(על פי בקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת מיום 16.11.09)
כללי
מים הינם מוצר חיוני ומשאב לאומי שאמורים לעמוד לרשות כל תושבי המדינה ללא תלות בהכנסתם. בשל כך שרותי המים והביוב הינם בעלי רגישות ציבורית גבוהה. הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן - רשות המים) מופקדת על הסדרת משק המים בישראל, כך שכל צרכן יקבל אספקת מים באופן סדיר ובמחיר המשקף את היותם של המים מוצר קיומי, ובעל השלכות על איכות הסביבה תנאי התברואה וההיגיינה במדינת ישראל.
משק המים בישראל מתנהל בשלושת העשורים האחרונים ממשבר למשבר. המשבר הנוכחי נבדק בימים אלה על ידי ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בראשות השופט בדימוס פרופ' דן ביין, שהוקמה בעקבות דוחות של משרד מבקר המדינה בעניין זה, בהתאם להחלטתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת בישיבתה מיום 28.7.08. בישיבה זו ציין, בין היתר, שר התשתיות הלאומיות דאז, מר בנימין בן אליעזר, כי "אני עומד על כך שהוועדה תקום, אני חוזר ואני מדגיש, איני מתנער מאחריות, הוועדה תצטרך לבדוק קודם כל את עבודת משרדי לאורך השנים ואותי כעומד בראש המשרד בשנים האחרונות, אבל היא גם חייבת לבדוק את חלקם של כל משרדי הממשלה ובעיקר את משרד האוצר. יש שם אנשים מוכשרים מאוד, אבל מונעים במשך שנים על ידי קונספציות שגויות שלצערי משפיעות על כל המשק ולא רק משק המים... אני חוזר ומדגיש כאן לפרוטוקול, הכל, כל תכנית החירום, ההתפלה, התאגידים, את הכל זה על חשבון התעריף... כרגע האוצר מוביל בעצם למהלך שהוא מוריד את הגיבוי, מה שנקרא רשת בטחון, מכל הפרויקט של התשתיות ושלא תתבלבלו, ובכלל זה התפלה. כלומר, אין היום רשת ביטחון, אל תתבלבלו ושיהיה ברור שכדי שלא נתייצב בעוד שנתיים שלוש ונגיע ונהייה במצב הזה, כלומר כל התכניות שאישרה הממשלה לפני כחודשים כולן בעצם מועמסות על התעריף".
ב-16.11.09 התקיים דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת כשעל סדר היום של הוועדה עמדה בקשה לחוות דעת מבקר המדינה, על פי סעיף 21(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], בנושא: "תהליך קבלת החלטות ברשות המים בכל הקשור לקביעת מחיר המים". הבקשה אושרה על ידי חברי הוועדה, ובסיום הדיון הודיע מבקר המדינה, כי הוא נעתר לבקשת הוועדה, וכי יעשה כל מאמץ לסיים את הגשת חוות הדעת עד ליום 1.1.10, כפי שביקשה הוועדה.
בדיקת משרד מבקר המדינה נועדה לבחון את התהליך שהביא לעליית התעריפים במשק המים, כפי שפורסמו על ידי רשות המים בפרסום כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים וביוב), התש"ע-2009, ואמורים להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2010.
עליית תעריפי המים הינה, בין היתר, תוצאה של רפורמה מבנית במשק המים הכוללת בין היתר, תאגוד שירותי המים והביוב, שעד ליישומה סופקו באמצעות הרשויות המקומיות. חוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001 (להלן - החוק), מהווה את הבסיס החוקי של הרפורמה. החוק הפקיע את הסמכויות של הרשויות המקומיות בנושא הספקת שירותי המים והביוב והעבירן לסמכותם הבלעדית של התאגידים הייעודיים שהוקמו לשם כך.
עמדת הרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן - הרשות) היא כי התעריפים טרם הרפורמה אינם מבוססים עלות ואינם משקפים את צרכי הפיתוח והתפעול של ספקי המים. לפיכך ההשלכה הישירה של הרפורמה היא התייקרות ניכרת של תעריפי המים לצרכן בשיעורים משמעותיים בהשוואה למצב טרם יישום הרפורמה.
העקרונות המנחים של הרפורמה כפי שמצאו את ביטויים בכללים והתעריפים שפורסמו, נסמכו על המלצות ועדת גרונאו 2004 וצוות היגוי בראשותו של פרופ' יעקב צור שהוקם בשנת 2007 לבחינת המלצות אלה והתאמתן. הצוות הגיש את המלצותיו לרשות בתחילת 2008. על בסיס המלצות ועדת גרונאו וצוות ההיגוי גיבשה הרשות כללים ותעריפים שתחולתם נקבעה ל-1 בינואר 2010. במועד זה יופעלו התעריפים החדשים על הצרכנים, על חברת מקורות, על תאגידי המים והביוב שהוקמו, ועל רשויות שטרם התאגדו.
העיקרון המנחה בקביעת תעריפי המים החדשים הינו עיקרון העלות המוכרת: קרי, מחיר המים לצרכן ישקף את עלותם המלאה של הספקת שרותי המים והביוב לצרכן. אימוץ עיקרון המחיר הכלכלי נעשה כאמצעי לוויסות צריכת המים, שעד ליישום הרפורמה נסמך על שיקולים הנדסיים הידרולוגים; תוך התעלמות מכך שמחיר המים, שהיה לפני ההעלאה, עודד צריכת יתר וגרם להקצאה בלתי יעילה של משאב זה. על תרומתה של מדיניות המחירים להדלדלות מקורות המים העיר מבקר המדינה עוד בדוחות מהשנים 1987 ו-1990, 2006 ועוד.
חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, קובע כי על מועצת הרשות לקבוע כללים לחישוב עלות שירותי המים והביוב שמספקים תאגידי המים והביוב וכן את התעריפים הפרטניים של כל תאגיד הנגזרים מכללים מבוססי עלות אלה.
בחודש נובמבר 2009 פרסמה רשות המים לקראת שימוע, טיוטות של כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע-2009; טיוטת כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע-2009; טיוטת כללי המים (שינוי התוספת השניה לחוק )(מס' 2), התש"ע-2009; כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)(תיקון), התש"ע-2009; וכללי המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות)(תיקון), התש"ע-2009. ביום 3.12.09 פרסמה הרשות טיוטות חדשות לכללים האמורים לעיל, אולם הבהירה כי אין המדובר בנוסח סופי וכי הנוסח המחייב הוא הנוסח שיתפרסם ברשומות. על פי הכללים החדשים, סך ההתייקרות תעמוד בממוצע על כ-40% וזאת בשלוש "פעימות": בינואר 2010 כ-25%, ביולי 2010 כ-14%, ובינואר 2011 כ-2% נוספים.
נכון למועד כתיבת חוות דעת זאת, טרם פורסם ברשומות נוסח סופי של הכללים, לכן חוות הדעת של משרד מבקר המדינה מתבססת על טיוטות כללי הרשות שפורסמו ביום 3.12.09.
בעקבות אימוץ עקרון העלות, בהתאם לסעיף 102 לחוק תאגידי מים וביוב התשס"א-2001, החליטה הרשות על קביעת תעריפי מים וביוב חדשים המבוססים על העקרונות הבאים :
א. ביטול גביית היטלי פיתוח מים וביוב שנגבו מצרכני התאגיד או מיזמים בתחום הבניה במעמד קבלת היתר הבניה, והכללתו בתוך התעריף. בעקבות התנגדות נמרצת של גורמים שונים ובראשם תאגידי המים במהלך השימוע האחרון, הוקפא ביטול גביית היטלי הפיתוח בהוראת שעה למשך שנה.
ב. ביטול אגרת הביוב הנפרדת והכללתה בתעריף המים החדש.
ג. מרכיב הצריכה השוטפת - בוטלו מדרגות התעריף הקיימות ונקבעו שני תעריפים: אחד לצריכה עד 2.5 מ"ק לנפש לחודש; והשני תעריף לצריכה שמעל 2.5 מ"ק לנפש.
פעולות הביקורת
לצורך עריכת חוות הדעת, ערך משרד מבקר המדינה, בתקופה שבין 19.11.09-15.12.09, בדיקה לעת הזו בנושא קביעת תעריפי המים. הבדיקה נערכה ברשות המים, במרכז השלטון המקומי, במשרדי הממונה על התאגידים ברשות המים, בחברת "מקורות", ובאגף התקציבים במשרד האוצר.
סמוך לתחילת הבדיקה הכריז ועד עובדי רשות המים על שביתה. בשל שביתה זו נמנעה קבלת חלק מהאסמכתאות שנדרשו ולא נמסרו תשובות בכתב לשאלות משרד מבקר המדינה. הבדיקה לפיכך מתבססת, בין היתר, על מסמכים המוצגים באתר הרשות, על מסמכים שהתקבלו מיתר הגופים שנבדקו ועל שיחות שהתקיימו עם נושאי תפקידים בגופים אלה. מדובר בבדיקה לעת הזו של נושא גדול ומורכב.