דוח ביקורת על פרשת “מסמך הרפז“

​אקדמוּת מילין

1.  תחילתה של הפרשה מושא דוח זה, שנודעה בתקשורת כ"פרשת הרפז", ונקראת כאן פרשת "מסמך הרפז", בחשיפת המסמך בתקשורת ביום 6.8.2010.

בשלהי חודש אוקטובר 2010 החליט מבקר המדינה דאז, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, על ביצוע ביקורת מערכתית בנושא, בין היתר, נוכח היבטים מסוימים שנבעו מהחקירה המשטרתית בו.

ביום 4.7.12 הסתיימה כהונתו של מבקר המדינה לינדנשטראוס. עם זאת, הכנסת האריכה את משך הזמן בו מוסמך המבקר היוצא לחתום על דוחותיו בשלושה חודשים, דהיינו עד ליום 3.10.12. העניין הגיע אף לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, אשר הותיר על כנו את תיקון 45 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], תוך קביעת הנחיות, כמפורט שם (בג"ץ 5113/12 שלומי פרידמן נ' כנסת ישראל ואח') [טרם פורסם, 7.8.12].

ביום 4.7.12, לאחר הצהרת האמונים בכנסת, נכנסתי לתפקיד מבקר המדינה. בתום שלושת החודשים הנ"ל התברר, כי לא די בהם כדי לסיים את כתיבת הדוח והגשתו, ולא הסתייע בידי השופט (בדימוס) לינדנשטראוס לסיים את הדוח ולחתום עליו. לפיכך, בהסכמתי, השלים הצוות שעסק בו את המלאכה, בואכה יום 28.11.12, בו הונח הדוח על שולחני.

עתה, משקראתי בעיון רב את הדוח, שקלתי אם יש מקום להעמיק חקר בחומר הגולמי שבבסיסו, הגעתי למסקנה שאין זה ראוי לפתוח מחדש את הפרשה שהעסיקה את כל המעורבים והציבור בכללותו למעלה משנתיים, תוך לקיחה בחשבון נימוקים אחדים לרבות עיכוב נוסף של חודשים רבים, וכן שיקול של "עלות מול תועלת", עגמת נפש רבה לכל המעורבים, עיכוב מינויים בצה"ל, ואף חילופים בחלק מצוות עובדי הביקורת, שעבודתם במשרד מבקר המדינה מסתיימת ביום 30.11.12.

2.  אכן הדוח מציג בשני פרקיו הראשונים את איסוף המידע והטיפול במסמך הרפז ומערכת יחסים עכורה וטעונה בין שר הביטחון ולשכתו לבין הרמטכ"ל לשעבר ולשכתו. "בפתח דבר" (שלא נכתב על ידי) נכתב על מעורבות בעלי עניין, "שיצרו או ניסו ליצור סדר יום ציבורי המושפע לא פעם מהטיות מכוונות, והכל מתוך ניסיון או תקווה להשפיע על תוצאות הבדיקה..." (שם, פסקה רביעית).

ביטוי לכך אף ניתן למצוא בפרק "פעולות הביקורת", הדן בפן העיוני של מערכות יחסים בין-אישיות ומערכת מאפייני הממשקים הקיימים בין האנשים, המגעים המתקיימים ביניהם בפועל ומתפיסת המציאות ומשמועות בקשר אליה.

הדוח עוסק בשני חלקים נוספים גם בתהליך בחירת הרמטכ"ל ומינויו, ובביטחון מידע.

3.  כן יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה הודיעני ביום 1.11.12, כי טרם סיים לבחון את החומר שהועבר אליו ביום 6.5.12 על ידי קודמי בתפקיד, ולפיכך תשובתו לפנייה אליו על פי סעיף 14(ג) לחוק מבקר המדינה, תינתן לכשתסתיים הבדיקה.

4.  אשר לעיתוי פרסום הדוח, אין לי אלא להביא את דברי מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, כבוד השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, בדוח שנתי 49, מיום 8.4.1999 בציינו: "הדוח האמור להתפרסם בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת החמש-עשרה, שבסיומה יגיע לשיאו התהליך הדמוקרטי, בקיומן של הבחירות. אולם ראוי הוא לזכור ולהזכיר כי גם כשרועמים קולותיה של תעמולת הבחירות, לא שותקת הביקורת, וכי גם בהגישו את דוחותיו לעת הזאת אין מבקר המדינה יורד לזירה הפוליטית ואינו נוטל חלק בה. על מבקר המדינה להמשיך ולמלא את תפקידו כ'עין ציבורית' אשר פקוחה בכל עת על המינהל הציבורי, ואינה נעצמת בשל אירועים פוליטיים כלשהם...".

לפני נעילה

צוות הביקורת שעסק בדוח זה בדק אלפי עמודי מסמכים, האזין לעשרות שעות של הקלטות, ערך למעלה מ-300 פגישות ונכנס לעומקם של דברים ביסודיות ראויה לשבח, ובהתחשב באחריות הכבדה שרבצה על כתפיו, רוחב היריעה, וכל זאת תוך התחשבות ברגישות הנושאים ותוך שיקולי "בלמים ואיזונים" הראויים, ועל כך יבואו על הברכה, ובתוך אלה, כמובן, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס.

תודה מיוחדת לאלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, שהנהיג את הצוות במשך כל התקופה, כאשר החל מחודש פברואר 2012 עבד בהתנדבות.

 יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ')

 מבקר המדינה

 ונציב תלונות הציבור

ירושלים, י"ט כסלו התשע"ג

 3 בדצמבר 2012