דוח על הפעלת חברות מנהלות במינהל מקרקעי ישראל

בשלהי שנות השמונים, עם גבור גל העלייה מחבר המדינות, נוצר במדינה מחסור בקרקעות לבנייה. בעקבות זאת קיבלה הממשלה בשנים 1990-1992 החלטות שלפיהן, ישווק מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) במהלך השנים 1990-1993 קרקע לבניית 170,000 דירות. המינהל לא עמד ביעדי השיווק שנקבעו לו.

ביולי 1994 מונה מנהל חדש למינהל. עם כניסתו לתפקיד החל לפעול לשיפור דפוסי  העבודה ובעיקר - להפרטה של ניהול עבודות התכנון והפיתוח והעברתן לידי חברות מנהלות, כדי לייעל ולהחיש את הליך הכנתן של קרקעות לשיווק.

לפעולה זו עשויים להיות יתרונות חשובים לקידום זמינותן של קרקעות. עם זאת, העלתה הביקורת שהיו ליקויים בבחירת החברות המנהלות, וספק אם בחירתן של כמה מהן היתה כדין. את תפקיד הבקרה על החברות המנהלות העביר המינהל לחברה פרטית הפועלת בתחום התכנון והפיתוח, אולם חברה זו לא מילאה את תפקידה כראוי: כמה מהחברות המנהלות העסיקו נותני שירותים בלי חוזים או בלי אישור הוועדה המוסמכת, או במצב של אפשרות מוחשית לניגוד עניינים. גם חברת הבקרה עצמה היתה נתונה במצב של ניגוד עניינים עם כמה מנותני השירותים.

המינהל איפשר לחברות המנהלות לבחור קבלנים לעבודות פיתוח במכרז סגור, ולא במכרז פומבי כנדרש בתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993.

העברת הניהול של עבודות התכנון והפיתוח, שהיקפן הכספי גדול מאוד, לידי החברות המנהלות משמעותה למעשה הפרטה של אחת מהפעולות העיקריות של מחוזות המינהל. על אף זאת לא הביא מנהל המינהל את הנושא, לפני הביצוע, לדיון במועצת מקרקעי ישראל, אלא הסתפק בדיווח למועצה רק לאחר מעשה.

משמינה המינהל את חברת הבקרה על החברות המנהלות, הועבר לידיים פרטיות גם הפיקוח על ניהול התכנון והפיתוח, והמשרדים המחוזיים חדלו למעשה לעסוק בנושא התכנון והפיתוח. העברת תפקידי ביצוע לגורמים חיצוניים אין בכוחה לשחרר את המינהל מאחריותו הציבורית לניהול המקרקעין ומחובתו לבצע פיקוח ובקרה על עבודת החברות המנהלות הפועלות מטעמו. מן הראוי היה שעובדי המינהל ינחו את חברת הבקרה ויפקחו על פעולותיה.

עדיין מוקדם לעשות הערכה כוללת בדבר יעילות פעולתן של החברות המנהלות. ראוי היה שהמינהל יחלק את פעילותן של חברות אלה לשלבים ויקבע לוח זמנים לביצוע כל אחד מהם, ולאחר השלמת כל שלב יבחן אם ביצוע המשימות מוכתר בהצלחה.

יתכן שגם רשויות ממלכתיות אחרות יבקשו ללכת בדרכו של המינהל ולהפריט חלק מפעילותן. אפשרות זו ממחישה את החשיבות הנודעת להפקת מלוא הלקחים מן הליקויים שנתגלו בהפרטה האמורה ובכך למנוע את הישנותם בעתיד. בראש ובראשונה יש להימנע ממסירת עבודות לגופים הנתונים במצב של ניגוד עניינים ושומה לשפר במידה ניכרת את סדרי הבקרה והפיקוח.

 מרים בן-פורת

מבקר המדינה

ונציב תלונות הציבור

ירושלים, אלול התשנ"ז

ספטמבר 1997