ביוני 2004 אישרה ממשלת ישראל את תכנית ההתנתקות, שלפיה תיסוג ישראל מרצועת עזה ומארבעה יישובים בצפון שומרון, ותפנה את תושביהם הישראלים אל תוך תחומי הקו הירוק. בפברואר 2005 חוקקה הכנסת את חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - חוק היישום), העוסק בפינוי ובפיצוי של מתיישבי חבל עזה וצפון שומרון, והחלה ההיערכות לקליטתם בתחומי הקו הירוק. באוגוסט 2005 בוצעה תכנית ההתנתקות, והתושבים פונו במהלך לוגיסטי גדול והועברו לאתרי קליטה ולדירות שכורות. לפי נתוני משרד ראש הממשלה, גרו ביישובים שפונו 1,751 בתי אב, מהם 1,530 (8,961 נפשות) בחבל עזה ו-221 בצפון השומרון.
תכנית ההתנתקות הייתה מהלך יזום של ממשלת ישראל, והממשלה התחייבה למצוא פתרונות מגורים למפונים עד שיכונם במגורי קבע. בחוק היישום נקבע כי תפקידי מינהלת סל"ע הם, בין היתר, לתת למפונים סיוע וייעוץ מיוחדים בכל הקשור לפינוי "לרבות סיוע נפשי וסיוע בתחום הרווחה, במהלך כל תקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים; לתאם בין רשויות המדינה וכן בין רשויות המדינה לבין רשויות מקומיות וגופים אחרים, בכל הקשור לסיוע למפונים בתקופת ההתארגנות וההסתגלות למעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים".
במסגרת הסיוע לתושבים הייתה מינהלת סל"ע אחראית לקליטתם של המפונים במלונות ובבתי הארחה ולהעברתם לאתרי הקליטה ולמגורים זמניים אחרים. הוחלט כי שיכון המפונים ייעשה בשלושה שלבים: דיור ארעי, בדרך כלל בבתי מלון, דיור זמני באתרים שיועדו והוכשרו לקליטתם ודיור קבע. על פי התכנון, המפונים המתגוררים בדיור הזמני יעברו למגורי קבע, בין היתר באתרים שיועדו והוכשרו לכך, וזאת על פי הסכמים שייחתמו ביניהם ובין מינהלת סל"ע.
מבצע ההתנתקות, שהתרחש בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005, גרם למשבר בקרב המפונים. בעקבותיו חווים המפונים קשיים ומצוקות כאשר מוסדות המדינה מתמודדים עם הקשיים הללו.
המפונים חוו את ההתנתקות כחוויית גירוש, וכיום הם מתמודדים עם קשיים רבים בשיקום חייהם ובהסתגלות ליישוביהם החדשים. הם חווים הרגשת ניתוק ותלישות, פגיעה בשורשים חברתיים ואף שבר אידאולוגי. נמצא שהמתיישבים מדחיקים את האבדן, אך זיכרון הפינוי והרגשות שעלו בעקבותיו עדיין מכאיבים מאוד. בשל הקשיים הרבים שעמם הם מתמודדים, ובהם קשיים במציאת עבודה, עיכוב במעבר לדיור הקבע וחוסר ודאות, רבים מן המפונים נזקקים לפעולות רווחה טיפוליות ולפעולות הפגה. מרכז המידע והמחקר בכנסת העלה בסקירתו "שנתיים להתנתקות - תמונת מצב" משנת 2007 כי גם הדור הצעיר מתמודד עם קשיים בעקבות הפינוי, וחלה עלייה במספרם של בני הנוער בסיכון לאחר ההתנתקות. על פי דיווחים הנוגעים לכלל אוכלוסיית המפונים, ובהם נתונים שבידי מינהלת סל"ע מחודש יולי 2007, תחושת האי-שייכות למקום, לבית, למשפחה ולחברה והצפיפות בדיור הזמני הביאו לידי תופעות של חוסר רצון להשתייך לקהילת המקור (בניגוד לרצון ההורים); נישואים מוקדמים; נשירה סמויה ממוסדות החינוך; ירידה במוטיבציה לשרת ביחידות לוחמות בצבא ולשאת בתפקידים פיקודיים. לפי נתוני מינהלת סל"ע ממרס 2008, 80% מבני הנוער (כ-840) חזרו לתפקוד תקין, ונפסקה תופעת הנשירה מבית הספר, אולם 15%-20% מבני הנוער (כ-160-210) עדיין מצויים במצוקה רגשית, המתבטאת באי-יכולת לקבל סמכות או מסגרת, בהפנמה ובהסתגרות, ביחסים מתוחים בבית ובחששות מפירוק המסגרת המשפחתית.
גישתם העקרונית של הגורמים האחראים למתן שירותי הרווחה למפונים, ובראשם הגורמים המקצועיים במינהלת סל"ע בשיתוף משרד הרווחה ובגיבוי מעשי של מחלקת הרווחה, היא כי יש לעשות את המיטב בסיוע למפונים, אך להימנע מתמיכה רבה מדי העלולה להביא את המפונים לידי חוסר עצמאות, חוסר רצון ליטול אחריות לגורלם ותלות תמידית במוסדות המדינה.
נמצא כי הגורמים האחראים למתן שירותי הרווחה נקטו אמצעים מקצועיים רבים ומגוונים כדי לסייע למפונים: מינהלת סל"ע הקצתה תקציבים לטיפול קהילתי ותקציבים שנועדו לשימוש משפחות המפונים לפי צורכיהן, וכל הגורמים גייסו כוח אדם מקצועי שהוכשר לטיפול במפונים תוך העמדת תקציבים מתאימים לכך. לפי הערכות שנמסרו למשרד מבקר המדינה ממחלקת הרווחה בחוף אשקלון, משאבי הרווחה הכוללים הקצאת כוח אדם ותקציבים שהעמיד משרד הרווחה לאוכלוסיית המפונים היו גבוהים מן המשאבים שהושקעו באוכלוסיה הרגילה. נוסף על כך, גובשו דרכי טיפול ייחודיות במפונים, הוגמשו למענם הליכים מינהליים, ונעשו פעילויות טיפוליות ופעילויות הפגה, מתוך הבנה שיש להעניק למפונים מערך שירותי רווחה מתוגבר. עם זאת כל הגורמים המטפלים במפונים תמימי דעים כי גם הטיפול הטוב ביותר אין בו כדי לפתור לחלוטין את מצוקות המפונים, הנובעות בעיקר מהיעדר פתרון בנושא מגורי קבע ופתרון בעיות התעסוקה.
סיכום
המבחן לסיומו האמתי של מבצע הפינוי הוא השגת השתלבותם התקינה והעצמאית של המפונים ביישוביהם החדשים ומניעת הפיכתם לאוכלוסייה נזקקת, תלותית וחלשה. למפונים יש קשיים בניהול אורח חיים תקין באתר הדיור הזמני, בין היתר עקב ליקויים בתשתיות, מחסור בתשתיות וצפיפות דיור שלעתים מהווה סכנה בטיחותית. פתרונות התעסוקה והדיור של המפונים טרם הושלמו.
יש לקצר ולפשט ככל האפשר את ההליכים הביורוקרטיים כדי שיינתן סיוע מהיר למשפחות. לדעת גורמי הרווחה המקצועיים ולדעת המפונים עצמם, מציאת פתרונות לבעיות התעסוקה ולעיכובים במעבר לדיור הקבע תתרום רבות לשיפור רווחתם של המפונים.
נוכח האמור לעיל, על גורמי הרווחה ובהם, משרד הרווחה, מינהלת סל"ע ומחלקות הרווחה המקומיות להמשיך במאמציהם תוך שיתוף פעולה עם נציגי המפונים לאיתור ולמציאת פתרון לבעיות הקיימות תוך חשיבה ותכנון מוקדמים שייתנו מענה לבעיות שיעלו עם המעבר לדיור הקבע. על כל הגורמים המטפלים לנקוט את כל האמצעים כדי להקל את מצוקת המפונים.
על הגורמים האחראים למתן שירותי הרווחה לגבש הסדר מוסכם עם המפונים להפעלת המועדון לילדים באתר הזמני ניצן ולבחון אפשרות לשיפור ההליכים לקבלת הסיוע המשפחתי שהקצתה מינהלת סל"ע.