מלאו עשרים שנה לפעילותה הרשמית של נציבות תלונות הציבור, מאז כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח - 1958 [נוסח משולב] במארס 1971. תיקון זה הטיל על מבקר המדינה גם את תפקיד נציב תלונות הציבור (להלן - הנציב), באמצעות יחידה מיוחדת במסגרת המשרד.
יצויין כי לפעילות הרשמית של הנציבות כאמור קדמה פעילות בלתי רשמית משך שנים, בהן הופנו תלונות רבות מקרב הציבור, באין כתובת אחרת, למוסד מבקר המדינה דאז. ניתן אפוא לומר כי הצורך בקיומו של גוף ממלכתי מתאים לשם טיפול בתלונות האזרח הוא שהביא להקמתה של נציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות).
צורך זה, שגבר מאז לאין ערוך, נובע מקיומם של שטחי חיכוך גדלים והולכים בין האזרח למינהל הציבורי. מעורבות השלטון משתרעת על כל פינה בחיי הפרט, יהא זה רווחה, חינוך, תחבורה, שיכון, או בטחון אישי, בריאות ועוד. מטבע הדברים שטחי חיכוך גדולים יוצרים גם מקדם חיכוך גבוה, המגביר את הצורך בהגנה ראויה וזולה לכל דורש.
ואכן, פנייה לנציב אינה כרוכה בהוצאה כספית, או בשירותיו של עורך-דין. על האזרח רק לחתום על תלונתו, הא ותו לא, וגם בניסוחה ניתן לו סיוע. הנציבות מצידה היא הקובעת את התלונה בתבנית המשפטית הראויה, ובונה, לפי השיטה האינקויזיטורית, כלומר ביוזמתה היא, את מסכת הראיות הנדרשת.
רעיון זה הוא שעמד ביסוד התיקון לחוק שהביא להקמת היחידה והנציב בראשה.
בשנים האחרונות נמצא מספר התלונות בקו עלייה מתמיד, תופעה מעודדת המעידה על האימון שהציבור רוחש לנציבות. חלילה לו, לנציב, להתייחס לאימון הקיים כאל דבר המובן מאליו. אדרבא, על היחידה כולה להתמיד במאמץ ואף להגבירו, כדי להוות כלי שמיש ויעיל לאדם ברחוב הניצב לעתים אין אונים אל מול מכונת הביורוקרטיה האדירה.
ניתן לציין בסיפוק שכמעט כל ההחלטות של הנציב מיושמות, לעתים בניגוד להשקפתו של הגוף המבוקר. כאשר התלונה אינה נמצאת מוצדקת, שוקדת הנציבות להביא את החלטת הנציב לידיעת המתלונן באופן שיבהיר לו כי מצא אוזן קשבת וכי תלונתו טופלה בכובד הראש הראוי.
בעייתיות במיוחד הן הפניות של אלה המבקשים לחסות בצל הגנת החוק על חושפי מעשי שחיתות. במקרים אלו שומה על המתלונן להוכיח כי חשף בתום לב מעשי שחיתות בגוף בו הוא עובד וכי עקב כך מתנכלים לו. דא עקא שפעמים לא מעטות מתברר שלא בגילוי מעשי שחיתות עסקינן, ולעתים דבקים בגילוי חוסר תום לב או התנייה פסולה. לא פעם קשה גם להצביע על הקשר הסיבתי שבין הגילוי לבין היחס לו זוכה המתלונן, זאת בעיקר כאשר תיפקודו הלקוי קדם בהרבה לחשיפת השחיתות. להדגמת הבעייתיות בחרתי להביא בדו"ח זה שלושה מקרים, חלקם אף מן העבר היותר רחוק.
השנה הוזמתי, יחד עם אומבודסמנים ברחבי תבל, להשתתף בכנסים שקיימו מדינות מסויימות כדי להדביר מעשי שחיתות, להנהיג נורמות של טוהר מידות ולקבוע עקרונות של מינהל ציבורי תקין. באותן ארצות צעדים אלה הם עדיין בתחילת הדרך, אך הרצון להפוך לדמוקרטיה הוא איתן. אחד האמצעים לכך, כגורם רב משמעות, הוא מוסד האומבודסמן, בו רואים כולם עמוד תווך בהגנה על זכויות האדם.
אך מובן הוא שהיזון הדדי במישור הבינלאומי תכליתו לא רק להיות אור לאחרים, אלא גם - ואולי קודם כל - ללמוד להשתפר כדי להביא את מירב התועלת בבית פנימה, לתכלית זו מוקדשים מאמצינו.
מרים בן-פורת
מבקר המדינה
נציב תלונות הציבור