בשנת 2005 ביצעה מדינת ישראל את "תכנית ההתנתקות" שבמהלכה פונו אלפי אזרחים מבתיהם שברצועת עזה וביישובים באזור צפון השומרון. אין חולק כי הפגיעה במפונים פגיעה קשה וטראומטית היא, וכי חובתה של המדינה לשנס מותנים ולפעול במהירות ובנחישות לשיקומם ולהשבתם לחיי שגרה. עמדתי על כך בפתח הדוח המיוחד שפרסם משרד מבקר המדינה במרס 2006:
"בל ייוותר אפילו מפונה אחד שלא יזכה לאוזן קשובה של השלטונות המוסמכים או לסיוע מלא מצדם. כל הדרכים מובילות בדוחות אלה אל המדינה ומוסדותיה. היא חייבת להתגבר על כל המכשולים התקציביים, לתת עדיפות ראשונה במעלה ליישובם מחדש ולשיקומם של המפונים.
כל השתהות בעניין זה, יש בה משום ביטוי ברור של מחדל מתמשך. המפונים זכאים לסיוע מיידי, ומוטב שעה אחת קודם".
שלוש שנים וחצי חלפו, ולצערנו הרב תמונת המצב המצטיירת עודה קשה ועגומה. חמשת הדוחות המובאים כאן - המצטרפים לשורת דוחות שפרסם משרד מבקר המדינה מאז ההתנתקות - מצביעים על הימשכות הליקויים, גרירת הרגליים ו"הסחבת" בטיפול במפונים.
למרות הזמן הרב שחלף טרם נמצאו מגורי קבע ראויים לחלק גדול מן המשפחות. מאות משפחות נאלצות עדיין להתגורר בדיור ארעי ובאתרים זמניים שהרשויות אינן מטפלות בהם ומתחזקות אותם כראוי; במצב זה התושבים נפגעים וגם נתונים בסיכון. שיקום המפונים מבחינה כלכלית לקוי גם הוא, הן מבחינת ההשמה בעבודה והן מבחינת הטיפול בעסקים שפונו. כל אלה, בצירוף הפגיעה והמצוקה שגרמו עצם הפינוי והפְּרֵידה מן הבית, חייבו היערכות מסיבית למתן שירותי רווחה, אלא שגם כאן נתגלו ליקויים רבים.
ממצאי משרד מבקר המדינה חמורים המה. המפונים ששילמו מחיר אישי כבד עקב הפינוי ממשיכים לשלמו גם היום; שנים חלפו ורבים מהם נותרו בדיור ארעי וללא תעסוקה, ואילו הרשויות - ומנהלת סל"ע בראשן - ממשיכות לפעול באיטיות שאינה עולה בקנה אחד עם האחריות הכבדה שהוטלה על כתפיהן, והן טרם מילאו את חובתן לדאוג לשיקומם של המפונים.
על ממשלת ישראל ועל רשויות המדינה לפעול כולן, במשותף, באורח נחרץ וללא פשרות לשיקום מיידי של המפונים. זוהי חובתה של המדינה לאזרחיה, ויש למלאה ללא דיחוי.
משרד מבקר המדינה ימשיך במשימה שאותה נטל על עצמו לעקוב באורח שוטף ובזמן אמת אחר טיפולן של רשויות המדינה במפונים בתקווה שאלו יתקנו את הליקויים שנחשפו ויביאו לשיפור משמעותי במצב המפונים ובטיפול בהם.
מיכה לינדנשטראוס, שופט (בדימ')
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, טבת התשס"ט
ינואר 2009