ממשלות ישראל מקבלות מאות ואלפי החלטות, ולרבות מהן השפעה רבה על המדינה ועל הציבור. כמובן, החלטות הממשלה הן במקרים רבים תולדה של ההשקפה הפוליטית של חבריה; אולם על-מנת להניח בסיס להחלטה מיטבית גם במסגרת הדרך הפוליטית הנבחרת, על הממשלה וחבריה להקפיד על קיום נורמות מינהליות הנוגעות לתהליכי קבלת החלטות.
להחלטות הממשלה יש להקדים עבודת מטה, הכוללת, בין היתר, איסוף נתונים וגיבוש תשתית עובדתית מספקת; בחינת מלוא השיקולים הרלוונטיים; לימוד העמדות השונות בסוגייה העומדת להכרעה; ובדיקת חלופות שונות לפעולה. כנגד זכותם של השרים להשתתף בישיבות הממשלה ולהצביע, עומדת חובתם לשתף את יתר חברי הממשלה במידע ובשיקולים הרלבנטיים לקבלת ההחלטה.
ממצאי הביקורת בדוח זה מעלים, שתהליך קבלת ההחלטות בממשלה לא תמיד לווה בעבודת מטה סדורה, והמעקב אחר ביצוען היה חלקי בלבד. גם עבודת המטה בכמה משרדי ממשלה שנבדקו נמצאה חסרה, בהיבטים של תכנון, בקרה, תיאום והפקת לקחים. הביקורת העלתה, כי למעשה מעולם לא גובשה לשירות המדינה תורת ניהול כוללת והאחריות לנושא זה נותרה מיותמת.
גם בנושא השירות לציבור במשרדי הממשלה ובגופים ציבוריים מצביע הדוח, לצד תיאור ליקויים רבים בנושא זה, המוכרים לציבור מחיי היום יום, על העדר עבודת מטה מסודרת ותהליכי עבודה נכונים, אשר אילו היו מתקיימים, היו תורמים לשיפור מהותי באיכות השירות. בתחום זה, כמו בכל תחום פעולה אחר, תהליך תקין של קבלת החלטות וביצוע תכניות מגביר במידה משמעותית את כושר הביצוע ומניב תוצאות לתועלת הציבור; ואילו העדרו מוליד ביצועים נמוכים ובזבוז משאבים.
גופי השלטון וגופים ציבוריים נתגלו במקרים רבים כבירוקרטיים, כאילו לא נולדו לשרת את הציבור, התעלמו מזכותו של האזרח, ולא עשו את שחייבים היו לעשות כדי לחלץ ממצוקתם את מי שנזקקו לשירותיהם. לא למותר לשוב ולשנן את דבריו של השופט ח' כהן ממלא נשיא בית המשפט העליון* כי רשות הציבור "כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום, כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן".
ממצאי הביקורת עליהם עמדתי מתייחסים, מטבע הדברים, לקבוצת הגופים שנבדקו בה. אך המסקנות העולות מהם הן כלליות, ומחייבות יישום על-ידי כלל ממלאי התפקידים בשירות הציבורי.
אליעזר גולדברג
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, כח' בניסן התשס"ג
30 באפריל 2003
* בג"צ 70 / 142 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, ירושלים, פ"ד כה (1) 325, 331