מדינת ישראל הדמוקרטית היא ביתו של העם היהודי והגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. במגילת העצמאות נקבע כי ישראל קמה כמדינה יהודית בארץ ישראל מתוקף זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי "להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". עוד נקבע כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". עקרונות אלו עוגנו בהמשך בחקיקת המדינה, כגון בחוק השבות, התש"י-1950, ובהוראה חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובעת את "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
הערכים היהודיים של מדינתנו מטילים על הרשויות הרלוונטיות במדינה מחויבות להבטיח בדרכים שונות את זכויותיהם של יהודים, בארץ וברחבי העולם, אשר נפגעו באשר הם יהודים. שופט בית המשפט העליון חנן מלצר כתב לאחרונה באחת הפרשות כי "אחד המאפיינים של ישראל כמדינה יהודית הוא 'אחריותה לגורלו של העם היהודי בכללו משום שהיא קמה כביטוי של סולידריות כלל יהודית. לנוכח אחריות זו יש לה הזכות והחובה לעשות שימוש בכלים של פעולה קולקטיבית מדינתית להגנתם של יהודים הנפגעים 'באשר הם יהודים'". חובה זו חלה אף ביתר שאת כלפי אזרחי המדינה אשר זכויותיהם נפגעו אך בשל היותם אזרחיה או משום שעלו למדינת ישראל.
במסגרת זו מוטלת על המדינה החובה לעשות כל מאמץ להבטיח את זכויותיהם של הפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, אשר סבלו מרדיפות ופגיעות קשות ביותר, אך בשל היותם יהודים. זכויות היסוד הבסיסיות שלהם נשללו. הם נרדפו, הושפלו, כבודם נרמס ורכושם הרב, מציוד בסיסי ועד יצירות יודאיקה, שערכו נאמד במיליארדי דולרים, נבזז ונגזל . קהילות יהודיות מפוארות שנתקיימו במשך אלפי שנים נמוגו. היהודים מארצות ערב ואיראן הפכו לפליטים, ורבים עזבו את בתיהם חסרי כל רכוש ועלו למדינת ישראל או היגרו למדינות אחרות. חובתה וזכותה המוסרית, ההיסטורית והמשפטית של המדינה כלפי אזרחיה וכלפי בני העם היהודי היא להבטיח את זכויותיהם.
מחויבותה זו של המדינה באה לידי ביטוי בחקיקה מפורשת של הכנסת בחוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, התש"ע-2010. מטרתו של חוק זה היא "לשמור על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן במסגרת משא ומתן להשגת שלום במזרח התיכון". מחויבותה של המדינה באה לידי ביטוי גם בשורה של החלטות ממשלה הנוגעות למחקר, רישום ואיסוף מידע וחומר משפטי בדבר הרדיפות והפגיעות ברכוש היהודים יוצאי מדינות ערב ואיראן. העוול ההיסטורי שנגרם לפליטים היהודים מארצות אלה הוכר גם במישור הבין-לאומי. כך למשל בהחלטה של הקונגרס של ארצות הברית משנת 2008 ובהצהרות של נשיאי ארצות הברית במהלך השנים. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין כתב באחת הפרשות כי "אכן דומה כי אין חולק, שלפליטים יהודים מארצות ערב נגרם עוול היסטורי בפגיעה ברכושם; אין זו רק דעת העותרים אלא - כאמור - גם דעת המדינה".
מדוח ביקורת זה עולה תמונת מצב עגומה בכל הקשור לפעולת הממשלה למחקר, רישום, תיעוד ואיסוף מידע בנוגע לזכויותיהם של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן. חרף ההצהרות החגיגיות של ממשלת ישראל בדבר מחויבותה לפעול בנושא זכויותיהם של יוצאי מדינות אלה, בפועל פעולות הרשויות הרלוונטיות היו מעטות ביותר, והן מלמדות כי מחויבותה של הממשלה לביצוע החלטותיה הייתה מצומצמת, וכי לא ניתנה תשומת הלב הראויה לנושא. פעולות הממשלה בתחום זה נעשות זה שנים רבות בעצלתיים, ומן הדוח עולים ליקויים בפעולות הגורמים השונים, החל בהיעדר קביעת מדיניות והיעדר הקצאת משאבים ותקציבים ראויים לנושא, המשך באיסוף מועט ביותר של טופסי תביעה וכלה בליקויים בניהול מאגר הנתונים שכבר נאספו ובהבטחת שרידותם.
על ממשלת ישראל והגורמים הנוגעים בדבר לשנס מותניים ולפעול במרץ, למעשה ולא רק להלכה, לביצוע החלטות הממשלה בנושא שנועדו להביא למימוש מחויבותה וזכותה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, להבטיח בדרכים שונות את זכויותיהם של יהודים בארץ וברחבי העולם, אשר נפגעו באשר הם יהודים. למותר לציין כי נוכח חשיבות הנושא והזדקנותה של האוכלוסייה הנוגעת בדבר, על הממשלה לפעול במהירות הראויה, על מנת שהמחדל לא יהיה בכייה לדורות.
יוסף חיים שפירא, שופט (בדימ')
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, אדר א' התשע"ד
פברואר 2014