התלמוד הבבלי, במסכת סוטה מספר לנו ש"משמֵת יוסה בן יועזר איש צרידה ויוסה בן יוחנן איש ירושלים – בָּטְלוּ הָאַשׁכּוֹלוֹת".
שואלת הגמרא - "מאי אשכולות?" דהיינו, מה הכוונה באמירה "אשכולות", ועל כך משיב רב יהודה: "איש שהכל בו".
*
מכובדיי כולם,
משפחה יקרה, יואל, מיכאל (מייק), יצחק (בוז'י), רונית, והנכדים,
היום אנו מזכירים את נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג, הזכור לטוב שהיה - ללא עוררין, איש אשכולות. איש שהכל היה בו. איש של ספרא וסייפא. מנהיג ציוני-ישראלי-יהודי.
בימים אלה, טוב להיזכר בתמהיל המנהיגותי של הנשיא הרצוג, ובעולם הערכים אותו ייצג, וגם להיזכר באופיו המיוחד והמאחד של הרצוג.
הנשיא הרצוג גדל על ברכי אביו, הרב הראשי לארץ ישראל (ולאחר מכן למדינת ישראל), הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מגדולי הדור בשנות תקומתה של מדינת ישראל - רב, סופר, חוקר ואיש אקדמיה. איש תורה ותרבות, שידיו רב לו בכל תחום בו עסק. הוגה דעות, ואחד מיחידי הסגולה אשר העמיק חקר בקשר שבין הדת למדינה, ובחן - בהתאם לגישתו התיאולוגית - כיצד יוכלו שתיהן לדור יחד בכפיפה אחת, בעידן המודרני.
באוגוסט 1938 יצא ספרו: "המוסדות העיקריים של המשפט העברי", שתורגם לעברית ב-2016 ע"י משה הרשקוביץ, ונמצא על שני כרכיו בספרייתי. במשך תקופה ארוכה המשפט העברי היה נחלתם של אלה שלמדו בבתי ספר דתיים, והרב הרצוג ביקש לקרב את הציבור החילוני למשפט העברי או בשפתו שלו במבוא לספרו, בכך שהוא מביא לקורא את "המעבדה" ההלכתית עצמה, והוסיף:
ציטוט: "רק באופן זה יכול הקורא לקבל מושג מסוים על אופייה הייחודי של תורת המשפט העברי. דבר זה עשוי לדרוש מידה מסוימת של התרכזות מנטלית מצד מי שאינו מורגל בלימוד ה"תלמוד" (שם, 10) ובשפתנו דהיום - "הנגשה".
אם יורשה לי לציין (בהערת סוגריים), שבעקבותיו הלכתי אף אני, ובהיותי שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, הבאתי לידי ביטוי ב-84 פסקי דין שיצאו מלפני את עמדת המשפט העברי, ובמלוא הצניעות, אף קיבלתי את אות יקיר המשפט העברי של לשכת עוה"ד.
את אותה עמקות, אותו כבוד לאומי ורוחב הידיעה והיריעה של אביו, המשיך חיים הרצוג.
כבר בצעירותו ייצג את היפוכה של דמות היהודי הגלותי, ולצד לימודיו עסק גם בספורט והיה אלוף מכבי דבלין באגרוף.
בכל שלבי חייו, שילב הנשיא הרצוג בין השכלה לרוח לחימה ותעוזה.
כך - לאחר עלייתו לישראל בשנת 1935, ובמקביל ללימודיו בישיבת מרכז הרב ובישיבת חברון, מהישיבות הבולטות בארץ ישראל באותה התקופה, התגייס להגנה ושירת בין היתר בעיר העתיקה בירושלים.
בהמשך, לאחר שסיים את לימודי המשפטים באנגליה, באוניברסיטאות הנחשבות ביותר, התגייס לצבא הבריטי ולחם בצורר הגרמני באזורי קרבות ידועים, ואף השתתף בפלישה לנורמנדי. כבר אז, מעטים היהודים שזכו להיות בין משחררי מחנות הריכוז וההשמדה במקום להיות קורבנותיו של הצורר הנאצי, אך גם לכך הרצוג זכה להשתתף בשחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן.
בסימן חג הפסח הקרב, אומר שגם לו היה חיים הרצוג מסיים את תרומתו הכבירה לעם ישראל באותו שלב ואומר "דיינו", אך לא, פה רק התחילה דרכו הציבורית.
עם הקמתה של המדינה, נרתם חיים הרצוג לכל משימה שהוטלה עליו, בין אם מדובר היה בתפקיד צבאי ובין אם מדובר היה בתפקיד מדיני. כל התפקידים והמשימות בוצעו על הצד הטוב ביותר, בהתאם לאופיו ולמורשתו ובנועם הליכותיו של הרצוג.
בין יתר תפקידיו בתקופת תקומתה של המדינה, ניתן לציין את היותו ראש מחלקת הביטחון של הסוכנות היהודית. אפשר לומר שמינויו של בוז'י לתפקיד יו"ר הסוכנות מהווה מעין סגירת מעגל אישית-משפחתית.
נזכיר גם את תרומתו הייחודית וההיסטורית של הרצוג להקמת מערך המודיעין של צה"ל בתפקידו כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7 במלחמת העצמאות וכן, בהקמת חיל המודיעין ותפקידו כראש מחלקת המודיעין במטה הכללי.
כמו כן, היה הרצוג הנספח הצבאי בארצות הברית בתחילת שנות ה-50, ובתפקידים נוספים עד לשיחרורו בשנת 1962 בדרגת אלוף.
לא אחטא אם אומר שהרצוג היה קצין וג'נטלמן!
בשנים בהן לא שימש בתפקיד ציבורי, עשה חיים הרצוג חיל בסקטור הפרטי והקים את אחד ממשרדי עורכי דין החשובים בארץ, הנושא את שמו גם היום "הרצוג -פוקס-נאמן", דבר המעיד על המנעד הרחב של יכולותיו וסגולותיו.
לא אחטא אם אומר שהרצוג היה גם עו"ד וג'נטלמן!
נראה שאין חולק שנאומו המפורסם של חיים הרצוג כשגריר ישראל באו"ם, ביום 10.11.1975 (יום השנה ל- "ליל הבדולח") על בימת העצרת הכללית של האו"ם, כאשר בסופו קרע את ההחלטה לגזרים, היה אירוע חשוב בחייו הציבוריים. אף שנקודה זו היתה רק באמצע פעילותו הציבורית, ועוד נכונו לו רבות ונצורות גם לאחר מכן, ביטא הנאום את תמצית הווייתו של הרצוג. דהיינו, האמונה היוקדת בצדקת הדרך ובמורשת ישראל, לצד גאווה יהודית ישראלית, שעיני כל העם נשואות אליה.
ביום 5.5.1983 נבחר חיים הרצוג כנשיאה השישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד הרם משך שתי קדנציות עד 1993.
לא אחטא אם אומר שהרצוג היה נשיא לתפארה!
בשנות נשיאותו, עמל הנשיא הרצוג על קידום האחדות והערכים המשותפים לכל תושבי ואזרחי ישראל, ללא הבדל לאום, גזע, דת ומגזר. הצלחתו הרבה בהשגת היעדים שהציב לעצמו מוכחת מכך שהוא נותר אהוד ואהוב בציבור הישראלי על כל גווניו, גם כאשר היה עליו לעסוק בסוגיות מורכבות ונתונות במחלוקת, וקיבל החלטות אמיצות בהתאם לשיקול דעתו העצמאי ולערכיו.
כמה מילים בפן האישי שלי ואנקדוטה בצידן.
בזמנו, נתבקשתי ע"י יהודית שאלתיאל ז"ל אלמנתו של האלוף דוד שאלתיאל שהיה, בין היתר, ראש הר"ן (ריגול הנגדי) ואח"כ ראש הש"י (שירות הידיעות) של ההגנה וכן, מפקד חטיבת עציוני ומפקד מחוז ירושלים במלחמת השחרור, לכתוב ספר על דרכו של שאלתיאל ותפקידיו במערכה על ירושלים. הספר יצא לאור ב-1981. בשיחה שהיתה לי לפני מספר שנים עם בוז'י, שוחחנו בנושא ועמדנו על הדמיון הרב בין הביוגרפיה של האלוף שאלתיאל לזו של האלוף חיים הרצוג, בכל הנוגע לממשק שלהם בתחומי המודיעין ותרומתם לעיר ירושלים ותקומתה. אגב, מעניין שדוד שאלתיאל הוא שהכין בשנת 1949 את טקס ההשבעה של הנשיא הראשון חיים וייצמן, שנשבע אמונים בבניין המוסדות הלאומיים.
מלבד היותו איש אשכולות, ניתן לומר שלנשיא הרצוג הייתה זיקה מיוחדת לעיר ירושלים. עוד בשנות ה-30, במהלך המרד הערבי הגדול, הרצוג שירת בעיר העתיקה בירושלים ובקרבות מלחמת העצמאות הוא השתתף בפריצת הדרך לירושלים. בשנת 1954 מונה כמפקד מחוז ירושלים, ובשנת 1967 מונה כמושל הצבאי הראשון - גם במזרח ירושלים. הרצוג קיבל גם תארי ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל אביב.
נשוב לפיגועים בירושלים בתש"ח, אך נתרכז בפיצוץ בחצר הסוכנות היהודית והמוסדות הלאומיים ביום 11.3.1948, שבוצע ע"י אנטון דאוד נהגו של הקונסול האמריקאי ובמכוניתו, וגרם למותם של 13 איש ועשרות פצועים.
בין הפצועים היתה גם אורה הרצוג, אמכם, שעבדה בסוכנות. כשנשמע הפיצוץ, אביכם חיים הרצוג, רץ במסדרון וחילץ אותה מבין ההריסות כשזיהה אותה לפי שמלתה. פירוט מלא על הפיגוע נמצא גם בספרו האחרון של חיים הרצוג 'דרך חיים' ובאנגלית: 'Living History'. קשה שלא לצטט מדברי חיים הרצוג בפתיח לספר, כשלמי תודה: "כתיבת זכרונות היא מעשה אהבה" ובהמשך: "ההערות הנבונות של אשתי אורה היו מן הדברים שאין להם שיעור". ספריו הרבים של הרצוג נכתבו רובם על רקע מלחמות עמנו, הספר 'יהדות, משפט ומוסר' (באנגלית) - 1974; 'מלחמת יום הדין' - 1975, שיצא בשנת 2013 במהדורה מורחבת עם הקדמה של בניו מייק ובוז'י; 'מלחמת התנ"ך', שנכתב עם מרדכי גיחון - 1978; 'לפני אומות העולם' - 1979; 'עם כלביא יקום' - 1983; 'מאריות גברו' - 1991; 'בין חול לקודש' - 1992; וכמובן, 'דרך חיים' (אוטוביוגרפיה) בשנת 1997; ושוב:
לא אחטא אם אומר שהרצוג היה גם אלוף בכתיבה וסופר בחסד עליון.
אשר לשם חיים: בעת השירות בצבא באנגליה קראו לו בשם "ויויאן" שמשמעותו חיים. אף שמי הפרטי הינו יוסף "חיים". ואפרופו "חיים או חיים" (במילעיל או מילרע), בזמנו נוכחתי בדיון בבית המשפט העליון וראש ההרכב היה השופט חיים כהן. ב"כ המערער ציטט פס"ד שלו וטען שלפיו יש לקבל את הערעור, והצד שכנגד ציטט פס"ד אחר של השופט כהן בו התוצאה היתה הפוכה, וביקש לדחות את הערעור. אמר להם השופט כהן: רבותי, אין צורך לריב - "אלה ואלה דברי אלוהים "חיים"...
לסיום,
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. לפיכך, אסיים בדבריו של הנשיא חיים הרצוג עצמו, שכתב בספרו "דרך חיים":
"זכיתי לראות את העם היהודי מגיח מהמעמקים המבעיתים של השואה וממריא בכנפיים מצולקות אל הגבהים של מדינת ישראל הריבונית בארץ ישראל. לכן, אינני יכול לראות את העצמאות הישראלית כעניין המובן מאליו. בכל שנותי בצבא, בביטחון, בפוליטיקה, בכלכלה ובנשיאות, שאבתי השראה מאמונתי בנצח ישראל ובחובה פעול למענו" (ראו דרך חיים, שם על גבי הכריכה).
כך יאה, לגמור את ההלל על חיים הרצוג שהיה קצין וג'נטלמן, עו"ד וג'נטלמן, סופר דגול, נשיא לתפארה ואיש משפחה לברכה.
עם ישראל זכה שהנשיא הרצוג היה ממנהיגיו, וכמורשתו - אנו נמשיך לחלום, כי צריך לחלום.
יהי זכרו ברוך.
יוסי שפירא, ירושלים
מכתב תודה אל מבקר המדינה מאת יצחק הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית
