הדו"ח השנתי השישה עשר של נציב תלונות הציבור, המונח על שולחן הכנסת, הוא הראשון המוגש על ידי, בתפקידי זה.
קודמיי בתפקיד הניחו יסודות טובים לנציבות תלונות הציבור. בדו"חות השנתיים הם כבר כתבו רבות על הליקויים בעבודת המינהל הציבורי, אשר יש שהם משבשים את אורחות חייהם של אזרחים מכל שכבות הציבור, שעה ששיג ושיח להם עם הרשויות.
בתקופה, שאליה מתייחס דו"ח זה, היה הסיפק בידי לעמוד על מספר לא מועט של תופעות שלא יכירן מקומן במינהל תקין. התלונות המתוארות בדו"ח זה משקפות זאת. מהבולטות שביניהן: יחס מקומם של המשטרה כלפי מוצאת אבידה שגילתה אזרחות טובה ולבסוף נחקרה כחשודה בגניבה; הפרת זכויות של אזרחים מחמת מעצר לא מוצדק; נתיב היסורים הארוך והמייגע שהיה על הורים לילד חריג לעבור עד שסוף סוף נמצא לילד המוסד המתאים; סירובו של משרד הבינוי והשיכון לאשר, בניגוד לנהליו, "גרירת משכנתא" - הצמדת הלוואה שאושרה בגין דירה קודמת לדירה חדשה; עירייה, שבניגוד לחוק העזר שלה גבתה השתתפות של בעלי נכסים בהוצאות שיפוץ של חזיתות בתים - על פי חלוקה שרירותית של אותן הוצאות.
אולם התלונות הנמצאות מוצדקות על ידי הנציב אינן רק כאלה שביסודן שלילת זכות ממתלונן זה או אחר, כאמור, אלא גם תלונות שנשואן גילוי נוקשות יתירה או אי-צדק בולט מצד המינהל הציבורי, אשר צדקתן נקבעת על פי הסמכויות המיוחדות שהוענקו לנציב בחוק מבקר המדינה. לדוגמה, סירוב של חברת שיכון עירונית להקצות דיור חליף למשפחה שבה ילד נכה; על פי הנהלים הקיימים לא הייתה המשפחה זכאית להחלפת הדירה, אולם הנסיבות המיוחדות של המקרה הצדיקו, לדעת הנציב, את מילוי בקשת המשפחה.
אין להסיק מהתלונות, תהיה חומרתן ככל שתהיה, מסקנה שלילית על כלל המינהל, אך חייבת להיות לנגד עיניו תמיד השאיפה למינהל מתוקן. כל מי שיש לו נגיעה למינהל הציבורי חייב אפוא לתרום את חלקו להעלאת רמת ההתייחסות והשירות לאזרח, שכן כל עובדי הציבור ערבים זה לזה. אם אכן כך יהיה, יתמעט וילך מספר התלונות, המוגשות לנציבות והנמצאות מוצדקות.
יעקב מלץ
מבקר המדינה
ירושלים, כסלו התשמ"וז ונציב תלונות הציבור
דצמבר 1987