כ"ב בשבט התשס"ט
16 בפברואר 2009
הרצאת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בכנס המועצה לשלום הילד
דוח העוני למחצית הראשונה של 2008 מצביע על 774,000 ילדים עניים ב-418,000 משפחות עניות. למעלה ממליון ושש מאות אלף נפשות נמצאות מתחת לקו העוני. המסקנה היא כי המדינה נכשלה ביעדים שהציבה לעצמה לצמצם את העוני. חומרת העוני גדלה במיוחד במשפחות חד הוריות. קו העוני בישראל הוגדר לפי הכנסה של 1,720 ש"ח, זו הכנסה כמעט אפסית שבוודאי אינה מאפשרת קיום בכבוד. ההכנסה של המשפחות העניות, ירדה עוד ב-2%. אלו נתונים שהופיעו בעיתונות, הסעירו את דעת הקהל ליום אחד ב-25.1.09, רק לפני כ-3 שבועות, וירדו מן הכותרות מיד.
ב- 2.2.09 הגיעו לידיעת הציבור "נתונים מרנינים" מן העתונות: מנכלי"ת אחד הבנקים המרכזיים מרוויחה בשנה 9 מליון ש"ח. מנכ"ל בנק אחר 10.2 מליון ש"ח ומנכ"ל בנק גדול אחר נהנה משיא בין עמיתיו הבנקאים 17.6 מליון ש"ח בשנה. בחברות הציבוריות בישראל השכר גבוה אף יותר. כאן בלט נתון מעניין: מנכ"ל אחת מחברות הדלק מקבל שכר הגדול פי 784 משכר המינימום (מדובר בשנת 2007 ושכר המינימום היה אז 3,850 ש"ח).
יו"ר דירקטוריון אי.די.בי. פיתוח, מקבל שכר פי 398 משכר המינימום ויו"ר דירקטוריון דיסקונט מקבל שכר פי 387 משכר המינימום. הייתכן?
האם אנו הישראלים יכולים להסכים לפעריות זו הנוצרת ממש נגד עינינו? האם 774,000 הילדים העניים אינם צריכים להטריד יום ולילה, השכם והערב, את מנוחתנו?
מי זועק היום את זעקת עניי ישראל ככלל והילדים העניים בפרט? בסולם החברתי - ציבורי בישראל, נמצא רף העוני בשלבים נמוכים מאוד. אם ילד עני רעב ללחם, לעיתים אינו מסעיר את דעת הקהל, מזעזע אותה והתקשורת אינה מפנה אליו את הזרקורים וחודרת לעומק הבעייה החברתית בישראל. איבדנו כנראה את הסולידריות החברתית, יסודות החמלה אפילו הרחמים, העזרה לזולת ואולי בגדול - אהבת האדם.
איזו תקווה נותרת לנו? איזה חזון נשאר לנו כחברה מתקדמת במדינה יהודית דמוקרטית, כאשר אנו רואים את חלוקת המזון למשפחות נזקקות או את הנזקקים וביניהם קשישים וילדים הנוברים בפחי האשפה ומלקטים ירקות רקובים או פירות בסיום יום העבודה בשוק הכרמל או בשוק מחנה יהודה? אומרים לי כי ראשי הבנקים כבר הפנימו את המצב ויימנעו השנה מחלוקת בונוסים. ראשי בנק הפועלים הודיעו על קיצוץ 10% משכר חברי ההנהלה ו- 5% נוספים משכר בכירי הבנק האחרים ובהם ראשי האגפים. האם נתונים אילו, חיוביים ככל שיישמעו, אינם בגדר לעג לרש?
אני סבור כי יש להתערב בסוגיית שכר הבנקאים. אין להפעיל תוכנית סיוע ממשלתית כלשהי בלי שהבנקאים יוכיחו שגם הם נרתמים למאמץ הפיננסי. המפקח על הבנקים חייב להתערב בסוגיית שכר הבנקאים והציבור חייב לסייע לו במשימה זו.
מדינה דמוקרטית מתקדמת אינה יכולה להישאר אטומה, מתעלמת אולי הססנית וגוררת רגליים מפני מצוקת היחיד. לילדים עניים אין כיום בת קול, אין "לובי". הם אולי אינם מצטלמים יפה, הם מטרידים בנוכחותם המפריעה את מנוחת השבעים. אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת ליבכם לסוגייה חברתית סוציו אקונומית זו כי היא בנפשה של האומה.
מבקר המדינה אינו חלק מן הרשות המחוקקת. אינו חלק מן הרשות המבצעת. בוודאי שלא מן הרשות השופטת. מבקר המדינה עוסק, על פי חוקי הביקורת של מדינת ישראל ובראשם חוק יסוד מבקר המדינה, בבחינת חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים וכל עניין אחר שיראה בו צורך. המבקר אינו קובע את המדיניות הכלכלית של הממשלה אך הוא רשאי לבחון אותה על פי אמות המידה שתחם לו החוק. הוא אינו קובע את המדיניות כלפי השכבות החלשות העניות ובתוכם הילדים הגדלים בעוני משווע, אך הוא רשאי לבחון מדיניות זו. כאן מצוייה שליחותו הציבורית לקיים את בדיקותיו "בזמן אמת", בשקיפות, במקצועיות ביקורתית, ביושר, בהגינות וללא משוא פנים. אם ראשי הפרמידה הממשלתית חטאו בעיוורון ובקהות חושים, חובה עליו להרתיע על כך, להרים את קולו באמצעים המצויים בידיו, גם אם הם מצומצמים. גם אם אינם אפקטיביים מספיק. גם אם השלטון, המבוקרים, אינם חוסכים לעיתים במאמצים לקעקע את הביקורת, והם נכשלו בנסיונותיהם.
כותרות למה?
ראו כולכם מבחר מדוחות מבקר המדינה העוסקים בנוער רק מן השנים האחרונות. הטיפול של שירות המבחן לנוער בקטינים העוברים על החוק. הדוח בוצע בחודשים אפריל - אוגוסט 2007. המלצנו כאן, לאחר פירוט מדוייק וארוך של הממצאים בבדיקה, לבחון באילו דרכים יכול שירות המבחן לנוער לנקוט כדי למלא במלואן את המשימות שהוא חייב בהן על פי חוק. כמו כן על השירות לבחון מחדש את תרומתו לטיפול בקטין בשלבים הטרום משפטיים ובהתאם להגדיר את התחומים והמקרים בהם עשוייה התערבותו לתרום לטיפול בקטין ולהתמקד בהם.
התרענו על מחסור בתקנים לקציני מבחן כאשר קבענו שם כי על פי מדדי השירות הוא צפוי למחסור של כ- 240 תקנים לקציני מבחן וכ- 50 עובדי מינהל כדי שיוכל למלא את מחויבותיו על פי החוק. לא השארנו חלקה בלתי חרושה בדוח זה.
לא זאת גם זאת: בדוח ביקורת מקיף קיימנו בחודשים ינואר עד אוקטובר 2007 בדיקה יסודית לגבי דרכי התמודדותו של משרד החינוך עם תופעת הבריונות והאלימות בבתי הספר. קבענו שם כי במשך השנים 1999-2006 היו כשליש מהתלמידים במוסדות החינוך קורבנות למעשי הטרדות או הצקות בשטח בית הספר. בסקר מהשנים 2005-2006 נמצא ש- 80% מהתלמידים דיווחו שקיללו או העליבו אותם לפחות פעם אחת בחודש שקדם לסקר. מבריונות סבלו כ- 58.5% מהתלמידים. מהטרדה מינית 26.6%. בקרב כולנו שררה תמימות דעים שתמונת המצב המצטיירת מהממצאים, היא קשה מאוד ומדאיגה מאוד. כמעט שכחנו - 6.5% מהתלמידים, אויימו בנשק בבית הספר. אין ספק כי לבריונות ולאלימות שהתלמיד חווה בבית הספר יש השפעה על רמת הישגיו. קבענו בדוח הביקורת בין השאר, כי המוסדות להכשרת מורים אינם מכשירים את פרחי ההוראה להתמודד עם התופעה ומשרד החינוך אינו מקנה לעובדי ההוראה כלים מקצועיים לאכיפת כללי המשמעת, להתערבות בקטטות בין תלמידים ולאיתור קורבנות אלימות ופגיעות מיניות.
אילו רק חלק מדוחות מבקר המדינה בנושאים הנוגעים לכינוס זה. למיטב ידיעתנו, היו חלקים נכבדים מדוחות המבקר שיושמו וחלקים אחרים טרם. אני מבטיחכם נאמנה כי נקיים דוחות מעקב על ביצוע דוחות המבקר ולא נהסס לדרוש תוצאות ממשיות ומוחשיות מאילו הנמנעים ביצוע המלצות מבקר המדינה.
כל אחת מחמשת חטיבות משרד מבקר המדינה, כמדיניות, עוסקת כיום באחוז גבוה מעבודתה השוטפת בבדיקת יישום המלצות וחוות דעת המבקר. ועדיין, לצערי, אינני מרוצה. עדיין אני בודק צעדים חריפים יותר.
אסור שדוחות המבקר יעלו חלילה אבק בספריות המוסדות השונים. התקופה הזו חלפה לה בלי שוב. בבחירה שיש לנו בין ביקורת המדינה, חדה כתער, לוחמת בהגינות, ביושר וללא משוא פנים, לבין ביקורת מדינה פושרת, המדברת בקול נמוך, בחרתי בביקורת מעשית, אקטיבית, חסרת פשרות ביקורת שהמדינה זקוקה וראויה לה בשעה זו.
לא הזכרתי את המאבק בשחיתות הציבורית למען טוהר המידות. היו ויש לנו במשרד המבקר הישגים לא מבוטלים בתחומים אילו ואני מדבר ב"לשון המעטה". אין כמעט פרשיית שחיתות במדינה שמשרד המבקר לא חשף אותה והֶעֶבירה, על פי החוק, לבדיקת מוסדות החקירה ואכיפת החוק.
צר לי שחלק מהחקירות נמשכות זמן רב מידי. חקירות צריכות להסתיים בזמן סביר וצמוד ככל שניתן לביצוע העבירה אחרת הם מאבדים את עיקר משמעותם. חקירה הנמשכת שנים ארוכות, גם אם הנחקר לעיתים תורם לכך תרומה רבתי, היא בגדר שיהוי הדין שבינו לבין עיוות הדין המרחק קצר.
אנו בודקים כיום, במשרד המבקר, את טיפול הפרקליטות בתיקים הממתינים לבירור דין. על פי הנתונים המדוייקים שקיבלנו, הרי שבחודש ספטמבר 2008, לפני כחצי שנה בלבד, נמצאו בפרקליטות כ-11 אלף תיקים שהמתינו לבירור דין, דהיינו להחלטה אם להגיש כתב אישום או לסגירה. ביניהם, כמובן, גם תיקי אלימות במשפחה נגד קטינים. התיקים נשארו פתוחים, לעיתים חודשים רבים ולפעמים אף שנים. הייתכן?
אינני פסימי ואינני אופטימי. השתדלתי להיות ריאלי. אסור לנו לשגות באשליות. חייבים לתקן הרבה בתחום המשפט והחברה והדבר נתון גם בידינו. בואו נשלב כולנו ידיים, נתעלם מחילוקי הדעות הלגיטימיים הקיימים בינינו ובקרבנו, מהשקפות העולם המלוות אותנו מימים ימימה, מהלבטים, מהאכזבות, מהתקוות, נשלב ידיים למטרה קדושה אחת והיא חיזוקה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, יישרת דרך, טהורת מידות שטוב לחיות בה ואנו גאים להיות אזרחיה.