מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן: על מצלמות המעקב במרחב הציבורי:
"בעשרים השנים האחרונות זינק מספרן של מצלמות המעקב ברחובות ישראל שהותקנו על ידי הרשויות המקומיות כדי לתרום לתחושת הביטחון. בביקורת נמצא כי אף גורם מוסמך לא יודע כמה מצלמות יש ומה הם המאפיינים הטכנולוגיים שלהן. המצלמות הללו נועדו לשמור על הסדר הציבורי - אבל חלקן חודרות לבתים הפרטיים של התושבים. מלחמת חרבות ברזל וסכנות הסייבר מחדדות ביתר שאת את חובתה של מדינת ישראל להגן על פרטיות אזרחיה. על משרד המשפטים והרשויות המקומיות לפעול כדי להסדיר את השימוש במצלמות ולהגן על פרטיות התושבים".
על שילוב יוצאי אתיופיה בחברה:
"סמ"ר אסי סמה ז"ל, שנלחם בגבורה ונפל במלחמת חרבות ברזל, לא התקבל בילדותו לכיתה א' בבית ספר בעירו בשל היותו יוצא אתיופיה. לא ייתכן שבשנת 2024 – למעלה מ-40 שנה לאחר גלי העלייה מאתיופיה - עדיין קיימים פערים משמעותיים בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה. על משרד ראש הממשלה להקפיד על יישום התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה".
עצוב לומר את המובן מאליו, אבל מי שטוב מספיק להקריב את חייו עבור המדינה - המדינה חייבת להגן על זכויותיו"
על אבטחת המידע של מערכת הגבייה ברשויות המקומיות:
"נמצא קו מחבר בין הפגיעה בפרטיות שעלה בדוח על המצלמות במרחב הציבורי לבין איומי סייבר על המידע הנוגע לתושבים ומוחזק על ידי הרשויות המקומיות. במלחמת חרבות ברזל גברו איומי הסייבר - בשלושה חודשים בלבד התרחשו כ- 100 אירועי סייבר ברשויות המקומיות. למרות זאת, היחידה המגזרית במשרד הפנים האמונה על אסדרת הנושא אינה פועלת מזה זמן ומשרד הפנים לא מגבש פתרון לנושא.
על משרד הפנים בשיתוף מערך הסייבר לתקן את הליקויים על מנת להבטיח את מוגנות המידע על התושבים".
"האח הגדול": השימוש של הרשויות המקומיות במצלמות מעקב זינק בתוך כ-20 שנה, אך החוק לא מסדיר את השימוש בהן - ולאף גורם אין מידע מרוכז על כמותן, סוגן ומאפייניהן הטכנולוגיים של המצלמות במרחב הציבורי. המבקר מצא כי הרשויות שנבדקו אינן מגינות כנדרש על פרטיות התושבים: נמצאו מצלמות המעקב המאפשרות צילומי תקריב למרחבים פרטיים וכן מצלמות מעקב המאפשרות זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי, ללא הסמכה מפורשת בחוק.
השימוש במצלמות מעקב על ידי הרשויות המקומיות צבר תאוצה בשני העשורים האחרונים, בעקבות יוזמות של הממשלה לצד יוזמות של הרשויות עצמן.
כך למשל, במרחב הציבורי של ירושלים גדל מספר מצלמות המעקב בשנים 2011 עד 2024 פי 47 - מ-80 מצלמות ל-3,800; במרחב הציבורי של באר שבע גדל מספר המצלמות בשנים 2011 עד 2024 פי 271 - מ-14 מצלמות ל-3,800; ובמרחב הציבורי של פתח תקווה גדל מספרן באותן השנים פי 67 - מ-42 מצלמות ל- 2,820.
בסקר על עמדות התושבים, שערך משרד מבקר המדינה, עלה כי מרבית המשיבים (80%) סבורים כי הרשות המקומית צריכה להתקין מצלמות מעקב במרחב הציבורי. הסיבות העיקריות לכך לדעתם הן כדי לספק ביטחון לתושבים (39%); כדי למנוע פשיעה (16%); ולצורך מניעת עבירות ומעקב אחריהן (16%).
על אף מגמת העלייה במספרן של מצלמות המעקב שהציבו הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, מבקר המדינה מצא כי לא קיים בידי אף גורם ציבורי בישראל ריכוז נתונים בנוגע למספרן, לסוגן, ולמאפייניהן הטכנולוגיים.
בישראל אין בגדר החוק התייחסות לסוגיית הצבת מצלמות מעקב במרחב הציבורי, והשימוש במצלמות הללו מוסדר רק באמצעות ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות. מבקר המדינה מצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו - בני ברק, דאליית אל-כרמל, נשר, חיפה וראשון לציון - אינן פועלות בכל הכלים העומדים לרשותן להגנה על פרטיות התושבים ולעמידה בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות ביחס למצלמות מעקב.
בכל הרשויות שנבדקו נמצא כי ניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים, דבר שעלול לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים. החל ב-25% מהמצלמות (11 מצלמות) שנבדקו בעיריית בני ברק, וכלה ב-45% מהמצלמות (16 מצלמות) שנבדקו בעיריית ראשון לציון (בעיריית חיפה 33% (15) מהמצלמות שנבדקו; בעיריית נשר 43% (17) מהמצלמות שנבדקו; ובמועצה המקומית דאליית אל-כרמל 30% (6) מהמצלמות שנבדקו. עיריות בני ברק, חיפה ונשר והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל לא בחנו, קודם התקנת המצלמות, את הצורך להסוות את המרחבים הפרטיים בטווח הצילום של המצלמות.
כל הרשויות שנבדקו התקינו מצלמות מעקב לזיהוי לוחיות רישוי באופן אוטומטי, בהיעדר הסמכה מפורשת לכך מעבר לסמכותן הכללית בפקודת העיריות. אף אחת מהרשויות שנבדקו לא ביצעה שימוע ציבורי קודם הצבת מצלמות המעקב, כדי לשמוע את עמדות הציבור הרלוונטי בעניין.
ארבע מהרשויות שנבדקו, בני ברק, חיפה, נשר וראשון לציון, לא אספו נתונים מלאים ומפורטים ממשטרת ישראל ביחס למיקום העבירות בשטחן על פני תקופת זמן, כדי שיוכלו לקבל החלטה מבוססת נתונים ביחס למיקום הנדרש להצבת המצלמות בשטחן ולקביעת סדרי עדיפויות בהקמת אתרי המצלמות.
הביקורת העלתה כי עיריות חיפה, נשר וראשון לציון לא הציבו מצלמות מעקב בשכונות שבהן שיעור העבירות היה גבוה ביחס לממוצע העבירות בשכונות הערים בשנת 2022. עיריות בני ברק וחיפה לא הציבו כלל מצלמות ברחובות המובילים במספר העבירות שבוצעו בשנה האמורה.
בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות, עיריות בני ברק ונשר והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל לא ציינו באתרים שלהן במרשתת את מיקומי המצלמות ואת השטח המכוסה על ידן; עיריית ראשון לציון לא פרסמה את שטח הצילום המכוסה על ידי כל אחת מהמצלמות; ועיריית חיפה פרסמה את פריסת המצלמות בעיר על גבי מפה בלי לציין פרטים נוספים, ובהם השטח המכוסה על ידן ומשך שמירת ההקלטות.
לשם השוואה, הרשות המקומית BCP שבבריטניה פרסמה באתר שלה מידע מקיף בנושא מצלמות המעקב בשטחה, הכולל את רשימת המצלמות המוצבות במרחב הציבורי, לרבות סוג המצלמה ושמות הרחובות או האתרים המצולמים בכל מצלמה. אתר הרשות מאפשר לכל תושב להגיש בקשה לקבלת עותק של החומר המצולם שהוא מופיע בו. לרשויות שנבדקו בישראל אין מדיניות אחידה בנושא: לעיריית בני ברק אין מדיניות כתובה בנושא העברת חומרים מצולמים, ובניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות, העירייה העבירה למבקשי מידע צילומים של אירועים בלי לטשטש אנשים נוספים המופיעים בהם; עיריית חיפה והמועצה המקומית דאליית אל-כרמל אינן מוסרות מידע מצולם לתושבים; עיריית נשר לא יישמה את הנוהל שקבעה בנושא, ופניות תושבים בבקשה לקבלת מידע ממאגר הצילומים נענות בשלילה.
הרשויות המקומיות שנבדקו לא קיימו הליך סדור שבו בחנו מפעם לפעם אם הנסיבות שהצדיקו את הצבת המצלמות מלכתחילה עדיין עומדות בתוקפן, ואם נדרש להמשיך ולהפעיל אותן כדי למלא את מטרתן, כנדרש בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות, וכפי שמקובל ברשות הבריטית.
זאת ועוד: במבדק חדירה שביצע משרד מבקר המדינה באחת הרשויות המקומיות בישראל זוהו 11 ממצאים בדרגות סיכון שונות: 2 ברמת סיכון קריטית, 4 ברמת סיכון גבוהה ו-5 ברמת סיכון בינונית.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד המשפטים לשקול להסדיר בחקיקה את סוגיית השימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי על ידי הרשויות המקומיות. על הרשויות המקומיות שנבדקו לפעול לתיקון הליקויים ולשמור על עקרון השקיפות ועל זכות היסוד של התושבים לפרטיות.
25 שנים מאז שחוקק חוק חופש המידע, לרשויות המקומיות אין גוף מאסדר שיבטיח שהן פועלות ליישמו בצורה מיטבית. סמכויות היחידה הממשלתית לחופש המידע אינן חלות על הרשויות המקומיות והנהלים שכתבה אינם מחייבים אותן. בשנים 2021 - 2022 חלה עלייה של 24% במספר בקשות המידע ברשויות המקומיות. קושי מתמשך לאכוף את חובת הדיווח מורגש במיוחד ברשויות בחברה הערבית, שרבות מהן אינן ממלאות את חובתן החוקית לפעול לשקיפות המידע ולשיתופו.
25 שנים מאז חוקק חוק חופש המידע, ו-11 שנים מאז הוקמה היחידה הממשלתית לחופש המידע, ל-95% מהרשויות הציבוריות במדינה שחוק חופש המידע חל עליהן, ובכללן הרשויות המקומיות, אין גוף מאסדר שיבטיח שהן פועלות ליישמו בצורה מיטבית: מבקר המדינה מצא כי סמכויות היחידה הממשלתית חלות על 91 (5%) בלבד מכלל הרשויות הציבוריות (31 משרדי ממשלה ו-60 יחידות סמך), ואף לא על רשות מקומית אחת.
שקיפות הפעילות ברשויות המקומיות ומילוי חובותיהן לפי חוק חופש המידע צריכים להיות אינטרס ראשון במעלה של משרד הפנים כמי שאחראי לתפקודן התקין. ואולם, בהתנגדותו למילוי התפקיד בעצמו ואף למינוי גורם אחר שימלא אותו תורם משרד הפנים במו ידיו להמשך המצב הקיים, שבו אין גוף שמאסדר את פעילותן של הרשויות המקומיות בתחום זה.
הקושי המתמשך לאכוף את חובת הדיווח על יישום החוק ברשויות המקומיות, מומחש ביתר שאת בקרב רשויות החברה הערבית, שרבות מהן אינן ממלאות את חובתן החוקית לפעול לשקיפות המידע ולשיתופו בקרב הציבור.
המבקר מצא כי רק 23% (20) מרשויות החברה הערבית דיווחו על בקשות למידע בכל אחת מהשנים 2019 - 2022; 16% מהן (14) לא דיווחו כלל על בקשות למידע בשנים אלה; 24% מהן (20) לא דיווחו בשלוש מארבע השנים; 37% מהן (31) לא דיווחו באחת או שתיים מארבע השנים.
כן מלמדים ממצאי הביקורת כי יש מקום שהרשויות המקומיות ירחיבו את פעילותן לקידום השקיפות, ובכלל זאת פרסום מידע מהותי באופן יזום שיש לגביו עניין ציבורי - כך שתתאפשר גישה למידע לכלל הציבור ולא למבקש המידע בלבד. לעניין שיתוף המידע, ממצאי הביקורת מלמדים על שונות באופן ההיענות וההתייחסות של הרשויות המקומיות לבקשות מידע רוחביות.
בעוד שבשנים 2019 - 2021 חלה עלייה רציפה בדרישת הציבור למידע ממשרדי הממשלה ומיחידות הסמך (12,549 בקשות, 13,390 ו-14,838 בהתאמה) הרי שהמגמה בשלטון המקומי נעצרה (6,285 בקשות, 7,117 ו-7,139 בהתאמה). עם זאת, בשנת 2022 עלה השימוש בחוק חופש המידע בשלטון המקומי (8,847 בקשות), ואילו בשלטון המרכזי הוא פחת (13,028 בקשות). בארבע השנים האחרונות היה מספר העתירות שהגישו מבקשי מידע לבתי המשפט כנגד הרשויות המקומיות (1,081) גדול ממספר העתירות שהוגשו כנגד הממשלה (674).
בהיעדר כללים סדורים והנחיות בתחום, ממצאי הביקורת מלמדים על הבדלים בפעילותן של הרשויות שנבדקו - עיריות אשדוד, חיפה, נתניה וראש העין ומ"א מטה יהודה - בתחום חופש המידע, הן בעניין שקיפות המידע הכלול באתרי המרשתת של הרשויות; הן בעניין שיתוף המידע - בכלל זאת ניהול מערך בקשות המידע, אופן המענה לבקשות (לרבות תבנית מסירת המידע ופירוט המידע) והטיפול בבקשות למידע מצולם; והן בנוגע לדיווח על יישום החוק ליחידה הממשלתית. שונות זו בפעילותן של הרשויות המקומיות ככלל היא בלתי רצויה.
המבקר מצא כי חלה מגמת שיפור במרוצת השנים, ונעשתה כברת דרך בהכרה בחשיבותה של השקיפות השלטונית. עם זאת, עולה גם כי לא נעשה די - ברמת השלטון המקומי והשלטון המרכזי - כדי לעודד את הציבור לממש את זכותו לקבל מידע על פי חוק חופש המידע. בפועל, יישום החוק תלוי במידה רבה במדיניות שמתווים הגורמים המקצועיים ברשות המקומית והעומד בראשה בנושא.
המבקר אנגלמן ממליץ למנות גורם מאסדר שיוכל להנחות את הרשויות בתחום, לפקח עליהן ולאכוף יישומם של נהלים. מומלץ לבחון את האפשרות להרחיב את סמכויות היחידה הממשלתית לחופש המידע, שהיא הגורם המקצועי הבקיא בתחום זה ואשר לה ראייה מערכתית רחבה בנושא, כך שיחולו גם על הרשויות המקומיות. כל עוד לא נקבע גורם מאסדר לרשויות המקומיות בתחום, מומלץ שמשרד הפנים יהיה מעורב יותר בכל הקשור להגברת השקיפות בשלטון המקומי.
74% מעובדי הרשויות המקומיות הן נשים - אך המבקר מצא שהן הרוויחו בשנת 2021 רק כ-69% משכרם של הגברים שעבדו לצידן. בראש כ-6% בלבד מהרשויות המקומיות עמדו נשים. נשים נושאות רק בכרבע מהתפקידים הבכירים ברשויות המקומיות. אחרי הבחירות המוניציפליות האחרונות: רק 20% מקרב נבחרי הציבור הן נשים. משרד הפנים והרשות לקידום מעמד האישה לא פעלו די לקידום שיוויון מגדרי ברשויות המקומיות.
ממצאי הביקורת שערך מבקר המדינה מצביעים על עומקם של הפערים המגדריים שעודם קיימים בשכרם של עובדי ועובדות השלטון המקומי (השכר הממוצע לחודש של העובדות ביחס לעובדים בשנת 2021 עמד על כ-69%); בשיעורן של הנשים מקרב נבחרי הציבור (724 מתוך 3,647, כ-20%) ומקרב בעלי התפקידים הבכירים ברשויות המקומיות (379 מתוך 1,431, כ-26%). ניכר כי פערים אלו עמוקים אף יותר לנוכח שיעורן של הנשים מקרב עובדי השלטון המקומי (כ-123,000 מתוך כ-166,000, כ-7%4) - ולא רק מקרב כלל האוכלוסייה (כ-50%). הפערים עמוקים יותר גם ברשויות מקומיות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך, רשויות פריפריאליות, לא-יהודיות, חרדיות ורשויות שאינן איתנות או יציבות. על רקע דברים אלה, ועל רקע דירוגה של ישראל במדד הפער המגדרי העולמי (במקום ה-83 מתוך 146 מדינות; המדינה המדורגת במקום ה-1 היא הקרובה ביותר להשגת שוויון מגדרי), גוברת החיוניות והחשיבות בנקיטת פעולות יזומות לקידום השוויון המגדרי ולצמצום הפערים המגדריים בגופים אלו.
מניתוח הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024 עלה כי בראש כ-6% מהרשויות המקומיות בלבד (15 מתוך 257) עמדו נשים. אף כי חלה עלייה מסוימת בשיעור הנשים העומדות בראש רשות מקומית, שיעורן נותר נמוך, וזאת גם בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. כמו כן, לפי הנתונים על תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2024, שיעורן של הנשים מקרב חברי מועצת הרשות המקומית היה כ-19% בעיריות ובמועצות מקומיות (493 מתוך 2,655) וכ-23% במועצות אזוריות (231 מתוך 992). שיעורן של הנשים מקרב חברי המועצה בכלל סוגי הרשויות המקומיות היה כ-20% (724 מתוך 3,647), לעומת כ-18% בשנת 2018, כ-13% בשנת 2013 וכ-11% בשנת 2008. בכשליש מהרשויות שנבדקו (83 מתוך 238) לא נבחרה אף אישה לכהן במועצת הרשות המקומית.
כאמור, אף ששיעורן של הנשים מקרב כלל עובדי הרשות המקומית הוא כ-74%, שיעורן מקרב בעלי התפקידים הבכירים הוא כ-26%. שיעור נמוך כאמור ניכר במיוחד ברשויות המשתייכות למדד חברתי-כלכלי נמוך (כ-10%), ברשויות פריפריאליות (כ-21%), ברשויות לא-יהודיות (כ-8%) או ברשויות שהן בתוכניות הבראה או התייעלות או שמונה להן חשב מלווה (כ-12%). בקרוב לכשליש מהרשויות המקומיות (72 מתוך 252) לא מכהנות כלל נשים בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית רהט, ובשיעור דומה של הרשויות המקומיות (67 מהן) מכהנת אישה אחת בדרג הניהול הבכיר, ובהן עיריית נהרייה. נוסף על כך העלתה הביקורת כי בכשליש מהרשויות המקומיות (79 מתוך 240) לא ניתן כלל ייצוג לנשים בקרב בעלי התפקידים הבכירים ובקרב נבחרי הציבור או שניתן להן ייצוג סמלי בלבד (עד 10%).
המבקר מצא כי משרד הפנים לא פעל ליישום ההמלצות של הוועדה הציבורית לקידום נשים בשלטון המקומי משנת 2018 ושל צוות המדיניות שהוא הקים בנושא "איתור, גיוס וקידום נשים לתפקידי ניהול בכירים ברשויות המקומיות" משנת 2021, ובכלל זה לא פרסם הנחיות לרשויות המקומיות בדבר הצורך לגבש מדיניות פנים-רשותית לקידום הייצוג ההולם לבני שני המינים, בפרט בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר, ולרבות איתור יזום של מועמדות לתפקידים או למשרות שבהם נמצא תת-ייצוג משמעותי. משרד הפנים גם לא קבע מתווה לפיקוח ולבקרה על קיום הוראות הדין, ובכלל זה לא קבע חובות דיווח שיאפשרו לו לקיים מעקב ובקרה מועילים על מידת קידום השוויון המגדרי בדרג ניהול הביניים ובדרג הניהול הבכיר ברשות המקומית.
הביקורת העלתה כי בכל אחת מהשנים 2015 - 2023 בממוצע לא כיהנה יועצת לקידום מעמד האישה ב-20 מתוך 257 מהרשויות המקומיות (כ-8% מהן). נוסף על כך, ב-13 רשויות מקומיות לא כיהנה יועצת במצטבר ארבע שנים בשנים הללו. נכון לספטמבר 2023 נמצא כי 24 מתוך 257 רשויות מקומיות (כ-9% מהן) לא מינו יועצת, וב-12 מהן לא כיהנה יועצת לפחות שנתיים ברציפות. אף כי חובה על משרד הפנים לפי החוק למנות יועצת לאחר שהורה לרשות המקומית למנותה והיא לא עשתה כן, הביקורת העלתה כי משרד הפנים לא קיים חובה זו וגם לא עושה שימוש בכלים אחרים מתונים יותר לעודד רשויות מקומיות לאייש את משרת היועצת.
היקף המשרה של כ-80% מהיועצות שהשיבו על שאלון משרד מבקר המדינה (148 מתוך 184) לא הוגדר כלל. עוד עלה מהתשובות כי הרוב המוחלט של היועצות שהשיבו (169 מתוך 184) ממלאות תפקיד נוסף ברשות המקומית, מהן כ-36% (61 מתוך 169) משמשות בתפקידן הנוסף כמנהלות מחלקה או כמנהלות אגף ברשות המקומית. במצב דברים זה עולה חשש בנוגע ליכולתה של היועצת להקדיש זמן הולם למשימותיה ולממש את מלוא ההזדמנויות המגולמות בתפקיד.
במהלך הביקורת החלה הלמ"ס, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה, לפעול לגיבוש של מערכת מחוונים שיוכלו לתאר בהתפלגות מגדרית וברמת הרשות המקומית, פערים מגדריים בתחומי החיים השונים, ובכלל זה בשוק העבודה; בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות והפנאי; בתחומי הדיור, הדמוגרפיה והתחבורה; וכן בהיבטים של חוסן ופעילות ציבורית. מחוונים אלו יוכלו גם להשתלב בפרסומים עיתיים של הלמ"ס על הרשויות המקומיות, וכך יוכלו לשמש לצורך בחינת ההשלכות המגדריות של החלטותיהן של הרשויות בתחומי הפעילות השונים; ככלי השוואתי לבחינת תופעות ייחודיות של אי-שוויון מגדרי ברשויות או הצלחתן בצמצום פערים מגדריים; וכן ככלי תומך החלטה עבור גופי האסדרה השלטוניים, בין היתר לעניין החלטות בנושאים של ביזור סמכויות או תקצוב.
המבקר אנגלמן ממליץ לגופי השלטון המקומית לגבש תוכנית אסטרטגית לצמצום הפערים המגדריים בקרב עובדיהן, שמהן ייגזרו תוכניות עבודה הכוללות יעדים תוצאתיים מדידים ולוחות זמנים מוגדרים לביצוע - והכול תוך מעורבותן והובלתן של היועצות לקידום מעמד האישה המכהנות בהן. על משרד הפנים, בשיתוף הרשות לקידום מעמד האישה ואיגוד היועצות, להשלים את גיבוש תפיסת התפקיד של היועצות ולבחון כיצד ניתן להבטיח שיוכלו למלא את תפקידן באופן המיטבי.
פערים משמעותיים בכל תחומי החיים בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה היהודית. בשנת 2021 ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית בכלל האוכלוסייה הייתה גבוהה בכ-30% מההכנסה הממוצעת למשק בית בקרב יוצאי אתיופיה. שיעור התלמידים מקרב יוצאי אתיופיה שלומדים 5 יח"ל מתמטיקה הוא כרבע משיעור התלמידים שלומדים 5 יח"ל מתמטיקה באוכלוסייה הכללית (4.8% מתוך כ-20%). כ-77% מיוצאי אתיופיה העובדים ברשות המקומית, מועסקים בדירוג נמוך מאוד. הרשויות המקומיות ניצלו רק 67% מהתקציב שהקצו להן משרדי הממשלה לשם ביצוע תוכנית "הדרך החדשה" לשילוב יוצאי אתיופיה.
בעת כתיבת דוח הביקורת בנושא שילוב יוצאי אתיופיה נפל סמ"ר אסי סמה ז"ל במלחמת חרבות ברזל, לצד נופלים נוספים יוצאי אתיופיה. אסי היה לוחם נועז בחטיבת הנח"ל ונפל בקרבות בצפון רצועת עזה. עם נפילתו של סמ"ר אסי סמה, התגלה כי הוא הילד אסצ'אלו סמה, שבשנת 2009 הפך לפנים של המאבק של ילדים יוצאי אתיופיה שהופלו במערכת החינוך בעיר מגוריו, פתח תקווה, לאחר שבית ספר בעיר סירב לקבלו לכיתה א' בשל היותו יוצא אתיופיה, באמתלה של "פערי תרבות".
בחלוף 14 שנים אמרו בני העדה הכואבים: "אסי ז"ל היה טוב דיו בשביל להילחם ולמות עבורנו ועבור הנהגתנו - אבל לא היה טוב דיו בשביל מערכת החינוך הישראלית העיוורת, שהפלתה במשך שנים אותו ואת חבריו". אסי ז"ל, במאבק האמיץ שלו ושל משפחתו לשוויון בחינוך, חולל שינוי ולעד ייזכר הודות להקרבה הגדולה שלו ושל משפחתו. עוד ייזכר אסי בזכות המשפט שטבע ושלאורו פעל הן כילד והן כחייל: "אתה יותר חזק מהתירוץ שלך". יהי זכרו ברוך.
יותר מ-40 שנה לאחר גלי העלייה הגדולים של יהודי אתיופיה, עדיין מסתמנים פערים משמעותיים בכל תחומי החיים בין יוצאי אתיופיה לשאר האוכלוסייה היהודית בישראל. בשלהי שנת 2016 הוחל בהפעלת "הדרך החדשה", התוכנית הממשלתית החדשה לשילוב יוצאי אתיופיה, המבוססת על כמה החלטות ממשלה בנושא. כדי שניתן יהיה ליישם את התוכנית בכלל תחומי החיים נדרשים משרדי הממשלה, והרשויות המקומיות בפרט, לגלות מעורבות עמוקה בנושא ובכלל זה לבצע מיפויים, לקבוע תוכניות פעולה ולבצען, להקצות תקציבים ולמצות את ניצולם ולבצע מעקב ובקרה רציפים - בהובלת מטה היישום של התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה שהוקם במשרד ראש הממשלה.
מבקר המדינה מצא כי בשנים 2016 - 2022 משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון לאומי, משרד התרבות והספורט ומשרד ראש הממשלה תקצבו את הרשויות המקומיות המשתתפות בתוכנית "הדרך החדשה" בסכום כולל של 203 מיליון ש"ח, ואולם ההעברות אליהן בפועל הסתכמו בכ-136 מיליון ש"ח בלבד, ולפיכך הרשויות המקומיות ניצלו רק 67% מהתקציב שהקצו להן משרדי הממשלה לשם ביצוע התוכנית.
יעדי "הדרך החדשה" לצמצום פערי השכר בין יוצאי אתיופיה לכלל האוכלוסייה לא הושגו: בשנת 2021 ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית בכלל האוכלוסייה הייתה גבוהה בכ-30% מההכנסה הממוצעת למשק בית בקרב יוצאי אתיופיה (19,916 ש"ח בכלל האוכלוסייה לעומת 15,285 ש"ח בקרב יוצאי אתיופיה).
השכר החודשי הממוצע של יוצאי אתיופיה ילידי 1978 -1983 בשנת 2021 היה 4,595 ש"ח, שכר נמוך בכ-33% מהשכר הממוצע של שאר תושבי ישראל היהודים ילידי שנתונים אלה שנבדקו, ששיעורו היה 6,916 ש"ח.
המבקר הצביע על פערים משמעותיים גם בחינוך: רק 54% מתלמידי י"ב יוצאי אתיופיה קיבלו בשנת הלימודים התשפ"ב (ספטמבר 2021 - אוגוסט 2022) תעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות, לעומת 75.1% מכלל תלמידי החינוך העברי.
שיעור התלמידים שלמדו חמש יח"ל במתמטיקה בקרב יוצאי אתיופיה נמוך במידה ניכרת משיעורם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה הכללית: בשנת 2022 שיעור התלמידים שלמדו חמש יח"ל במתמטיקה ביבנה היה כ-17% מהתלמידים בכלל מסגרות החינוך בעיר, לעומת 8.5% בלבד מקרב יוצאי אתיופיה. בקריית מלאכי כ-10% מהתלמידים בכלל מסגרות החינוך בעיר למדו חמש יח"ל במתמטיקה לעומת 0% מקרב יוצאי אתיופיה. בשנת 2021 0% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בנתיבות למדו חמש יח"ל במתמטיקה, וברחובות למדו 7.7% מיוצאי אתיופיה. זאת לעומת 21% באוכלוסייה הכללית. שיעור הנבחנים הכלל-ארצי של יוצאי אתיופיה בחמש יח"ל במתמטיקה היה 4.8%. עוד נמצא כי שיעור המצטיינים יוצאי אתיופיה מכלל תלמידי כיתה י"ב בנתיבות ובקריית מלאכי אשר סיימו את לימודיהם בשנת 2021 היה 0%. ביבנה וברחובות שיעור המצטיינים היה 2%. שיעור המצטיינים בקרב כלל יוצאי אתיופיה בשנתון זה היה 2.32% מכלל תלמידי י"ב יוצאי אתיופיה, ואילו שיעור המצטיינים בקרב כלל תלמידי י"ב ברחבי הארץ היה כ-10%.
המבקר מצא ששיעור הסטודנטיות (23.2%) והסטודנטים (12.2%) יוצאי אתיופיה בעלי תעודת סיום במוסדות להשכלה גבוהה - אוניברסיטאות ומכללות - הוא הקטן ביותר יחסית לשיעורם בכלל קבוצות המוצא של סטודנטים יהודים (שהוא בטווח שבין כ-28% בקרב גברים ממוצא מזרחי, ל-64% בקרב נשים ממוצא אשכנזי).
עוד נמצא כי משרד הפנים והרשויות המקומיות לא אימצו יעד מדיד לייצוג של יוצאי אתיופיה. כ-77% מהעובדים יוצאי אתיופיה מועסקים ברשויות המקומיות בתפקידים שדירוגם נמוך מאוד (עד דרגה 7). שיעור הייצוג של עובדים יוצאי אתיופיה בתפקידים בדירוגים גבוהים (1%) נמוך במידה ניכרת משיעור הייצוג של העובדים בכלל האוכלוסייה בדירוגים הגבוהים (כ-3.6%). משרד הפנים אינו מבצע בקרה בנושא איכות ההעסקה והתפקידים שממלאים יוצאי אתיופיה ואינו דורש מהרשויות לעמוד ביעד הייצוג בכלל הדירוגים. רק חמש מתוך 253 הרשויות ששלחו דיווח למשרד הפנים ציינו בדיווחיהן כי פרסמו מכרזים ייעודיים ליוצאי אתיופיה (בת ים, גבעת שמואל, נתניה, קריית מלאכי ורעננה). במסגרת הדיווח לא נדרש מהרשויות לפרט אילו משרות ייעודיות פורסמו.
המבקר אנגלמן ממליץ למטה היישום של התוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה, להקפיד על הבקרה של יעדי התוכנית, ועל ניצול התקציבים ולהעמיק את מעורבות משרד הפנים ברתימת הרשויות לביצוע התוכנית.
66 מרכזי הקשר שפעלו בשנת 2023 ברשויות מקומיות ברחבי הארץ התקשו לתת מענה זמין ונגיש. משפחות רבות נדרשות להמתין לסיוע, לעיתים חודשים ארוכים. כשליש מההורים המטופלים לא מרוצים ממיקום מרכזי הקשר. יותר ממחצית מהעובדים הסוציאליים במרכזי הקשר חוו אלימות בין 2021 ל-2023. רק ב-9% מהרשויות הלא-יהודיות היו מרכזי קשר בשנת 2023, לעומת 32% מהרשויות בחברה היהודית.
מרכזי קשר הורים-ילדים (מרכזי הקשר) מופעלים על ידי הרשויות המקומיות ונועדו לשמש אכסניה מוגנת לקיום מפגשים בין הורים לילדים על רקע של פירוד, גירושין או אלימות וסיכון. 66 מרכזי קשר היו פזורים בשנת 2023 ב-64 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, המאכלסות כ-6.3 מיליון תושבים. המרכזים אמורים לשמש מרכזים אזוריים. כשליש מהמשפחות שטופלו בהם בשנת 2022 היו תושבי רשויות מקומיות אחרות.
מבקר המדינה בדק ומצא כי 66 מרכזי הקשר התקשו לתת מענה זמין ונגיש לאוכלוסייה הנדרשת לטיפולם, ומשפחות רבות נדרשות להמתין, לעיתים חודשים ארוכים, טרם זכו לסיוע בחיזוק הקשר בין ההורים לילדיהם.
ב-26 מרכזי הקשר מ-59 מרכזי הקשר שהשיבו לשאלון משרד מבקר המדינה, עלה כי 111 משפחות נאלצו להמתין טרם קבלת טיפול פרקי זמן של החל משבועיים עד יותר מ-30 שבועות. כך בעיריית נשר נאלצו להמתין למעלה מ-30 שבועות לתחילת המפגשים במרכז הקשר. דוגמה נוספת לזמני המתנה שנדרשו - אב המתגורר בפתח תקווה וילדיו אשר שהו בשנת 2022 עם אימם במקלט לנשים נפגעות אלימות באזור ירושלים נאלצו להמתין כשמונה חודשים טרם התאפשר להם להיפגש במרכז הקשר בביתר עילית (במרחק של כ-70 ק"מ ממקום מגוריו של האב) - כיוון שלא נמצא לכל אורך התקופה מקום פנוי במרכז קשר הסמוך למקלט לקיום המפגשים.
כשליש (90 מתוך 280) מהמשיבים על שאלון שביעות הרצון מקרב המטופלים במרכזי הקשר השיבו כי אינם שבעי רצון ממיקום מרכז הקשר ומנוֹחוּת ההגעה אליו.
נמצא כי מנגנון התקצוב שקבע משרד הרווחה - מנגנון הכולל השתתפות בשכר עובדי מרכז הקשר בלבד (75% מהתעריף אשר עמד בנובמבר 2023 על כ-650 ש"ח עבור כל משפחה מטופלת) ומותיר לרשות המקומית המפעילה את המרכז לשאת במימון שאר העלויות הכרוכות בכך - מתקשה לתמרץ רשויות מקומיות להקים מרכזי קשר. נכון למועד הביקורת, הקמת המרכזים נשענת ברובה על נכונותן של רשויות מקומיות לשאת בעלויות הכרוכות בהפעלת מרכז ולא על תכנון מוקדם ומושכל המבוסס על בדיקת צרכים. המבקר מצא כי רק 9% מהרשויות מהחברה הלא-יהודית הקימו מרכזי קשר נכון לשנת 2023, לעומת 32% מהרשויות מהחברה היהודית.
עוד נמצא כי יותר ממחצית מהעובדים הסוציאליים במרכזי הקשר שהשיבו על השאלון חוו אלימות בשלוש השנים האחרונות (2021 - 2023). ב-35% מהמקרים השיבו העובדים הסוציאליים כי האירוע דווח למשטרה, ב-17% מהמקרים האירוע דווח לוועדת אל-אלימות במשרד הרווחה. 12 מהעובדים הסוציאליים השיבו במרכזי הקשר (20%) כי בשנים 2021 - 2023 אירעו אירועי אלימות מצד הורים כלפי ילדיהם במהלך המפגשים במרכז שבו הם הועסקו. רק בשבעה מתוך 22 מהמקרים (31%) שבהם התרחשו אירועי אלימות, עורבה המשטרה.
אף כי הטיפול במרכז הקשר מיועד להימשך כחצי שנה בפועל לפי נתוני משרד הרווחה, לאורך השנים 2020 - 2022, כ-15% מהמשפחות המטופלות במרכז הקשר מטופלות זמן ממושך יותר משנתיים. מהשאלון עלה כי ב-59 המרכזים שהשיבו באוגוסט 2023 טופלו 251 משפחות מעל שנתיים, מתוכן לדוגמה היו בבאר שבע 21 משפחות, בבני ברק 20 משפחות, באור יהודה 17 משפחות, בתל אביב-יפו 15 משפחות, בחיפה 13 ובבית שמש תשע משפחות.
פחות ממחצית מהמשפחות שסיימו טיפול בשנת 2022 (598 משפחות) יצאו להסדרי ראייה עצמאיים. לצד הירידה במספר מסיימי הטיפול שיצאו להסדרי ראייה עצמאיים, חלה עלייה במספר המשפחות שחזרו לקבל טיפול במרכז הקשר לאחר סיום המפגשים, 206 משפחות בשנת 2022 לעומת 147 משפחות בשנת 2020.
מנתוני משרד הרווחה עולה כי בכל ארבעת המחוזות, מספר המשפחות המטופלות ביחס למספר אנשי הצוות במרכז הקשר גבוה מהתקן שנקבע (48 משפחות מטופלות בממוצע לעומת התקן שנקבע על 23 משפחות). במענה לשאלון, מסרו 75% מהמשיבים כי הם חווים עומס רגשי במסגרת עבודתם במרכז הקשר, ורק 66% מהם השיבו כי הרשויות המקומיות מספקות מענה לעומס הרגשי האמור.
75% מהעובדים הסוציאליים שהשיבו על השאלון סברו שיש צורך בהכשרות בטיפול באוכלוסיות ייחודיות במסגרת מרכז הקשר. 27% מהם השיבו שיש צורך בהכשרות בנוגע לחברה הערבית ולבני הקהילה האתיופית.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד הרווחה לבחון את המתאם בין הצרכים בכלל הרשויות המקומיות בשירותי מרכזי הקשר לבין הפיזור הגיאוגרפי הנוכחי של המרכזים - ועל בסיס בחינה זו לקבוע תקנים בעניין העומסים והמרחקים המרביים שמשפחות נאלצות לנסוע כדי להגיע למרכז הקשר.
בשנת 2022 התגלו כ-19 אלף הפרות שכר של עובדי קבלן בשווי של כ-886 אלף ש"ח. עד סוף יוני 2023 התגלו 11,700 הפרות נוספות בהיקף כספי כולל של כ-521,000 ש"ח. הרשויות שנבדקו לא אכפו על קבלני השירות את תיקון הליקויים והסתפקו במעקב של בודק השכר בלבד, ללא התערבות וללא דיון עם הקבלן על ההפרות שהתגלו. מספרי הטלפון שפורסמו על ידי משרד העבודה ויחידת הביקורת בחשב הכללי במשרד האוצר אינם פעילים, כך שאי אפשר להגיש תלונה באמצעותם.
רשויות מקומיות רבות בישראל ובעולם נעזרות בספקים חיצוניים, ובהם קבלני שירות, לצורך מתן שירותים לתושביהן. כ-105 אלף עובדי קבלני שירות הועסקו בישראל בשנת 2023, על פי נתוני משרד העבודה: כ-55 אלף מהם הועסקו בתחום הניקיון - וכ-50 אלף בתחום השמירה והאבטחה. חלק מההתקשרויות של הרשויות המקומיות נעשות באמצעות מכרזים משותפים של החברה למשק וכלכלה (משכ"ל). קבלן השירות הוא שמעסיק את העובדים, מתקשר איתם בחוזה ודואג לתנאים ולזכויות שלהם - אך צורת העסקה זו חושפת את העובדים לסכנה של ניצול לרעה, במיוחד בתפקידים שבהם נדרש ריבוי ידיים עובדות והשכר נמוך, כדוגמת ניקיון, שמירה ואבטחה. תפקידים אלה מאופיינים בתנאי עבודה ירודים ובחוסר ביטחון תעסוקתי, והעוסקים בהם פגיעים במיוחד וזקוקים להגנה ולאכיפת דיני העבודה על ידי המעסיק.
ממצאי הביקורת שערך מבקר המדינה הצביעו על ליקויים בבקרות שעשו הרשויות המקומיות שנבדקו (עיריות בני ברק, נתניה, עפולה, קריית ים והמועצה האזורית משגב) על תנאי ההעסקה של עובדי קבלני השירות המועסקים בתחומי שיפוטן - חלקם אף חושפים את העובדים לפגיעה מהותית בזכויותיהם.
המחלקה לאכיפת זכויות עובדים במשכ"ל מבצעת בדיקות שכר מדגמיות תקופתיות ומפעילה מוקד שכר טלפוני למתן מענה ישיר לעובדים. כך למשל, בשנת 2022 נעשו 819 בדיקות שכר ובשנת 2023 (ינואר - יוני) – 354 בדיקות שכר. בשנת 2022 התגלו כ-19,000 הפרות, רובן הפרות כספיות, בהיקף כספי כולל של כ-886,000 ש"ח. כמו כן עד סוף יוני 2023 התגלו 11,700 הפרות בהיקף כספי כולל של כ-521,000 ש"ח. הנזק הנגרם לעובדים כתוצאה מהפרות שכר אלה, וביתר שאת כשמדובר בעובדים בשכר נמוך בתחומי השמירה והאבטחה והניקיון, מחדד את הצורך בביצוע בדיקות השכר על ידי משכ"ל. מאגר הנתונים הממוחשב של משכ"ל לא שימש אותה כדי להנחות את בודקי השכר שלה להתמקד בהפרות שכיחות שהתגלו בבדיקות.
הרשויות המקומיות שנבדקו לא אכפו על קבלני השירות את תיקון ההפרות והסתפקו במעקב של בודק השכר בלבד, ללא התערבות וללא דיון עם הקבלן על ההפרות שהתגלו.
בחמש הרשויות שנבדקו לא נמצאו מסמכים המתעדים את הנסיבות שהובילו לקבלת ההחלטה על המעבר להעסקה לא-ישירה, לרבות ביצוע תחשיב לבדיקת הכדאיות הכלכלית בהעסקת עובדים באמצעות קבלני שירות. כפועל יוצא היעילות הכלכלית של המהלך לא הייתה שיקול בהחלטה על התקשרות עם קבלני השירות.
בהליך של שיתוף ציבור שבוצע ע"י משרד מבקר המדינה ברשויות המקומיות שנבדקו, רוב עובדי הקבלן שרואיינו התלוננו על גובה השכר שהם מקבלים והביעו רצון להיות מועסקים ישירות על ידי הרשות המקומית. כשליש מהמרואיינים לא היו מודעים לכל הזכויות המגיעות להם, ומעטים מהם קיבלו הסבר על זכויותיהם מהחברה המעסיקה או מהאחראי ברשות המקומית.
המבקר בדק גם את המוקד הטלפוני לפניות של עובדי קבלן, ומצא כי מספרי הטלפון שפורסמו על ידי משרד העבודה ויחידת הביקורת בחשב הכללי במשרד האוצר אינם פעילים, כך שאי אפשר להגיש תלונה באמצעותם.
המבקר אנגלמן ממליץ לרשויות המקומיות שנבדקו לבצע בדיקות שכר בהתאם לדין ולקיים בקרה הדוקה על בדיקות אלה. עליהן להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותן על פי הדין כדי לאכוף את חובתם של קבלני השירות לספק לעובדיהם את הזכויות המגיעות להם.
כ-92% מהרשויות המקומיות לא עמדו באופן מלא בדרישות החוק להנגשת מבנים, תשתיות וסביבה בשנת 2020. המבקר מצא פערים בין הרשויות שנבדקו בהנגשת המבנים והשירותים שבתחומן. נמצאו ליקויים באתרי המרשתת של כל הרשויות המקומיות שנבדקו.
אחד מכל תשעה מתושבי ישראל (בקירוב, כ-1.017 מיליון אנשים) הוא אדם עם מוגבלות. לרשות המקומית יש תפקיד מפתח בשילובם של אנשים עם מוגבלות כחברים מלאים ושווים בקהילה וכשותפים פעילים בה.
על פי סקר מרכז השלטון המקומי, 237 רשויות מקומיות (כ-92% מ-256 הרשויות) לא עמדו באופן מלא בדרישות החוק להנגשת מתו"ס (מבנים, תשתיות וסביבה) נכון לספטמבר 2020.
מבקר המדינה מצא פערים בין הרשויות המקומיות שנבדקו - אלעד, יוקנעם עילית, כפר סבא, נהרייה ועראבה, והמועצות האזוריות דרום השרון ומרום הגליל ¬- בקידום הנגשת המבנים והשירותים שבתחומן. נמצא כי בהיבטים שנבדקו, ברשויות מקומיות שהתאימו את המבנה הארגוני שלהן ואת עבודת הרשות לנושא ההנגשה, ובכלל זאת מינוי רכז נגישות, הקמת ועדת נגישות, התאמת נהלים פנימיים והענקת הכשרות ייעודיות לעובדים, מצב ההנגשה טוב יותר מזה שברשויות שלא עשו כן.
הביקורת העלתה ליקויים ברשויות המקומיות שנבדקו - אי-עמידה במתווה לפריסת ביצוע ההנגשה לארבע שנים נוספות, היעדר הנגשה וזמינות לשימוש של מבנים ציבוריים ומקומות שאינם בניין, אי-סיום ביצוע ההנגשה הכללית של מוסדות החינוך, ליקויים בהנגשת השירות לרבות השירות הדיגיטלי באתרי הרשויות במרשתת וליקויים בפיקוח ואכיפה על הנגשת העסקים. עם זאת נמצאו בשלוש מהרשויות המקומיות שנבדקו (עיריות יוקנעם עילית וכפר סבא והמועצה האזורית דרום השרון) גם יוזמות וגילויי מצוינות להכלה ולשילוב של אנשים עם מוגבלות.
צוות הביקורת מצא, בין השאר, ליקויים בהנגשת מבנה הרשות המקומית בשש מהרשויות המקומיות שנבדקו (עיריות אלעד, יוקנעם עילית, כפר סבא, נהרייה ועראבה והמועצה האזורית מרום הגליל). במבנה עיריית אלעד אין חניית נכים ואין הנגשה ללקויי ראייה במעלית ובמדרגות; במבנה עיריית יוקנעם עילית אין הנגשה ללקויי ראייה במעלית ובמדרגות ושירותי הנכים בו היו נעולים ולא ניתן היה להשתמש בהם במשך כחצי שנה; במבנה עיריית כפר סבא אין הנגשה ללקויי ראייה במדרגות, דלת הכניסה אינה נסגרת לאט כנדרש, ובשירותי הנכים חסרים אביזרים; במבנה עיריית נהרייה אין הנגשה ללקויי ראייה במעלית ובמדרגות, והמעלון בכניסה לא עבד במשך תקופה; במבנה עיריית עראבה אין חניית נכים ודרך הכניסה חסומה ברכבים חונים וכן אין הנגשה ללקויי ראייה במעלית ובמדרגות; ובמבנה המועצה האזורית מרום הגליל אין הנגשה ללקויי ראייה במעלית ובמדרגות. ליקויים בהנגשת מבנים נוספים שבבעלות הרשות המקומית נמצאו בכל הרשויות המקומיות שנבדקו.
ארבע שנים לאחר המועד הקבוע בחוק לסיום ההנגשה (מאי 2019), בחמש מהרשויות המקומיות שנבדקו - אלעד, יוקנעם עילית, עראבה, דרום השרון ומרום הגליל - עדיין יש מוסדות חינוך שאינם מונגשים בהנגשה כללית, הכוללת פיר מעלית, תא שירותים נגיש וכניסה ודרך נגישות. בבחינת הקריטריונים הנוגעים למסמכים מונגשים ורמת הניגודיות נמצאו ליקויים בכל אתרי הרשויות שנבדקו.
המבקר אנגלמן ממליץ לכל הרשויות המקומיות, ובכלל זה לשבע הרשויות המקומיות שנבדקו, להוסיף ולפעול לקידום נושא הנגישות בתחומן. מומלץ לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לעקוב אחר נושא ההנגשה ברשויות המקומיות ולהמשיך לאכוף על כלל הרשויות המקומיות את ביצוע ההנגשה בתחומן.
בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" התגברו הסיכונים להתרחשות אירועי סייבר בכלל הגופים במדינה לרבות ברשויות המקומיות: בין אוקטובר לסוף דצמבר 2023 התרחשו בהן 96 אירועי סייבר. המבקר מצא שהיחידה המגזרית במשרד הפנים, שאמורה להנחות את הרשויות המקומיות בהיבטי הגנת הסייבר, הפסיקה לפעול. העלות הכלכלית השנתית של נזקי הסייבר מוערכת בלפחות 12 מיליארד ש"ח בשנה.
מערכת הגבייה של הרשות המקומית הינה מערכת מרכזית שבאמצעותה הרשות גובה תשלומים מהתושבים, המאפשרים לה לבצע את פעילותה השוטפת. ברשויות המקומיות מצטבר מידע אישי על תושביהן, ודבר זה מחייב אותן לנקוט פעולות לשמירה על המידע שנאסף בידיהן ולאבטחתו.
נכון לסוף שנת 2021 היו בתחומן של כלל הרשויות המקומיות במדינה כ-9.4 מיליון תושבים, והכנסותיהן העצמיות הסתכמו בכ-44 מיליארדי ש"ח. בשנת 2022, 9,108 אירועי סייבר דווחו למערך הסייבר הלאומי. בשנת 2023 קיבל המערך דיווחים על 13,040 אירועי סייבר.
בשנת 2021 עלות נזקי הסייבר בעולם הייתה 6 טריליון דולר ובישראל העלות הכלכלית השנתית מוערכת בלפחות 12 מיליארד ש"ח בשנה.
מבקר המדינה מצא כי בין ינואר 2021 לאוקטובר 2023 התקבלו במערך הסייבר הלאומי דיווחים על 164 תקיפות סייבר ברשויות המקומיות. בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" התגברו הסיכונים להתרחשות אירועי סייבר בכלל הגופים במדינה לרבות ברשויות המקומיות: בין אוקטובר לסוף דצמבר 2023 התרחשו 96 אירועי סייבר ברשויות המקומיות.
בחודשים מאי-דצמבר 2023 בדק מבקר המדינה את נושא אבטחת המידע של מערכת הגבייה בעיריות אור עקיבא, ראשון לציון, רהט, רחובות, במועצה המקומית אבן יהודה ובמועצה האזורית עמק חפר. המבקר מצא ליקויים ביישום הדרישות שחלקן מופיע בחוק הגנת הפרטיות, בתקנות על פיו ובהנחיות מערך הסייבר הלאומי, וליקויים אלה עלולים לחשוף את הרשויות המקומיות לאירועי סייבר.
בין הליקויים שעלו בביקורת: היעדר גוף המשמש יחידה מגזרית של הרשויות המקומיות המנחה אותן מהבחינה המקצועית בהיבטי הגנת הסייבר. בסוף שנת 2023, עדיין לא סוכם על מתווה בין משרד הפנים לבין מערך הסייבר הלאומי לגבי המשך הפעילות של היחידה המגזרית במשרד הפנים, שהוקמה בעקבות החלטת הממשלה משנת 2015 במטרה להנחות את הרשויות המקומיות בתחום הגנת הסייבר - והיחידה הפסיקה להנחות את מגזר הרשויות המקומיות. אי לכך אין גוף המשמש יחידה מגזרית של הרשויות המקומיות, אשר אחראי להנחות אותן במסגרת היערכותן להתמודדות עם אירועי סייבר. בהיעדר גורם רשמי לא יתאפשרו ליווי, הנחיה ובקרה בעניין ההיערכות לקרות אירוע סייבר ובעניין המוכנות להתמודדות עם אירוע סייבר, במיוחד נוכח העלייה בהתקפות סייבר שהתרחשו כנגד גופים שונים במדינה במהלך מלחמת "חרבות ברזל" ופינוי הרשויות המקומיות בדרום ובצפון הארץ שעלול לחשוף את מערכות המחשוב שלהן לסיכוני אבטחת מידע.
בביקורת עלו גם ליקויים בניהול מאגר המידע של מערכת הגבייה על ידי הרשויות המקומיות. כמו כן נמצא כי הרשויות המקומיות לא ביצעו סקרי סיכונים ומבדקי חדירה למערכת הגבייה ואינן מבצעות בקרה שוטפת על ספקי השירות המחזיקים במאגרי המידע שלהן וכן לא קיבלו מספקי השירות דיווחים תקופתיים על מידת עמידתם בחובותיהם לפי תקנות הגנת הפרטיות.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד הפנים ולמערך הסייבר הלאומי לפעול לקביעת הגורם אשר ישמש יחידה מגזרית עבור הרשויות המקומיות. נוסף על כך על הרשויות המקומיות לפעול לתיקון הליקויים שהועלו בדוח.
אין לשום גורם ממשלתי ולא למרכז השלטון המקומי תמונת מצב בנוגע למערכות המידע, תשתיות התוכנה והחומרה, ערוצי הפנייה ומערך השירותים המקוונים שיש ברשויות המקומיות. במלחמת "חרבות ברזל" 28 רשויות מקומיות, מתוכן 20 רשויות קטנות, לא הפעילו מוקד חירום לאורך כל שעות היממה.
מבקר המדינה מצא כי תחום המחשוב ברשויות המקומיות אינו מוסדר. משרד הפנים לא פרסם הנחיות מחייבות לרשויות המקומיות ולא הגדיר סטנדרט לרמת המחשוב בהן, ולכן כל רשות פועלת על פי ראות עיניה. למרות שני ניסיונות מיפוי שעשה משרד הפנים ב-2020 וב-2021, אין לשום גורם ממשלתי ולא למרכז השלטון המקומי תמונת מצב בנוגע למערכות המידע הקיימות ברשויות המקומיות, תשתיות התוכנה והחומרה, ערוצי הפנייה והמידע או מערך השירותים המקוונים שלהן. משרד הפנים ומערך הדיגיטל הלאומי לא קבעו מה הן המערכות המומלצות לניהול רשות מקומית, ובפועל כל רשות מקומית נדרשת להחליט בעצמה אילו מערכות לרכוש.
נכון ליולי 2023 רק בכ-80 רשויות מקומיות מתוך 259 הרשויות המקומיות מועסקים מנמ"רים (מנהלי מערכות מידע ראשיים), ומהם כ-30 מועסקים במיקור חוץ. ממצאי הביקורת מלמדים כי אף אחת מהרשויות המקומיות שנבדקו אינה מטפלת כראוי בנושא אבטחת המידע שלה.
12 רשויות מקומיות קטנות בלבד, שהן כ-10% מכלל הרשויות המקומיות הקטנות, השתתפו בתוכנית המובילים הדיגיטליים של משרד הפנים מאז תחילתה בשנת 2017 (69 רשויות מקומיות מתוך 259 הרשויות המקומיות - כ- 27%). אף אחת מהרשויות המקומיות שנבדקו - אליכין, בית דגן, ג'לג'וליה, מרחבים, פרידיס וקריית יערים - לא הכשירה בעלי תפקידים במסגרת תוכנית "מובילים דיגיטליים".
בעת מלחמת "חרבות ברזל", 28 רשויות מקומיות, מתוכן 20 רשויות מקומיות קטנות, לא הפעילו מוקד חירום הזמין לאורך כל שעות היממה; 19 רשויות מקומיות, מתוכן 13 רשויות מקומיות קטנות, סיפקו לתושביהן מענה מקוון בלבד, באמצעות פנייה באתר המרשתת או הודעת טקסט. דרכי מענה אלו לא הלמו את שעת החירום, שחייבה את קיומו של מענה אנושי מיידי לתושב.
בשום רשות מהרשויות שנבדקו אין אפשרות לקיים צ'אט באתר המרשתת; הרשויות שנבדקו אינן מעמידות עמדת מידע ממוחשבת (קיוסק) עבור תושבים שאין להם גישה פרטית למחשב או למרשתת.
עוד נמצא כי 231 רשויות קיבלו כתב התחייבות ממערך הדיגיטל הלאומי במסגרת קול קורא לשדרוג תשתיות, אולם כ-24.5 מיליון ש"ח (כ-56%) מסכום ההתחייבויות לא מומשו. אחוז המימוש הנמוך מצביע, בין היתר, על היעדר ליווי נכון בהליך ההגשה לקול קורא ובהליך המימוש והדיווח וכן על מודל תקצוב לא מיטבי.
המבקר אנגלמן ממליץ לרשויות המקומיות שנבדקו לתקן את הליקויים שהועלו בדוח זה בתחום ההגנה על מערכות המידע ואבטחת מאגרי המידע שברשותן. נוכח הקושי של רשויות מקומיות קטנות להעסיק מנמ"ר מומלץ להן למנות גורם מקצועי, הנמנה עם השדרה הניהולית של הרשות, שינהל ויקדם את התחום או להיעזר בשירותי מנמ"ר באשכולות האזוריים.
מבקר המדינה מצא כי המתכונת הנוכחית של היטלי ההשבחה גורמת להגדלת הפערים הכלכליים בין רשויות במרכז לרשויות בפריפריה ובין רשויות בדירוג חברתי-כלכלי גבוה לאלו שבדירוג הנמוך (עד כדי פערים של פי 15 בתקבולים לתושב מההיטלים). ב-55% מהמקרים ערר הביא לשינוי השומה לטובת החייב או לביטולה. לפי מדגם, ב-95% מהמקרים הפחיתו שמאים מכריעים את החיוב שקבעו הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה - לעתים מדובר בהפחתה של חיוב יתר של מיליוני שקלים.
מבקר המדינה בדק ומצא כי בשנת 2021 גבו הרשויות המקומיות כ-8.7 מיליארדי ש"ח מהיטלי השבחה; היתרות שהיו צבורות בקרנות הייעודיות לכספי ההיטל הסתכמו בסוף שנה זו בכ-7.5 מיליארדי ש"ח. בביקורת נמצא כי מתכונתם הנוכחית של היטלי ההשבחה גורמת להגדלת הפערים הכלכליים בין רשויות מקומיות במרכז הארץ לאלו שבפריפריה, ובין רשויות מקומיות בדירוג החברתי-כלכלי הגבוה לאלו שבדירוג הנמוך.
במסגרת הביקורת נותחו הדוחות הכספיים של כלל הרשויות המקומיות ונעשתה ביקורת עומק בארבע עיריות: הרצלייה, ירושלים, רמת גן ורמת השרון.
התקבולים מהיטלי השבחה ברשויות מקומיות באשכולות הפריפריאליים ביותר והמדורגות באשכולות הנמוכים (1 - 4) במדד החברתי-כלכלי היו 559 ש"ח בממוצע לתושב, ואילו התקבולים מהיטלי השבחה ברשויות המקומיות הקרובות ביותר למרכז הארץ והמדורגות באשכולות הגבוהים (8 - 10) במדד החברתי-כלכלי היו 8,476 ש"ח בממוצע לתושב - כלומר פער של פי 15. שיעור התקבולים מהיטלי השבחה ברשויות הקרובות ביותר למרכז הארץ והמדורגות באשכולות הגבוהים (8 - 10) במדד החברתי-כלכלי עומד על כ-40% מכלל התקבולים, ואילו בתחומן מתגוררת 13.5% מהאוכלוסייה.
יש פערים ניכרים בין הרשויות מבחינת סך יתרת קרן היטל ההשבחה, שבה נצברו בסוף שנת 2021 כ-7.5 מיליארדי ש"ח: ברשויות מקומיות המדורגות באשכולות 8 - 10 במדד החברתי-כלכלי, שבתחום שיפוטן מתגוררת כ-20% מהאוכלוסייה, הסתכמה יתרת הקרן בכ-4.5 מיליארדי ש"ח, ושיעורה היה כ-60% מסך יתרת הקרן בכלל הרשויות המקומיות. בשאר הרשויות המקומיות, שבתחום שיפוטן מתגוררת כ-80% מהאוכלוסייה בישראל, הסתכמה יתרת הקרן בכ-3 מיליארדי ש"ח, ושיעורה היה כ-40% מסך יתרת הקרן להיטל השבחה בכלל הרשויות המקומיות.
המבקר מצא כי משך הזמן הממוצע לסיום הטיפול בעררים בכלל המחוזות היה 429 ימים - פי שלושה מזמן התקן להשלמת התהליך (140 ימים). במחוז תל אביב נמדד משך הזמן הארוך ביותר - כשנתיים, כמעט פי חמישה מזמן התקן. במחוז ירושלים משך הזמן לסיום הטיפול היה 1.3 שנים - כמעט פי 3.5 מזמן התקן. במחוזות דרום, חיפה וצפון משך הזמן הממוצע לסיום הטיפול הוא יותר מ-282 ימים - פי שניים מזמן התקן.
בביקורת עלה כי ב-55% מהליכי הערר שהחלו בשנים 2018 - 2022 על שומות שהכינו ועדות מקומיות (1,305 הליכים מתוך 2,353), הערר התקבל באופן מלא או חלקי או הסתיים בהסכמת הצדדים או בפשרה ביניהם. כלומר, בכמחצית המקרים הערר הביא לשינוי השומה או לביטולה. אשר למחלוקות לגבי שומות שהובאו לפני שמאים מכריעים, ב-57 (95%) מ-60 שומות מכריעות שנדגמו באקראי הפחיתו השמאים המכריעים משומת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ושיעור ההפחתה עמד בממוצע על 36%; ב-70% מהמקרים ההפחתה הייתה בשיעור מהותי של יותר מ-25%.
הממצאים על הפערים בחיובים בהיטלי השבחה לאחר החלטות השמאים המכריעים מצביעים על חיוב ביתר של סכומי כסף גדולים, לעיתים מאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים - סכומים שעשויים לשנות באופן מהותי את הכדאיות הכלכלית של מיזם או של עסקת מקרקעין. בשלוש מהעיריות שנבדקו - הרצלייה, רמת גן ורמת השרון - היו הסכומים הממוצעים של השינוי בסכום החיוב בעקבות החלטות השמאים המכריעים בין כ-320,000 ש"ח לכ-1.42 מיליון ש"ח. הסכום החציוני של הפער בחיובים היה בין כ-83,000 ש"ח לכ-105,000 ש"ח. הדבר עלול לפגוע באמון הציבור באופן שבו קובעות הרשויות את סכומי היטל ההשבחה, והוא משקף את מידת חוסר הוודאות שטמונה בשיטת החיוב לגבי הסכומים שייגבו בסופו של דבר.
המבקר מצא כי העיריות שנבדקו אינן מפרסמות לציבור את שומות ההשבחה שהן הכינו, את השומות הסופיות ואת סכומי ההיטל שנגבו מבעלי נכסים. עקב כך נפגעת יכולת הציבור לקבל החלטות מושכלות, לבחון את שומות ההשבחה ואת דרישות התשלום ולבחון, בהתאם לצורך, אם הן מוצדקות ומשקפות חיוב שוויוני והוגן.
עוד נמצא כי החלטת הממשלה על הקמת ועדה ציבורית לבחינת מנגנון היטלי ההשבחה לא יושמה, ובפועל לא הוקמה ועדה על ידי שרי הפנים שכיהנו בתפקיד מאוגוסט 2021 ועד אוקטובר 2023 (מועד הביקורת).
המבקר אנגלמן ממליץ לשר הפנים לפעול להקמת ועדה ציבורית לבחינת המנגנון של היטל השבחה, כפי שהחליטה הממשלה, כדי לפעול לתיקון הליקויים.
בין ינואר 2021 ליוני 2023 התקבלו במשטרה למעלה מ- 650,000 פניות בנושא רעש - נושא הפניות השני בשכיחותו לאחר עבירות תנועה. המבקר מצא כי המשטרה והרשויות המקומיות שנבדקו לא אכפו דיין את החוקים והתקנות בעניין עבירות הרעש. בניגוד למקובל באירופה, הרשויות המקומיות בישראל אינן מחויבות למפות את מפגעי הרעש ולפעול להפחתתם - ולמשרד להגנת הסביבה אין מדיניות כתובה להתמודדות עמם.
בישראל יש כ-400 מקרי מוות בשנה כתוצאה מנזקים עקיפים הנגרמים ממפגעי רעש, לפי תחשיב שביצע המשרד להגנת הסביבה.
הגורמים האחראים להתמודדות עם מפגעי רעש בישראל הם המשרד להגנת הסביבה, משטרת ישראל והרשויות המקומיות. מבקר המדינה בדק ומצא כי בין ינואר 2021 ליוני 2023 התקבלו במשטרת ישראל 656,813 פניות בנושא רעש - הנושא השני בשכיחותו של פניות למשטרה לאחר עבירות תנועה.
בקרב הרשויות המקומיות שנבדקו (נתניה, עפולה, פתח תקווה וצפת), שיעור הפניות שהגיעו למוקדים העירוניים בנושאי רעש, מתוך כלל הפניות בנושאי איכות הסביבה בשנים 2019 - 2023 הגיע לכ-64% (כ-94,000 פניות בנושאי רעש מתוך מספר כולל של כ-154,000 פניות בנושאי איכות הסביבה). שיעור הפניות בנושאי רעש בנתניה (כ-99%) ובעפולה (כ-87%) היה גבוה במיוחד.
המבקר מצא כי משטרת ישראל והרשויות המקומיות שנבדקו לא ביצעו אכיפה מספקת של החוקים והתקנות בעניינן של עבירות הרעש, על אף הכלים העומדים לרשותן של הרשויות המקומיות. כך, רק 15% מהפניות למשטרת ישראל בנושא גרימת רעש הסתיימו במתן קנס בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2022 (כ-35,000 קנסות). עיריית פתח תקווה הסמיכה פקח סביבתי אחד בלבד, ועיריות עפולה וצפת לא הסמיכו כלל פקחים סביבתיים. אי-הסמכת פקחים סביבתיים פוגעת ביכולתן של הרשויות המקומיות לאכוף את החוקים והתקנות בעניינן של עבירות רעש בתחום שיפוטן.
הביקורת העלתה שונות בין מספר הדוחות שהושתו על ידי פקחים עירוניים בנתניה ובפתח תקווה, שבהן רשמו פקחי הרשות בממוצע 38 - 44 דוחות על עבירות רעש מדי חודש, ובין העיריות עפולה וצפת, שבהן לא נרשמו כלל דוחות על עבירות רעש.
נכון למועד הביקורת עיריית צפת לא הקימה יחידה סביבתית, ולכן היא לא יכלה לנצל את המשאבים הכספיים שהעמיד המשרד להגנת הסביבה במסגרת הקולות הקוראים שפרסם. היחידות הסביבתיות בעיריות עפולה ופתח תקווה לא ניצלו את מלוא סכומי התמיכות שאישר להן המשרד להגנת הסביבה: שיעור הניצול של התמיכות שאישר המשרד בשנים 2017 - 2023 לעיריית עפולה היה כ-40% (כ-767,000 ש"ח מתוך כ-1.9 מיליוני ש"ח), ובעיריית פתח תקווה - כ-44% (כ-1.34 מיליוני ש"ח מתוך כ-3.03 מיליוני ש"ח). שיעור ניצול גדול יותר של התמיכות עשוי היה לסייע לרשויות המקומיות האמורות להתמודד באופן מועיל עם מפגעים סביבתיים במרחב העירוני בכלל, ועם מפגעי רעש בפרט.
ממצאי הביקורת מלמדים כי למשרד להגנת הסביבה אין מדיניות כתובה להתמודדות עם מפגעי רעש ברמה הארצית. בעוד שהאיחוד האירופי דורש מהמדינות האירופיות שנסקרו למפות את מפגעי הרעש ולפעול להפחתתם - בישראל לא קיימת חובה למפות את מפגעי הרעש, והרשויות המקומיות אינן מחויבות להכין תוכניות פעולה להפחתתם.
העיריות שנבדקו לא ביצעו מיפוי מרחבי של מפגעי הרעש בתחום שיפוטן ולמותר לציין שהן לא הפיקו ממנו לקחים להתמודדות עם המפגעים.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד להגנת הסביבה לקבוע מדיניות ארצית להתמודדות עם מפגעי רעש, ולרשויות המקומיות למצות את הכלים העומדים לרשותן להפחתה ואף למניעה של מפגע רחב היקף זה. על הרשויות להעלות את מודעות התושבים לנזק שעלול להיגרם להם ממפגעי הרעש.
בשנים 2013 - 2023 נהרגו 10 ילדים, וכ-14,000 ילדים הגיעו לחדרי המיון בשל פגיעה שנגרמה בגני משחקים. רובם המוחלט (כ-81%) נפגעו עקב נפילה, מכה או חבלה. סקר משרד מבקר המדינה: רק כ-55% מהמשיבים על סקר עמדות התושבים ציינו שגן המשחקים הקרוב לביתם הוא בטיחותי.
בשנים 2013 - 2023 נהרגו 10 ילדים, וכ-14,000 הגיעו לחדרי המיון בשל פגיעה שנגרמה בגני משחקים. רובם המוחלט (כ-81%) נפגעו עקב נפילה, מכה או חבלה. מבקר המדינה מצא שעל אף הדרישה בתקן הישראלי, חמש משש הרשויות המקומיות שנבדקו (חדרה, טבריה, רחובות, שפרעם ורמת ישי) לא רשמו בטופס מפורט את המידע על תאונות שאירעו בגני המשחקים בתחום שיפוטן; לרשויות המקומיות שנבדקו ביטוח צד ג', אך קיימים פערים ביניהן, כמו בתקרת הכיסוי הביטוחי.
מהביקורת עולה כי בחדרה, ברחובות ובשפרעם מספר התושבים לכל גן משחקים ציבורי גבוה באופן יחסי - 1,374, 1,322 ו-4,838 בהתאמה, ואילו בטבריה היה מספר התושבים לכל גן 808, ברמת ישי - 738, ובחוף הכרמל - 553. עוד עלה כי מספר הילדים לכל גן בממוצע ברחובות ובשפרעם היה 358 ו-1,146 בהתאמה, ואילו בחוף הכרמל וברמת ישי היה מספר הילדים לכל גן 147 ו-176 בהתאמה. ככל שמספר הילדים לגן משחקים באזור מסוים גבוה יותר, הדבר עלול לפגוע בהנאתם מהשימוש בגנים ובמיצוי התועלת מהמרחב הציבורי. עוד עלה מסקר עמדות התושבים שערך משרד מבקר המדינה כי בחדרה, ברחובות וברמת ישי הרוב המוחלט של המשיבים ציינו כי זמן ההליכה לגן המשחקים הקרוב הוא פחות מ-10 דקות. מנגד, בטבריה ציינו כרבע מהמשיבים (11) כי נדרשת הליכה של יותר מ-10 דקות לגן הקרוב ביותר לביתם; ובשפרעם ציינו 51% מהמשיבים (31) שאין אפילו גן משחקים אחד בקרבת ביתם, וכי הם נדרשים לנסוע ברכב לגן הקרוב. רק כ-55% מהמשיבים על סקר עמדות התושבים ציינו שגן המשחקים הקרוב לביתם הוא בטיחותי.
המבקר מצא כי רק ל-37 רשויות מקומיות מתוך 257 רשויות יש היתר תחזוקה על שמן, כנדרש בהחלטת מינהלת תו תקן של מכון התקנים ממאי 2020. ליותר מ-50% מגני המשחקים בתחום שיפוטן של שתיים מהרשויות המקומיות שנבדקו - שפרעם וחוף הכרמל - לא היו היתרי תחזוקה ממכון התקנים לשנת 2023. בשפרעם לא היה היתר תחזוקה לשום גן משחקים.
המבקר אנגלמן ממליץ לרשויות המקומיות שנבדקו לפעול לתיקון הליקויים שבדוח. על הממונה על התקינה במשרד הכלכלה והתעשייה לפעול לאכיפת הוראות החוק והתקן בתחום תחזוקת גני המשחקים, ועל מכון התקנים לפקח על גני המשחקים שבפיקוחו, כדי לוודא כי הם מותאמים לדרישות התקן.
13 שנה לאחר החלטת הממשלה, עדיין אין מתווה מוסכם שיסייע לרשויות המקומיות למצוא מקורות מימון להגנות היבשתיות. אין בידי משרד הפנים אומדן עדכני של עלויות ההגנות היבשתיות הנדרשות, והאומדנים גבוהים במידה ניכרת מהסכום שהקציבה המדינה למיגון היבשתי. ב-14 מתוך 27 תאי שטח לא בוצעו עבודות למיגון יבשתי על המצוק כלל, אף שיש צורך בכך. רט"ג לא השלימה את המיגון של תאי שטח המצוק שבאחריותה. עיריות אשקלון והרצלייה טרם החלו בביצוע מיגון יבשתי למצוק.
בעשרות השנים האחרונות המצוק שלאורך חופי ישראל מתמוטט ונסוג מזרחה בקצב של כמה עשרות סנטימטרים בשנה. בשנים 2010 ו-2020 בדק מבקר המדינה את נושא הרס המצוק החופי. בביקורת זו, שהיא ביקורת מעקב על תיקון הליקויים המרכזיים שעלו בביקורת משנת 2020, נמצא כי חלק מהליקויים מהדוח הקודם בנושא תוקנו, חלקם תוקנו חלקית וחלקם לא תוקנו כלל.
כך, למשרד הפנים עדיין אין אומדן עדכני של עלויות ההגנות היבשתיות הנדרשות. משנת 2019 משרד הפנים גם לא ביקש מהרשויות המקומיות להעביר לו אומדנים של העלויות הצפויות של תכנון ההגנות היבשתיות ושל הקמתן.
13 שנה לאחר החלטת הממשלה, עדיין לא עלה בידי משרדי הממשלה - לרבות משרדי ראש הממשלה, הגנת הסביבה והפנים - למצוא פתרון למחלוקת בנוגע לאחריות מימון ההגנות היבשתיות והקמתן, ולא סוכם על מנגנון סיוע לרשויות המקומיות לשם כך. זאת על אף פניות שהועברו בנושא למשרד ראש הממשלה על ידי פורום רשויות החוף והחברה להגנת המצוק, פניות שלא זכו למענה, ודיונים שהתקיימו בנושא בוועדת הפנים והגנת הסביבה. ניסיון לקידום נושא זה טרם הביא לפתרון סוגיית האחריות למימון המיגון היבשתי.
עלות ההקמה של ההגנות היבשתיות הנדרשות נאמדה בשנת 2022 ב-670.5 מיליון ש"ח. עלויות התחזוקה של כל ההגנות היבשתיות לעשר שנים נאמדו בשנת 2022 ב-300 מיליון ש"ח, והעלויות לפעולות מיגון ימי בשלב ב' נאמדו ב-360 מיליון ש"ח - נוסף על תקציב בשיעור דומה שנקבע לשלב א'. המבקר מצא כי המדינה הקציבה 90 מיליון ש"ח בלבד בשלב א' למיגון היבשתי.
נכון ליולי 2023 ארבע מתוך תשע הרשויות המקומיות שקיבלו הקצאות והרשאות תקציביות לקידום התכנון והביצוע של מיגון יבשתי עוד בשנת 2019, לא הגישו כלל דרישות תשלום למימוש התקציב האמור. עיריית תל אביב-יפו והמועצה האזורית עמק חפר מימשו את מלוא התקציב שהוקצה להן. כמו כן, סך התקציב שניצלו תשע הרשויות היה כ-35% (כ-21 מיליון ש"ח) מהתקציב שהוקצה (60 מיליון ש"ח). משרד הפנים עדכן כי נכון לפברואר 2024 סך התקציב שנוצל עלה ל-40%.
מאז הביקורת הקודמת, מלבד חמש רשויות מקומיות, שבהן בוצעו הגנות יבשתיות או ימיות חלקיות הנדרשות לפי תוכניות המתאר הארציות, ביתר המקטעים לא בוצעו הגנות. נכון לאוגוסט 2023 ב-14 תאי שטח מתוך 27 תאי שטח לא בוצע מיגון יבשתי כלל, ובתא שטח אחד נוסף בוצע מיגון חלקי. כמו כן עלה כי ב-10 מתוך 18 תאי שטח לא בוצע מיגון ימי כלל, וכי בתא שטח אחד נוסף בוצע מיגון חלקי.
ממסמך שהוכן עבור החברה להגנת המצוק באוגוסט 2023 עולה כי נכון לאותו מועד בוצעו הגנות ימיות על מקטעים באורך של כ-5 קילומטר מתוך 13 ק"מ בלבד שהוחלט כי נדרש לבצע בהם מיגון ימי. אי ביצוע עבודות המיגון בתאי השטח שהוחלט כי יש לבצע בהם הגנות עלול לסכן חיי אדם, לגרום לפגיעה ברכוש ולגרום לצמצום שטח החופים ואף להיעלמותם של חלקם.
רשות הטבע והגנים לא השלימה את המיגון של תאי שטח המצוק הנמצאים באחריותה; ועיריות אשקלון והרצלייה טרם החלו בביצוע מיגון יבשתי למצוק.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרדי ראש הממשלה, הפנים, הגנת הסביבה והאוצר ולרשות מקרקעי ישראל לפעול לקידום הצעת מחליטים שתבטיח את המשך הפעולות הנדרשות למיגון יבשתי וימי למצוק החופי ואת התקציב הנדרש לכך. עוד ממליץ משרד מבקר המדינה למשרד להגנת הסביבה ולחברה להגנת המצוק לבחון את הצורך בעדכון המדיניות להגנה על המצוק נוכח התרחישים העדכניים לעליית מפלס הים ופוטנציאל הנזק למצוק החופי.
שיעורי פחת המים ברשויות שנבדקו קטנו בשנים האחרונות, אולם עדיין היו גבוהים (12%-15.3%), לעומת כלל הרשויות המקומיות במדינה שאינן מאוגדות בתאגידי מים (9.4%). במועצות המקומיות אלפי מנשה, אלקנה וקדומים לא נעשו בשנים האחרונות סקרים לבדיקת הסיבות לפחת המים. למועצות המקומיות אורנית, אלפי מנשה ואלקנה עדיין אין מידע על גיל צנרת המים ועל קטעים שלא הוחלפו במשך שנים רבות.
בשנת 2020 פרסם מבקר המדינה דוח שהצביע על ליקויים מהותיים במתן שירותים מוניציפליים בתחום המים לתושבי הרשויות המקומיות בשומרון. בביקורת המעקב נמצא כי היו ליקויים שתוקנו באופן מלא או במידה רבה: שיעורי פחת המים ברשויות שנבדקו קטנו בשנים האחרונות, אולם עדיין היו גבוהים (12%-15.3%), לעומת כלל הרשויות המקומיות במדינה שאינן מאוגדות בתאגידי מים (9.4%); רוב מדי המים שבתחומי השיפוט של המועצות המקומיות אלפי מנשה, אלקנה וקדומים הם חדשים; המועצות המקומיות אורנית, אלפי מנשה וקדומים מנהלות קרן לשיקום מים.
עם זאת, המבקר מצא כי ליקויים אחרים תוקנו במידה מועטה: המועצות המקומיות אלפי מנשה ואלקנה לא הכינו תוכניות אב למשק המים; במועצות המקומיות אורנית ואלקנה הופקו חלק מחיובי המים על פי אומדנים - כך, למשל, 30% מחיובי המים באורנית בשנים 2022-2020 היו על פי אומדנים ולא על פי מדידה. בתחומי השיפוט של היישובים אורנית, אלפי מנשה ואלקנה אין מדי מים מרכזיים.
מביקורת המעקב עולה כי היו ליקויים שלא תוקנו כלל: במועצות המקומיות אלפי מנשה, אלקנה וקדומים לא נעשו בשנים האחרונות סקרים לבדיקת הסיבות לפחת המים. למועצות המקומיות אורנית, אלפי מנשה ואלקנה עדיין אין מידע על גיל צנרת המים ועל קטעים שלא הוחלפו במשך שנים רבות; המועצה המקומית קדומים מסרה כי מאז הביקורת הקודמת היא החליפה צנרת בכמה שכונות.
המבקר אף מצא כי שיעור הצרכנים שלא קיבלו הטבות בתשלומי מים מכלל הזכאים לכך בשנת 2022 בכל הרשויות המקומיות, שהם כ-125,458 צרכנים, הגיע ל-18%. ברשויות שנבדקו שיעור מקבלי ההטבות בתשלומי מים מכלל הזכאים לכך בשנת 2022 הגיע ל-62%-85%.
המבקר אנגלמן ממליץ לרשות המים ולרשויות שנבדקו להמשיך לפעול לתיקון הליקויים שהוצגו בדוח מעקב זה.