דין וחשבון זה יונח על שולחן הכנסת בתקופה קשה למדינתנו, במישור הביטחוני והמדיני. בשעה כזו קיימת נטייה לדחוק שאלות של מינהל ממלכתי תקין, יעיל וחסכוני, ושל השמירה על טוהר המידות לקרן זווית. אך חלילה שכך יהיה הדבר; תנאי יסודי ליכולתנו לעמוד בלחצים הביטחוניים והמדיניים הוא חוסן פנימי מירבי ואחד ממרכיביו העיקריים של חוסן כזה הוא מינהל ציבורי מתוקן ובעל רמה נאותה. ביקורת המדינה היא כלי חשוב להבטחתם של אלה. אסור שהביקורת תחלש ותתרופף כל אימת שמתרגשים עלינו אירועים מבית או מבחוץ.
בביקורת המדינה נפל דבר בשנה האחרונה. לאחר מספר שנות הכנה ודיונים קיבלה הכנסת את חוק יסוד: מבקר המדינה, חוק שאמור להוות פרק בחוקה העתידה של המדינה. חיקוקו של חוק יסוד זה מוסיף משקל וחיזוק למעמדה של ביקורת המדינה ומדגיש שוב את עצמאותה ואי תלותה.
כבכל שנה מכיל הדו"ח השנתי נושאי ביקורת רבים ומגוונים, כולל כאלה העוסקים במערכת הביטחון. אסתפק בציון שניים מהם: האחד הוא פרק נרחב ואופקי העוסק בשירות שהאזרח מקבל מגופים שונים שתפקידם הוא להעניק לו שירות טוב ויעיל. בהרבה מאד מקרים, כך עולה מהדו"ח, השירות הניתן אינו טוב ואינו יעיל. המסר המרכזי של פרק נרחב זה הוא שטרם חדרה ונשתרשה התודעה בקרב עובדי הציבור שמתן שירות טוב, מהיר, יעיל ומסביר פנים הוא תפקידם העיקרי ושיש עוד הרבה לעשות בשטח זה. הפרק השני שמן הראוי להזכירו הוא הפרק הדן בתאונות דרכים. זה נושא שאסור לו שירד מסדר היום הציבורי. משום מה הממשל טרם הבין שהקטל הנורא בדרכים הוא בנפשנו. מכאן החובה לפעול מיד ולא להרפות.
לבסוף יש להזכיר גם שורה של דו"חות מעקב המצביעים על כך שההיענות של הגופים המבוקרים לדברי הביקורת נמצאת בקו עלייה ומספר הליקויים הזוכים לתיקון הולך וגדל. אבל אל לה לביקורת לשקוט על שמריה. היא חייבת להמשיך בית שאת להצביע, להעיר ולהתריע כדי שהמינהל הציבורי ימשיך להתייעל ולהשתפר.
יעקב מלץ
מבקר המדינה
ירושלים, כ"ג בניסן התשמ"ח
10 באפריל 1988