המבקר אנגלמן: "שוויון ההזדמנויות מתחיל בחינוך. אסור שיהיו ילדים ששווים יותר וכאלה ששווים פחות, שילדי הפריפריה יקבלו פחות מילדי המרכז. נוכח חשיבות הסוגיה, דוחות רבים שלנו עסקו בפערים בהקצאת משאבים לחינוך בין המרכז לפריפריה. לא ניתן להתייחס בשוויון נפש לפערים בתקצוב בין תלמידי רשויות מבוססות לרשויות מדירוג חברתי-כלכלי נמוך, לאור הפערים של השקעת הרשויות. הפערים בהישגי תלמידים יהודים וערבים במבחני פיז"ה הגיעו ל- 30% בשנת 2018. השקעה בחינוך במגזר הערבי תתרום גם למאבק בפשיעה. כשאין השכלה ואין תעסוקה בקרב צעירים ערבים - הפשע גואה"
- רשויות מבוססות (אשכולות חברתיים-כלכליים 10-9) משקיעות בכל תלמיד אלפי שקלים בשנה יותר מאשר רשויות חלשות (אשכולות חברתיים-כלכליים 2-1). בכמה יותר? הפער בתקציב הממוצע לתלמיד מגיע לכ-3,400 שקל בשנה.
- פערים בהקצאת שעות תקן ובתקציבי משרד החינוך - שיעור שעות הטיפוח שהוקצו בישראל בשנת התשפ"ב לחינוך היסודי ולחטיבות הביניים (חט"ב) מכלל שעות התקן היה כ-12% (כ-222,700 שעות טיפוח מכ-1.86 מיליון שעות תקן) וקיים פער לטובת המגזר היהודי לעומת הערבי בגובה התקצוב.
- הפערים בהישגי התלמידים היהודים והערבים במבחני פיז"ה שנערכו ב-2018 הגיעו עד ל-30%.
כמה משקיעות הרשויות המקומיות כדי לשפר את הישגי התלמידים? גם כאן יש פערים בין הרשויות באשכולות החברתיים-כלכליים השונים. ברמת גן השקיעו 61 מיליון ש"ח במימון תוכניות חינוכיות חיצוניות במצטבר בשנות הלימודים תש"ף-תשפ"ב. בכווכב אבו אל-היג'א, לעומת זאת, הרשות לא מימנה אותן כלל בשל היותה חלשה כלכלית והפעילה תוכניות חיצוניות במימון משרד החינוך.
גם ההשקעה של הרשויות המקומיות בתחזוקה ובבטיחות של מוסדות החינוך, מעבר לתקציב שהן מקבלות לשם כך ממשרד החינוך, תלויה ביכולת הכלכלית של כל רשות ורשות. בשוהם, למשל, ההוצאה הישירה עבור שיפוצי הקיץ בבתי הספר שנבדקו ב-2022 הגיעה לכ-793 אלף שקל - ובטמרה 4,800 שקל בלבד.
32% מהילדים בני 4-3 שאין בגנים שלהם סייעת שנייה שמשרד החינוך מתקצב, מתחנכים בגנים שפועלים ברשויות חלשות (אשכולות 3-1).
ומה קורה אחר הצהריים, כשהתלמידים רוצים ליהנות מפעילות ספורטיבית? ברשויות בדירוג כלכלי-חברתי נמוך יש כ-40% פחות מתקני ספורט מאשר ברשויות שיש להן דירוג חברתי-כלכלי גבוה. ברשויות חרדיות יש 90% פחות מתקני ספורט לתושב לעומת הרשויות הלא חרדיות - וברשויות הערביות: 38% פחות מתקני ספורט לתושב לעומת הרשויות היהודיות.
- בשנת 2020 היו חסרות 10,219 כיתות בבתי הספר ובגנים. מאחר שלא נבנו מספיק כיתות במבני קבע, הוקמו כ-5,000 כיתות במבנים יבילים בין 2007 ל-2021 כפתרון זמני - אך מרביתן ברשויות המקומיות המשתייכות לאשכולות נמוכים, ובהן רשויות חרדיות וערביות.
- רק שני בתי ספר חדשניים נבנו באשכולות הנמוכים (3-1), אף שאלו הם האשכולות שבהם מספר התלמידים הרב ביותר (38%). באשכולות הגבוהים (10-7) יש אותו מספר תלמידים בקירוב (36%) - אך בהם נבנו שבעה בתי ספר חדשניים.
- הפריסה הארצית של מעונות היום המסובסדים לא נותנת מענה תואם למשפחות שהכי זקוקות להם. במחוז ירושלים, למשל, יש פי 3.2 יותר תושבים המתגוררים ביישובים באשכולות 4-1 מאשר במרכז, אבל מספר המעונות במחוז ירושלים נמוך בכרבע; רק ל-13% מהפעוטות המתגוררים ביישובים ערביים יש מקום במסגרות המסובסדות, בזמן שביישובים הכי מבוססים (באשכולות 9 ו-10) יש כ-10,000 מקומות במעונות כאלה. 350 מעונות מסובסדים חדשים נבנו בין 2015 ל-2020, אבל יותר ממחציתם נמצאים ביישובים באשכולות 10-5.
- הפעוטות הערבים הם כ-24% מכלל הפעוטות בישראל והם סובלים משיעורי עוני גבוהים; אבל רק כ-8% מתקציב הסבסוד בשנת 2020 הוקצה עבורם.
עיקר הנבחנים ב-5 יחידות לימוד במקצועות המדעים טכנולוגיים הם בבתי הספר החזקים מהבחינה כלכלית-חברתית.