.1.10 ומסתיימת ב-31.12.10 (להלן - 2010) לכן לכל אחת מתקופות אלו תקרת הוצאות שונה.
(ג) על פי החשבונות שמסרו הסיעות למשרדי, הסתכמו ההוצאות השוטפות של 17 הסיעות בתקופה השוטפת בכ-180 מיליון ש"ח.
(ד) הוצאותיהן השוטפות של כל הסיעות הן ב-2009 והן ב-2010 היו בגבולות האמורים בסעיף 7 לחוק המימון.
(ה) אני רואה מחובתי להפנות שוב את תשומת הלב לכך שלסיעות רבות גירעון מצטבר ניכר. במיוחד יש לציין את גירעונן של סיעות אלה ליום 31.12.10 בהתאם לדוחותיהן הכספיים: מפלגת העבודה הישראלית - כ-53 מיליון ש"ח; קדימה - כ-34 מיליון ש"ח; הבית היהודי - מפד"ל החדשה - כ-32 מיליון ש"ח; הליכוד - כ-29 מיליון ש"ח; מרצ-יחד - כ-10 מיליון ש"ח. כבר הערתי כי כתוצאה מהגרעונות נאלצות הסיעות לצמצם את פעילותן השוטפות בשמירה על קשר עם הציבור ובמקרים קיצוניים קיומו של גירעון כבד עלול לסכן את המשך קיומה הכלכלי של סיעה.
הכנסות
(א) לפי חוק המימון זכאיות הסיעות למימון הוצאותיהן השוטפות מאוצר המדינה (להלן - המימון הממלכתי).
(ב) המימון הממלכתי ש-17 הסיעות היו זכאיות לו בתקופה השוטפת הסתכם בכ-186 מיליון ש"ח.
(ג) על פי החשבונות שמסרו הסיעות למשרדי, הסתכמו הכנסותיהן השוטפות בתקופה השוטפת בכ-255 מיליון ש"ח.
(ד) הפער בין ההכנסות השוטפות של הסיעות בתקופה השוטפת לבין המימון הממלכתי נובע ברובו מהכנסות ממכירת נכסי המפלגות, מהשכרת נכסים ומדמי חבר.
(ה) סעיף 8 לחוק המימון אוסר על סיעה לקבל, במישרין או בעקיפין, תרומה מתאגיד, בין בארץ ובין בחו"ל, וכן ממי שאינו "בוחר" כמשמעותו בחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], התשכ"ט-1969. כמו כן מגביל סעיף 8 לחוק המימון את סכום התרומה שמותר לסיעה לקבל מאדם ובני ביתו הסמוכים על שולחנו (להלן - יחיד). בשנת 2009 התקיימו בחירות ולכן סכום התרומה המותרת מיחיד לשנה זו היה 2,100 ש"ח, בשנת 2010 היה סכום התרומה המותרת מיחיד 1,000 ש"ח.
(ו) הכנסותיהן של כל הסיעות היו בגבולות שנקבעו בסעיף 8 לחוק.
נושאים בעלי היבטים עקרוניים
בדיקת חשבונותיהן של הסיעות העלתה מספר נושאים בעלי היבטים עקרוניים שמצאתי לנכון לייחד את הדיבור עליהם.
הוצאות בלתי תקינות
חוק המימון, אשר מסדיר את אופן המימון הממלכתי הניתן לסיעות, מגדיר, בין היתר, מהן ההוצאות אשר סיעה רשאית להוציא מכספי המימון הממלכתי, שמקורם בקופה הציבורית, במסגרת פעילותה. ההוצאות המותרות על פי הגדרת המושג 'הוצאות' בחוק הן "הוצאות של סיעה לארגון פעולותיה, לתעמולה ולהסברה ולקיום הקשר הארגוני והרעיוני עם הציבור". בכך קבע המחוקק את העיקרון לפיו הוצאות אשר מאפיינות פעילות למען המפלגה ויעדיה הן הוצאות הראויות להיות ממומנות מכספי הציבור, על פי התפיסה הדמוקרטית-ערכית המקובלת במדינת ישראל. הוצאות אחרות, שאינן נכנסות בגדרים אלה, אין זה ראוי שתמומנה מכספי הציבור.
בביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות הועלו מקרים בהם דיווחו סיעות על הוצאות שאינן עומדות בהגדרות החוק. על כך כבר הערתי בעבר כי "בחלק מהמקרים נוצרת תחושה קשה, עד כדי חשש לפגיעה בטוהר המידות. לא לשם כך נועד המימון הממלכתי ואין לאפשר סטייה מעקרונות יסוד אלה".
אני סבור כי יש לתת פרשנות דווקנית וקפדנית למושג "הוצאות" בהתחשב בתכלית החקיקה, שכן המדובר בכספי ציבור שניתנו למפלגות כדי לאפשר את פעילותן במסגרת המשטר הדמוקרטי בישראל.
כך למשל, סיעות שילמו מכספי המימון הממלכתי הוצאות בגין בונוס על קבלת דוח חיובי ממבקר המדינה לנותני שירותים ולבעלי תפקידים, הוצאות על אירועים של יושב ראש סיעה, נסיעות לחו"ל של יושבי ראש סיעות ובכירים בסיעה, הוצאות בגין תשורות ומתנות לרגל אירועים שונים. כמו כן נכללו הוצאות בגין מתן תרומות ותמיכות לעמותות ולציבור מסוים. להלן הפרטים:
בונוסים לנותני שירותים ולבעלי תפקידים בגין דוח חיובי ממבקר המדינה
בביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות הועלה כי שלוש סיעות (הליכוד, העבודה, קדימה) שילמו לבעלי תפקידים בסיעה או לרואי החשבון שלהן תוספת כספית, מעבר לתמורה המוסכמת, כבונוס בגין קבלת דוח חיובי ממבקר המדינה. סיעת העבודה שילמה לבעלי תפקידים בה סכומי בונוס שנעו בין 35,000 ש"ח לבין 41,000 ש"ח (ובסך הכל 111,000 ש"ח), סיעת קדימה שילמה בתקופה השוטפת בונוס בסך של 58,000 ש"ח לרואה חשבון אשר ליווה את הניהול הכספי של הסיעה בבחירות לכנסת ה-18 וכן בונוס בסך של 191,000 ש"ח למשרד רואי החשבון שערך עבורה את הדוחות הכספיים; גם סיעת הליכוד שילמה בונוס בסך של 240,000 ש"ח למשרד רואי החשבון שערך עבורה את הדוח הכספי שהוגש למשרד מבקר המדינה.
שתי סיעות טענו כי התשלומים עוגנו מראש בהסכמים שנחתמו עם נותני השירותים. סיעה אחרת טענה כי התשלומים לא נכללו מלכתחילה בהסכמי ההתקשרות עם בעלי התפקידים האמורים, אלא שולמו להם בדיעבד, לאחר ביצוע העבודה, עבור שעות עבודה מרובות מעל המקובל. מצאתי כי לא ניתן היה לנתק את הקשר בין התשלומים הללו ובין קבלת דוח חיובי כאמור וכי אין חולק על כך שבהינתן דוח שאינו חיובי לא היו משולמים הבונוסים, על אף העבודה המרובה. לפיכך יש בתשלומי הבונוס טעם לפגם.
אני חוזר על עמדתי, כפי שהובעה בדוח על הבחירות לרשויות המקומיות 2008 , כי התניית תמורה לנותן שירות בתוצאות הדוח עלולה לפתוח פתח לתופעות שליליות, עד כדי חשש לפגיעה בטוהר המידות או למצער למראית עין של פגיעה כזו. יצוין כי בכל מקרה ראוי כי היקף הזמן והמאמצים שיושקעו במתן השירות יהיו הולמים, ויש מקום לתגמל את נותני השירות בהתאמה להיקף השירות שניתן אולם אין הצדקה לשלם תמורה נוספת המותנית בקבלת דוח חיובי ממבקר המדינה. הסכמה על תשלום כאמור היא פסולה.
זאת ועוד, על רואה חשבון מוטלת חובה, הן מכוח חוק מימון מפלגות והן מכוח חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955; תקנות רואי-חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג-1973 ותקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי תלות כתוצאה מעיסוק אחר), התשס"ח-2008, לעשות את עבודתו נאמנה באופן בלתי תלוי, תמורת תגמול הולם ובלתי מותנה בתוצאות הביקורת.
הוצאות על אירועים
מספר סיעות שילמו מכספי מימון מפלגות עבור אירועים שההוצאות בגינם אינן בגדר הגדרת "הוצאה" בחוק המימון.
סיעה אחת (ש"ס) שילמה כ-20,000 ש"ח עבור אירוע פרטי - סעודת שבע ברכות לרגל נישואיה של בתו של יו"ר הסיעה - וטענה כי האירוע אליו הוזמנו חברי סיעה רבים הינו, למעשה, אירוע של הסיעה.
אירוע משפחתי אליו מוזמנים פעילי הסיעה אינו הופך בשל כך לאירוע של הסיעה, ואין מקום למימונו מכספי ציבור.
סיעות אחרות שילמו סכומים ניכרים עבור ארוחות בביתם של יושבי ראש הסיעות שאליהן הוזמנו חברי הסיעות ובני זוגם ומכובדים נוספים: במקרה אחד (ליכוד) עלות הארוחה הסתכמה בכ-44,000 ש"ח עבור 120 מוזמנים, דהיינו כ-366 ש"ח למוזמן, ובמקרה אחר (קדימה) שולם סך של כ-57,000 ש"ח עבור ארוחה ל-60 מוזמנים, דהיינו כ-950 ש"ח למוזמן.
הסיעות טענו כי מדובר באירועים שנועדו לחזק ולשמר את יחסי העבודה של חברי הסיעה בינם לבין עצמם או בינם לבין השותפים לקואלציה.
אני סבור כי אין זה ראוי כי סיעות יממנו מכספי המימון הממלכתי אירועים כגון אלה. גם אם נניח שניתן לעשות שימוש בכספי המימון להוצאות ארגון של חברי הסיעה (ללא בני זוג ומכובדים נוספים), הכוללות כיבוד קל, לא יעלה על הדעת כי אלה יכללו הוצאות כה מופרזות וראוותניות. אני שב ומדגיש כי ראוי שהסיעות ינהגו בחסכון ובריסון בשימוש בכספי ציבור.
הוצאות בגין חלוקת מוצרים
מספר סיעות מימנו רכישת מוצרים שניתנו כתרומה ליחידים ולעמותות שונות. כך למשל, סיעה אחת (קדימה) דיווחה על חלוקת חבילות מזון לניצולי שואה בעלות של כ-243,000 ש"ח, שתי סיעות דיווחו על חלוקת ילקוטים לילדים, האחת (ש"ס) בעלות של 49,000 ש"ח והשניה (תע"ל) בעלות של 60,000 ש"ח.
חלק מהסיעות טענו כי אין מדובר בתרומות בלבד אלא בחלוקה בעלת אופי פוליטי ותעמולתי ושמתקיים כאן הקשר עם ציבור הבוחרים; על כן, לטענתן, מדובר בהוצאות הנכנסות להגדרה בחוק המימון. אחת הסיעות טענה כי המדובר במחווה הומנית.
לסוגיית מתן הלוואות, תרומות ותמיכות מכספי מימון ממלכתי אל מול ההגדרה שבחוק ל"הוצאות" של סיעה, כבר התייחסתי בעבר כלהלן:
"... מחד גיסא, לא לשם כך מוציאים כספי ציבור למפלגות. סוג זה של תרומות והלוואות - הניתנות שלא לפי אמות מידה ובדרך כלל ללא שקיפות הולמת - יש בו כדי לפגוע במאמץ הכללי למיסוד התמיכות מתקציבי ציבור ולהגברת השקיפות והתקינות בתחום זה. מאידך גיסא, לא נקבע בחוק איסור מפורש על הוצאה כזאת. הגדרת "הוצאות" בחוק היא רחבה ביותר, ויתכן שניתן לראות בתרומות והלוואות אלה הוצאות למטרות תעמולה.
אוסיף כי טענה שעלתה לפני, ולפיה ההלוואות והתרומות אינן אלא הוצאות לשמירה על קשר עם ציבור הבוחרים, מעלה קושי לא מבוטל: ראשית - משום שספק אם הן עונות על הגדרת החוק המאפשר הוצאות "לקיום הקשר הארגוני והרעיוני עם הציבור", ושנית - משום שלא מן הנמנע שבמתן סיוע באופן זה, ובהיקף נרחב, לגורמים המסייעים לבוחרים פוטנציאליים של המפלגה, יש משום חשש לכאורה להשפעה לא ראויה על אופן ההצבעה של בוחרים אלה על כל המשתמע מכך."
אמנם עזרה לניצולי שואה ולנזקקים הינן מטרות חשובות וראויות כשלעצמן ועזרה זו ראויה בוודאי מתקציבי המדינה שנועדו לכך, אך כספי מימון המפלגות לא נועדו להגשמת מטרות אלו, אלא לשמירה על האפשרויות הדמוקרטיות של הסיעות בישראל לפעול לארגון פעילות מפלגתית, להסברה, לתעמולה ולקשר עם הציבור. כמו כן, תמיכה וסיוע לאוכלוסיות ולמגזרים שונים בהתאם לאינטרסים של הסיעות יש בהם משום עקיפת הקריטריונים שנקבעו למתן תמיכות מכספי ציבור למטרות אלה ופגיעה בעקרון השוויון.
הוצאות בגין טיסות לחו"ל
סיעה אחת (ישראל ביתנו), מימנה נסיעות לחו"ל (בעיקר למדינות חבר העמים לשעבר) של יושב ראש הסיעה ובעלי תפקידים בה בסך כולל של כ-44,000 ש"ח. לטענתה הנסיעות היו נחוצות לשמירת הקשר עם ציבור בוחרים פוטנציאליים דרך קיום קשרים מול הקהילות היהודיות בתפוצות ומול גורמי השלטון באותן מדינות. יוער כי עוד בדוח הביקורת הקודם על חשבונותיה של סיעה זו כבר הערתי כי הוצאותיה בגין נסיעות לחו"ל אינן עולות בקנה אחד עם הגדרות החוק ותכליתו. לאחר פרסום הערותיי הקודמות לסיעה, פעלה הסיעה לטענתה לצמצום ההוצאות בגין נסיעות לחו"ל, אם כי מימונן של נסיעות אלה לא נפסק לחלוטין.
סיעה אחרת (תע"ל) מימנה נסיעות לחו"ל (מצרים וירדן) של יושב ראש הסיעה ובעלי תפקידים בה בסך כולל של כ-22,000 ש"ח, ולטענתה מדובר בקיום ישיבות ודיונים הקשורים לפעילות הסיעה בכנסת ובעזרה לסטודנטים הלומדים באותן ארצות.
אין לי אלא לחזור על כך כי הוצאות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הגדרת "הוצאות" בחוק המימון ותכליתו. לפיכך אין הצדקה לכך שנסיעות לחו"ל ישולמו מכספי המימון הממלכתי.
הוצאות בגין מתנות לרגל אירועים אישיים
בביקורת הועלה כי אחת הסיעות (מד"ע) נהגה לשלם מכספי המימון הממלכתי עבור מתנות לחתונות שמנהיגי הסיעה הוזמנו אליהן. בתקופה השוטפת הסתכמו הוצאות אלה בכ-29,000 ש"ח.
לטענת הסיעה המדובר בהוצאות מקובלות לשמירת הקשר עם פעילי הסיעה וציבור הבוחרים במגזר בו היא פועלת. אין בידי לקבל טענה זו. יש לראות בחומרה הענקת מתנות או טובות הנאה אישיות מכספי ציבור. הענקת מתנות לאירועים מכספי המימון הממלכתי מעוררת חשש לניסיון להשפיע על אופן ההצבעה של מקבלי המתנות באמצעות תשלומים ישירים המשולמים להם ע"י הסיעה.
הוצאות שונות
סיעה אחת (רע"מ) שילמה כ-5,000 ש"ח לרכישת מגיני נחושת ל-6 פעילים שהיו מעורבים בפעילות המשט התורכי לעזה וטענה כי מדובר בהוצאות לשמירה על קשר עם ציבור התומכים והבוחרים של המפלגה, שכן המגינים חולקו לאישים המייצגים חלקים נרחבים מהציבור במגזר הערבי בישראל.
כפי שכבר ציינתי אני סבור כי אין לכלול בגדר הוצאות שנועדו לשמירה על "קשר ארגוני ורעיוני עם הציבור" הוצאות שבאמצעותן מוענקות תשורות ספציפיות ישירות לאנשים מסוימים, ויש פסול במימונן מהקופה הציבורית.
לסיכום, אני מוצא דופי בכך שסיעות עושות שימוש בכספי המימון הממלכתי לשם תשלום הוצאות החורגות מייעודם של כספים אלה. על הסיעות לנהוג בכספי הציבור שהועברו אליהן באופן מושכל, בסבירות ובריסון ובדרך התואמת את התכלית הציבורית והדמוקרטית החשובה שלשמה הוקצו כספים אלה.
וכבר הערתי על כך בעבר : "שימוש במימון הממלכתי שאינו עולה בקנה אחד עם הגדרות חוק המימון ותכליתו הוא פסול ומהווה הפרה של דיני המימון. על הסיעות לנהוג בזהירות ובשיקול דעת בכספי המימון הממלכתי המופקדים בידן בנאמנות לצורך מימון הוצאותיהן השוטפות".
באשר להשלכות קביעותיי ביחס לאי התאמתן של הוצאות להגדרות שבחוק המימון כבר הערתי בעבר כדלהלן:
"כיום, הקביעה אם דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונותיה של סיעה הוא חיובי אם לאו אינה מתייחסת לבחינת עמידתן של הוצאות של סיעה בהגדרות החוק ובתכליתו. ועל כן במקרים בהם מוציאה סיעה הוצאות שאינן עומדות בהגדרות החוק המימון אין בידי לקבוע כי הדין וחשבון אינו חיובי למרות הפסול הערכי שיש בכך. אני סבור כי על המחוקק לתת דעתו לסוגיה זו, לרבות בקשר לסמכויות הביקורת הנדרשות ולהטלת סנקציה במקרים המתאימים, תוך שקילת האפשרות להטיל חיוב אישי על המאשרים תשלום הוצאות כאמור."
נוכח ריבוי המקרים בהם סיעות שילמו מכספי ציבור הוצאות החורגות מתכלית הוראות החוק ונוכח חומרת המימצאים, כפי שהעלתה הביקורת, ונוכח הפסול הערכי בתשלום הוצאות שאינן עומדות בתכלית החוק ומטרותיו מכספי המימון הממלכתי על חשבון הקופה הציבורית, אני סבור כי יש צורך בהבהרת ההסדרים הקיימים, באופן מפורט ומפורש, על מנת שניתן יהיה שלא להכיר בהוצאות שגלום בהן פסול ערכי ושאינן מתיישבות עם תכליות המימון הציבורי. אין לי אלא לחזור ולקרוא למחוקק לתת דעתו לסוגיה בהקדם האפשרי.
נוכח המצב החוקי הקיים לא היה בידי לקבוע בעניינן של הסיעות, שחלק מהוצאותיהן צויינו לעיל, כי הדוח אינו חיובי. אולם מצאתי לנכון לציין לגבי כל אחת מהסיעות הללו כי בהוצאותיהן נמצאו הוצאות בלתי תקינות.
תשלום מופחת לחברי ועדות קלפי
הבחירות לכנסת ה-18 התקיימו בפברואר 2009. הסיעות המשתתפות בבחירות לכנסת, זכאיות להעסיק חברי ועדות קלפי מטעמן במימונה של ועדת הבחירות המרכזית.
על פי תקנות הבחירות לכנסת, התשל"ג-1973 ועל פי הוראות ועדת הבחירות המרכזית, על הסיעות היה לשלם לכל חבר ועדת קלפי סכום של 1,575 ש"ח ברוטו (בגין מילוי התפקיד במשך יום שלם). כמו כן, נציגי הסיעות חתמו על התחייבות לפיה "הסכום שהוקצב לסיעתנו על ידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18, מיועד לתשלום לחברי ועדות הקלפי שכיהנו מטעם רשימתנו ביום הבחירות".
מבדיקת ההוצאות שכללו הסיעות בחשבונותיהן השוטפים בגין הבחירות לכנסת ה-18 נמצא כי שתי סיעות (הליכוד, קדימה) לא העבירו לחברי ועדות הקלפי מטעמן את מלוא הסכום שנקבע על ידי ועדת הבחירות המרכזית אלא ניכו על דעת עצמן הוצאות תקורה. סיעה אחת (קדימה) ניכתה מכל תשלום לחבר ועדת קלפי 75 ש"ח וסיעה שניה (הליכוד) ניכתה 25 ש"ח. כך שאחת הסיעות (קדימה) ניכתה סך כולל של כ-500 אלף ש"ח ואילו הסיעה השניה (הליכוד) ניכתה סך כולל של כ-70 אלף ש"ח מהסכום ששולם להן על ידי ועדת הבחירות המרכזית.
בהעדר תיעוד, מתבקשת המסקנה כי הדבר נעשה בלי ידיעת חברי הוועדות ובלי קבלת הסכמתם בכתב לניכוי האמור משכרם. מכל מקום, באי תשלום מלוא התמורה שנקבעה לחברי ועדות הקלפי, פעלו הסיעות בניגוד לתקנות האמורות ולהוראות ועדת הבחירות המרכזית.
בדיווח שהעבירו הסיעות הללו לוועדת הבחירות המרכזית, שעל פיו הועברו אליהן הכספים המיועדים לתשלום לחברי ועדות הקלפי, לא ניתן גילוי לניכוי שביצעו מהשכר ששולם בפועל. יש לראות בחומרה דיווח זה, שיש בו משום הטעייה של ועדת הבחירות המרכזית.
החוק אמנם אינו מקנה למבקר המדינה סמכות להטיל על הסיעות האמורות סנקציה בגין פעולתן זו אולם אני סבור כי אין זה ראוי שהסיעות יהנו מפירות אי מילוי התקנות שנקבעו ועל כן עליהן להעביר את הכספים שנוכו חזרה לאוצר המדינה.
העברת תרומות אסורות לאוצר המדינה
בחשבונותיהן של חלק מהסיעות קיימות יתרות זכות בגין חובות ישנים לזכאים, וביניהם פעילים, ספקים ונותני שירותים שונים. כבר עסקתי בכך בדוחות קודמים . במקרים רבים טענו הסיעות כי עשו פעולות רבות על מנת לאתר את הזכאים כדי שיוכלו לפרוע את חובותיהן אולם ללא הצלחה.
אני סבור כי במקרים אלה, בהם אי תשלום חובות ישנים כאמור עלול להחשב כקבלת תרומה אסורה שאינה עומדת במגבלות החוק לאור סכום החוב או זהות החייב, יש לקבוע כי על הסיעה להעביר תרומה זו לאוצר המדינה, על מנת שלא ייקבע בעטיה דוח שאינו חיובי. הוא הדין בכל מקרה אחר בו מקבלת סיעה תרומה אסורה ואין בידיה להחזיר אותה לנותנה, כגון תרומה המתקבלת בעילום שם. העברת תרומות אסורות כמתואר לאוצר המדינה ראוי שתותנה בכך שהסיעה תוכיח כי פעלה בשקידה לאיתור הזכאים או נותני התרומה ולתשלום החוב, אך לא הצליחה בכך.
מוצע כי במקרה בו כספי תרומה אסורה יועברו לאוצר המדינה בנסיבות המתוארות לא תיחשב התרומה כהכנסה של הסיעה. מוצע כי המחוקק ייתן דעתו לסוגיה.
סכומים שנתקבלו מההסתדרות
חוק המימון קבע סייגים לקבלת תרומות על ידי סיעות הכנסת וכן נקבעה בו תקרת הוצאות שוטפת שנתית לסיעה בכנסת.
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל אשר שינתה את שמה להסתדרות החדשה (להלן - ההסתדרות) העבירה, במשך שנים רבות, סכומים למימון צרכי פעילות הסיעות בהסתדרות לחשבונות הבנק של המפלגה אליה משתייכת כל סיעה שבהסתדרות. ההסתדרות הינה תאגיד ועל כן העברת כספים מצידה לסיעת כנסת כלשהי אמורה הייתה לכאורה להיות אסורה משום שהיא בגדר תרומה מתאגיד. נוכח כך נקבעה בחוק המימון, בסעיף 17, הוראה מיוחדת המאפשרת העברת כספים מההסתדרות לסיעות הכנסת בהתאם לגודלן הייצוגי, בתנאי שהכספים ישמשו אך ורק למימון מערכת הבחירות בהסתדרות ובאיגודים המקצועיים המאורגנים בה ולצרכי המפלגות המופיעות בה, דהיינו הסיעות בהסתדרות.
כדי למנוע מצב שבו, כתוצאה משימוש בכספי ההסתדרות לצרכי פעילות בהסתדרות, תגדל הוצאה של הסיעה בכנסת באופן שתעלה על תקרת ההוצאות המותרת נקבע, בסעיף 17, שהוצאות אלה לא ייחשבו כהוצאות שוטפות בתנאים החלופיים הבאים:
(א) הסיעה שייכה את ההוצאות לפעילות בדרך שנהגה בה ערב תחילתו של חוק המימון ולא ייעשה שינוי בשיוך כאמור אלא באישור מבקר המדינה.
(ב) הסיעה החזיקה את הכספים שקיבלה מההסתדרות באופן נפרד ושיקפה אותם בחשבונותיה בצורה שתאפשר למבקר המדינה, בדרכי ביקורת מקובלות, לזהותם בבירור, לאמתם ולסכמם, וכן שרשמה באותה צורה את הפעולות המהוות הוצאת הסכומים. שימוש בסכומים או בחלקם שלא לצרכי הפעילות בהסתדרות ייחשב כקבלת תרומה אסורה לפי הוראות סעיף 8 לחוק המימון.
סעיף 17 לחוק המימון הציג איפוא, לסיעות הכנסת שתי אפשרויות כיצד לקבל כספים מההסתדרות בלא שייחשבו לתרומות אסורות וכיצד להוציא כספים אלו בלא שיכללו בחישוב תקרת ההוצאות השוטפת של סיעה. הבחירה באחת האפשרויות נעשתה על פי התנהלותן של סיעות אלה בעבר ועל פי יכולתן הסבירה להבדיל בין פעולות שהן פעולות שוטפות של הסיעה ובין פעולות שהן פעולות בהסתדרות.
הקביעה אם סיעה כלשהי פעלה בניגוד להוראות חוק המימון, הן באשר לקבלת תרומות אסורות והן באשר לחריגה מתקרת ההוצאות, היא קביעה של מבקר המדינה. משום כך בעבר פנו מספר סיעות אל מבקר המדינה בשאלת הבחנה בין הוצאות שוטפות להוצאות לפעילות בהסתדרות. זאת, משום שהיקף פעילותן בהסתדרות היה גדול וניתן היה לפרש חלק מפעילותן הן כהוצאה שוטפת והן כהוצאה לפעילות בהסתדרות. בפעילותן הרגילה כללו מפלגות אלה את הוצאותיהן השוטפות והוצאותיהן בהסתדרות בחשבון אחד.
נוכח הוראות סעיף 17(א)(2) לחוק המימון שקבע, ששיוך ההוצאות בקשר לפעילות בהסתדרות יעשה כפי שנהגו הסיעות בעבר ושלא יעשה שינוי בשיוך כאמור אלא באישור מבקר המדינה, קבע מבקר המדינה לפני שנים רבות לכל אחת מהסיעות הפונות, על פי איפיונה ותוך הדברות עימה, שיעור מסויים מכלל הוצאותיה שייחשב כהוצאותיה לפעילות בהסתדרות (להלן - שיוך ההוצאות לפעילות בהסתדרות). התוצאה של הקביעה האמורה היא, שאם על פי שיוך ההוצאות לפעילות בהסתדרות היקף ההוצאות לפעילות בהסתדרות, שווה או עולה על הסכומים שקיבלה הסיעה מההסתדרות אזי מצד אחד, אין לראות סכומים אלה כתרומה מתאגיד ומצד שני, אין הוצאות אלה נכללות בכלל הוצאות הסיעה לצורך החישוב אם עמדה הסיעה בתקרת ההוצאות השוטפת השנתית. לעומת זאת, אם היקף ההוצאות על פי שיוך ההוצאות לפעילות בהסתדרות קטן מהסכומים שהעבירה ההסתדרות לסיעה אזי יש לראות בסכום העודף ששילמה ההסתדרות לסיעה תרומה אסורה על פי סעיף 8 לחוק המימון.
מבין המפלגות המיוצגות על יד סיעות הכנסת, שהיה להם בתקופה השוטפת ייצוג גם בהסתדרות, לשתי סיעות קבע בעבר מבקר המדינה שיוך הוצאות לפעילות בהסתדרות בשיעור מסויים מכלל הוצאותיהן של סיעות אלה: לסיעת העבודה - 10% ולסיעת מרצ-יחד - 30%.
יתר הסיעות שהיה להם בתקופה השוטפת ייצוג בהסתדרות: הליכוד, חד"ש, קדימה וש"ס - מנהלות כל אחת חשבון מיוחד להכנסותיהן מההסתדרות ולהוצאותיהן בגין פעילותן בהסתדרות.
ביולי 2010 נתקבל תיקון לחוקת ההסתדרות שעל פיו סיעה בהסתדרות זכאית למימון הוצאותיה השוטפות מתקציב ההסתדרות ובלבד שפעלה על פי ההוראות שנקבעו בחוקה. בחוקה נקבע כי ההוצאות השוטפות הן הוצאות שהוצאו "אך ורק עבור פעילות הסתדרותית העולה בקנה אחד עם מטרותיה ותפקידיה של ההסתדרות...". בנוסף לשינוי החוקה נקבעו הנחיות להתנהלות כספית של הסיעות בהסתדרות. על פי הנחיות אלה, חויבו הסיעות בהסתדרות לנהל מערכת חשבונות וחשבון בנק נפרדים מאלו של המפלגות וסיעות הכנסת. הסיעות בהסתדרות חוייבו לרשום במערכת חשבונות זו את כל הכנסותיהן ואת כל הוצאותיהן בקשר לפעילותן בהסתדרות. עוד נקבע בהנחיות שכל הכספים המתקבלים או המוצאים על ידי הסיעות בהסתדרות יהיו באמצעות חשבון הבנק המיוחד שלהן.
העולה מהשינויים בחוקת ההסתדרות ומהנחיותיה, שיש לקיים הפרדה מוחלטת בין חשבונות הסיעה בהסתדרות לבין חשבונות הסיעה בכנסת. בחשבונות הסיעה בהסתדרות יש לרשום רק את הכנסותיה והוצאותיה בקשר לפעילות בהסתדרות.
נוכח האמור ניתן אולי לומר כי מחויבות המפלגות שיש להן סיעות בכנסת וגם סיעות בהסתדרות, היא לנהל מערכת הנהלת חשבונות מיוחדת לפעילות הסיעה בהסתדרות ומערכת הנהלת חשבונות מיוחדת לפעילות הסיעה בכנסת. לכל מערכת ניתן לשייך את ההכנסות וההוצאות הנוגעות לה.
על כן אני סבור, כי עם שינוי התנהלות המפלגות ויכולתן להפריד בין פעולותיהן הכלליות לבין פעולותיהן במישור ההסתדרות פג הצורך בשיוך שנקבע בעבר להוצאות לפעילות בהסתדרות. משרדי יבחן איפוא להבא, בלבטים הקיימים בעניין זה, את הוצאות הסיעות, כנדרש על פי חוק המימון והנחיות מבקר המדינה, על פי מהותן. אין לראות בדברים דלעיל החלטה סופית של מבקר המדינה אלא הנושא ייבחן מחדש בעתיד הקרוב ובינתיים ההסדר הקודם יישאר בתוקפו. אני משאיר בינתיים את הנושא כולו ב"צריך עיון".
ערבויות לסיעות מקומיות שחולטו
במהלך הביקורת בתקופה השוטפת נמצא כי בחשבונותיה של אחת הסיעות (קדימה) נכללה יתרת חוב לסיעה בגין הבחירות ברשויות המקומיות שהתקיימו בנובמבר 2008 בסך של כ-1.4 מיליון ש"ח. יתרת החוב נובעת מכך שבמהלך מערכת הבחירות לרשויות המקומיות העמידה הסיעה ערבויות בנקאיות לשבע סיעות מקומיות עצמאיות (להלן - סיעות מקומיות). הערבויות הבנקאיות ניתנו כבטוחות לקבלת הלוואות גישור למימון הוצאות הבחירות של הסיעות המקומיות, וזאת עד לקבלת כספי המימון הממלכתי. בהסכמים שחתמה הסיעה עם מועמדים מטעם אותן סיעות מקומיות התחייב כל מועמד לפרוע את חוב הלוואת הגישור מיד עם קבלת כספי המימון הממלכתי, כך שהערבות תוחזר לידי הסיעה. עוד הוסכם כי במידה והערבות הבנקאית האמורה תחולט על ידי הבנק, ייחשב סכום הערבות כחוב אישי של המועמד כלפי הסיעה ויהא עליו לפרעו לאלתר בתוספת ריבית. לאחר הבחירות לרשויות המקומיות חולטו הערבויות שניתנו לאותן שבע סיעות מקומיות, ומכאן כאמור נוצר החוב. הסיעה הסבירה כי דרשה מהמועמדים לפרוע את חובם. בביקורת הועלה כי למרות שמאז מועד הבחירות חלפו שלוש שנים, המועמדים לא שילמו את חובם לסיעה וזו לא עשתה לגביית החוב. לטענת הסיעה, היא לא נקטה עד כה בהליכי גביה שכן החייבים הינם פעילים מרכזיים של המפלגה.
החוק אמנם אינו אוסר על סיעה לתת ערבויות בנקאיות, אולם כאשר ערבות שמעמידה הסיעה לטובת סיעה מקומית מחולטת, והסיעה אינה פועלת באופן מיידי ונמרץ לגביית סכום הערבות ממי שהתחייב כלפיה לשפותה, נוצר מצב בו בפועל היא מעניקה תרומה לסיעה המקומית שקיבלה את הערבות מכספי הציבור, מעבר להיקף המימון הממלכתי שנקבע על ידי המחוקק, ובכך יש גם פגיעה בשיוויון בין הסיעות המקומיות שהתמודדו בבחירות לרשויות המקומיות.
זאת ועוד, באי גביית הערבויות שחולטו גורמת הסיעה לכך שהסיעות המקומיות תקבלנה תרומות אסורות שאינן עומדות בגבולות סעיף 16 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993.
לאור האמור אני קובע כי דין ערבות לסיעה מקומית שחולטה כדין תרומה, על כל ההשלכות הנובעות מכך, וכך אתייחס לכך בעתיד. אני קורא למחוקק לתת דעתו לסוגיה זו ולקבוע כי דין ערבות לסיעה מקומית כדין תרומה, על כל ההשלכות הנובעות מכך. באופן זה ימנעו מלכתחילה הקשיים המתוארים בגביית חובות בגין חילוט הערבויות ופגיעה בשוויון בין המועמדים.