החברה הישראלית היא חברה רב-תרבותית המורכבת מאוכלוסיות מגוונות. תפקידה של מדינה דמוקרטית, בין היתר, הוא להעניק ביטחון אישי לכל אזרחיה, ללא הבדל בין האוכלוסיות השונות, באמצעות אכיפת החוק והסדר הציבורי וחיזוק ההרתעה מפני אי-כיבוד החוק. הערך של "קדושת החיים", הכולל הן את הזכות לחיים ואת החובה להגן על החיים, הוא "בין הערכים הנעלים והמקודשים ביותר בשיטתנו המשפטית, בתולדות עמנו ובתולדות האנושות בכלל". לא לחינם קובע חוק העונשין שדי בסיכונם של החיים כדי לעבור עבירה, אף אם בפועל לא נפגעו החיים. כך גם נקבע במשפט הבין-לאומי, עוד בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948, הקובעת: "לכל אדם הזכות לחיים, חופש וביטחון אישי".
בעקבות התנגשויות בין אזרחים ערבים לכוחות משטרה שאירעו באוקטובר 2000, ובהן נהרגו 12 אזרחים ערבים ונפצעו רבים נוספים, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס תיאודור אור לבדיקת האירועים האמורים.
ועדת אור עמדה על כך שהממסד הישראלי לא גילה רגישות מספקת לצורכי החברה הערבית ולא פעל באופן מספק כדי שמשאבי המדינה יוקצו באופן שוויוני גם לאוכלוסייה הערבית. הכשל המרכזי שעליו הצביעה הוועדה הוא שלא נעשה די כדי לאכוף את החוק בקרב האוכלוסייה הערבית, וכך השתרשו בה תופעות בלתי לגיטימיות ובלתי רצויות. דוח ביקורת זה דן באחת הבעיות המרכזיות המשפיעות על יכולתה של המדינה להעניק ביטחון אישי לתושבים בחברה הערבית: החזקת אמצעי לחימה שלא כחוק ושימוש בהם.
בית המשפט המחוזי בחיפה ציין כבר לפני כחמש שנים עת דן באירוע ירי חמור שהתרחש בחברה הערבית כדלהלן:
"זמינותו של נשק חם המוחזק באופן בלתי חוקי הפכה זה מכבר לרעה חולה... נפשו של הציבור קצה במצב שבו עבריינים מחזיקים בנשק חם ומשתמשים בו כדי לפגוע ביריביהם. דומה שכיום אין עוד צורך להכביר מילים באשר לחומרתן הרבה של עבירות בנשק".
ניכר כי מאז פרסום דוח ועדת אור עשתה משטרת ישראל מאמצים להפחתת אירועי האלימות החמורה והשימוש באמצעי לחימה לא חוקיים, ובשנים האחרונות אף גיבשה תכנית פעולה רחבה להתמודדות עם הפשיעה בחברה הערבית. ועם זאת, ממצאיו של דוח זה מצביעים על שורה של ליקויים וקשיים ביישום הפעולות שהוביל פיקוד המשטרה.
הסיכון החמור הנשקף משימוש באמצעי לחימה לא חוקיים ומאירועי ירי והנורמות השליליות שהם יוצרים, של התנכרות וזלזול בחיי אדם, מחייבים פעולה ממשלתית ומשטרתית רחבה. פעולה זו נדרשת בראש ובראשונה כדי לשנות נורמות אלה ולבצר את הערך הנגדי של "קדושת החיים". לא זו אף זו, בחברה דמוקרטית נדרש כי פעולת המשטרה תתבסס על הסכמה ציבורית רחבה ככל האפשר ועל אמון הציבור בה. כל עוד המשטרה תתקשה לאכוף את החוק ולמנוע תופעות של עבריינות חמורה, במיוחד תופעות אלימות וירי בקרב האוכלוסייה הערבית, היא תיתפס כלא יעילה ולא מקצועית וככזו שאינה נותנת יחס שווה לכלל אזרחי המדינה. ככל שתדמית זו תתקבע, יקטן אמון הציבור בקרב החברה הערבית במשטרה ובכלל מוסדות המדינה, ולכך עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת על החברה הישראלית בכללה.
כדי לאפשר למשטרה להעצים את פעולתה בקרב החברה הערבית ולהביא לשינוי המיוחל ביכולת אכיפת החוק, בשמירה על הסדר הציבורי ובהגברת הביטחון האישי של האזרחים, יש לממש את החלטת ממשלה מס' 922 מדצמבר 2015, ולפיה המשטרה תתוגבר בכוח אדם ובמשאבים כדי לתת מענה לרמה הגבוהה של הפשיעה והאלימות בקרב האוכלוסייה הערבית. ואולם בחיזוק המשטרה כשלעצמו אין די. נדרשת מעורבות משמעותית של יתר משרדי הממשלה בהגדלת שיעורי התעסוקה, בפיתוח כלכלי, בחיזוק מערכת החינוך, בשיפור איכות החיים והבריאות של האוכלוסייה ובחיזוק מערכי הרווחה, התשתיות, התחבורה והדיור.
בני החברה הערבית הם הראשונים שיפיקו תועלת מפעילות אכיפה נמרצת של המשטרה לביעור התופעות הקשות של עבריינות בקרבם, בדגש על אלימות חמורה ואירועי ירי מְסַכּני חיים, הפוגעים קשות במרקם החיים בקרב האוכלוסייה הערבית ובביטחון האישי של התושבים. שיתוף פעולה בין החברה הערבית ומנהיגיה לבין המשטרה הכרחי לקידום פעולות מניעה ואכיפה כלפי תופעות עבריינות בחברה זו.
אירועי אלימות חמורים שנעשה בהם שימוש באמצעי לחימה לא חוקיים מתרבים בקצב הולך וגובר בשנים האחרונות, הן מבחינת תדירותם והן מבחינת עוצמתם. יישום המלצות דוח זה על ידי הממשלה והמשטרה בשיתוף הנהגת החברה הערבית יתרום להתמודדות עם תופעה קשה זו.
יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ')
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, אלול התשע"ח
אוגוסט 2018