facebook

פרסום דוח על הביקורת בשלטון המקומי - יולי 2022

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם היום (4.7.22) את הדוח על הביקורת בשלטון המקומי - יולי 2022

המבקר אנגלמן על מבנים מסוכנים: "היעדר הטיפול במבנים מסוכנים הוא פצצה מתקתקת. גם אחרי קריסת הבניין בחולון לרשויות מקומיות לא היה מיפוי של האזורים שבהם יש פוטנציאל למבנים בסיכון והרשויות אינן מציגות לציבור מידע אודות המבנים המסוכנים בתחומן. אומדן מספר יחידות הדיור שנבנו לפני שנת 1980, שייתכן שאינן עומדות בתקן לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה, עומד על 610,000, מתוכן רק 7% קבלו היתר בניה לחיזוקן נכון ל-2020 מכח תמ"א 38. ב-44 הרשויות המקומיות שנבדקו נמצא כי ישנם 4,840 מבנים מסוכנים".

בנושאים הנוספים: 

אופניים חשמליים: "בשנים 2018-2020 נהרגו 55 אנשים מרכיבה על אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים וגלגינועים. המשטרה ומשרד התחבורה לא אוכפים את האיסור לבצע שינויים באופניים חשמליים שמאפשרים להם להגיע ל-90 קמ"ש".

פינוי פסולת: "כמויות הפסולת הולכות וגדלות - אבל שטחי ההטמנה בישראל הולכים ומצטמצמים".

שימוש בסמים ואלכוהול: "לרשויות אין תמונת מצב מלאה ועדכנית על היקף המשתמשים בסמים ובאלכוהול".

תלמידים נושרים: "נשירת תלמידים מבתי ספר נחשבת גורם מרכזי ביצירת פערים חברתיים. הנגשה מיטבית, שיפור המענים והשירותים לתלמידים בסכנת נשירה יגדילו את סיכוייהם להשתלב בחברה".

ניהול תיירות: "על הרשויות המקומיות להיערך טוב יותר כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בענף התיירות לאחר משבר הקורונה".

התקשרויות בפטור ממכרז: כ- 50% מכלל ההתקשרויות החדשות שבוצעו ברשויות שנבדקו בשנים 2018-2020 בוצעו בפטור ממכרז. על משרד הפנים לבחון את הצורך בהסדרת אופן ההתקשרות של הרשויות המקומיות בפטור ממכרז, בדומה לנושאים שהוסדרו בתקנות חובת המכרזים".

סייבר ברשויות המקומיות: "מצאנו כי מרבית הרשויות המקומיות ערוכות לאיומי סייבר ברמה נמוכה בלבד. במאגרי המידע של הרשויות המקומיות שמורים, בין היתר, נתונים אישיים על התושבים ועל הגורמים הבאים בקשר עם הרשויות במגוון תחומים, דבר המחייב נקיטת אמצעים לאבטחת המאגרים, גם לשם הגנה על הפרטיות".

להלן הודעות לכל אחד מהנושאים: 

טיפול הרשויות המקומיות במבנים מסוכנים

 


מבנים מסוכנים מסכנים חיי אדם. דוגמה מוחשית לכך היא קריסת מבנה מגורים בחולון בספטמבר 2021, אירוע שהסתיים ללא נפגעים בנפש לאחר שדיירי הבניין נדרשו לפנותו כיממה לפני שקרס בשל הסכנה הנשקפת לחייהם. אומדן מספר יחידות הדיור שנבנו לפני שנת 1980, שייתכן שאינן עומדות בתקן לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה נכון לשנת 2021, עומד על 610,000. שיעור יחידות הדיור שניתנו להן היתרים מכוח תמ"א 38 עד שנת 2020, יחסית למספר יחידות הדיור שנבנו לפני שנת 1980, עומד על 7%. מספר הרשויות המקומיות שנבדקו שלא ערכו מיפוי של מבנים או של שכונות העלולים להיות מסוכנים עומד על 34 (77%).

מבקר המדינה בדק ומצא כי חוק העזר לטיפול במבנים מסוכנים, שפרסם משרד הפנים לפני 50 שנה (1972) אינו מפורט. עם זאת, משרד הפנים לא עדכן חוק זה ולא פרסם חוק עזר חדש מומלץ לשימוש הרשויות המקומיות. מתוך 208 הרשויות המקומיות במדינה שיש להן חוק עזר בנושא מבנים מסוכנים, לכ-86% יש חוקי עזר ישנים ולא עדכניים שנחקקו לפני 2010. בין חוקי העזר של העיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב נמצאו פערים בהגדרות בסיסיות המעידים על פערים בין הרשויות המקומית לגבי אופן טיפולן במבנים מסוכנים ולגבי הזכויות והחובות החלות על תושבי הרשות המקומית שבהחזקתם או בבעלותם מבנים מסוכנים.

עלה כי לעיריית קריית ים אין נוהל בנושא מבנים מסוכנים. הנהלים של עיריות באר שבע, בת ים ותל אביב אינם מגדירים "מבנה מסוכן" באמצעות קריטריונים להבחנה בין רמות סכנה שונות, ואינם מגדירים באופן מלא את הליך העבודה הנדרש בקרב כלל הגורמים ברשות המקומית לטיפול במבנים מסוכנים. כמו כן, עיריית באר שבע וכן הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה באר שבע, בת ים, קריות ותל אביב לא קיימו דיונים בנושא מבנים מסוכנים. מועצת עיריית קריית ים קיימה דיון יחיד בנושא לאחר קריסת המבנה בחולון. מועצת עיריית בת ים קיימה דיון שעסק בין היתר באישור תיקונים לחוק העזר העירוני בנושא מבנים מסוכנים. 

עוד נמצא בביקורת כי משרדי הפנים והשיכון לא הנחו את הרשויות המקומיות לבצע סקר מבנים. מתוך 40 רשויות שנדגמו בשאלון, 35 רשויות (87.5%) לא גיבשו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים ולטיפול בהם. עיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב לא ביצעו סקר מבנים מסוכנים ולא הכינו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים. יתרה מזו, אין לגורמי השלטון המרכזי שנבדקו - משרד הפנים, משרד השיכון, מינהל התכנון והרשות לאכיפה במקרקעין - מיפוי של האזורים עם פוטנציאל של מבנים בסיכון, וכן נתונים על אודות המבנים שהוכרזו על ידי הרשויות המקומיות כמבנים מסוכנים ועל סטטוס הטיפול בהם. עיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב לא קבעו קריטריונים מפורטים להכרזה על "מבנה מסוכן" בתחום שיפוטן. שיעור המבנים המסוכנים שהוכרזו מכלל המבנים בערים קריית ים ובאר שבע, קטן משמעותית, 0% ו-1% בהתאמה, משיעורם בעיריות בת ים ותל אביב, 13% ו-20%, בהתאמה. עיריית קריית ים לא הכריזה על שום מבנה בתחומה כמבנה מסוכן, אלא שלחה מכתבי התראה לבעלי מבנים מסוכנים ולא ניהלה מעקב אחר הטיפול. כמו כן, אין בידי עיריית קריית ים נתונים מרוכזים על מכתבי ההתראה ששלחה. בעיריית בת ים 654 תיקים פעילים בטיפול יחידת המבנים המסוכנים ו-363 תיקים בטיפול התביעה העירונית, חלקם פתוחים זה כעשור, אשר הטיפול בהם טרם הסתיים, והסכנה הנשקפת ממבנים אלו עודנה קיימת. בעיריית באר שבע יש 18 תיקי מבנים מסוכנים פעילים ביחידת מבנים מסוכנים ו-7 תיקים פעילים בתביעה העירונית, תיק אחד פתוח חמש שנים ונוסף פתוח כארבע שנים. בעיריית תל אביב יש 681 תיקים פתוחים במחלקת מבנים מסוכנים ו-59 תיקים פתוחים בתביעה העירונית. עיריית קריית ים לא העבירה תיקים לטיפול התביעה העירונית. עיריות באר שבע, קריית ים ותל אביב לא הטילו קנסות על בעלי מבנים מסוכנים שלא תיקנו את הליקויים הנדרשים, ועיריית בת ים לא פעלה להסמכתה להטיל קנס בנושא. עוד עלה כי 39 מתוך 40 הרשויות שנדגמו בשאלון (97.5%) אינן מפרסמת את רשימת המבנים המסוכנים באתר שלהן לציבור, ובהן רשויות שבהן יש מאות ואף אלפי מבנים מסוכנים. 

בביקורת עלה כי משרד החינוך לא קבע חובה לבדוק את יציבותם של מבני החינוך מפעם לפעם, בפרט - כתלות בגיל המבנים, אף על פי שבאים בשעריהם מאות ילדים מדי יום ביומו. 

בנוסף, שום רשות מארבעים הרשויות שנדגמו אינה מסייעת במענק לתושבים לצורך תיקון ליקויים במבנה מסוכן, ו-37 רשויות מתוך 40 הרשויות שנדגמו (92.5%) אינן מסייעות במתן הלוואות. עיריות בת ים, תל אביב, קריית ים ובאר שבע לא הקימו קרן ייעודית לסיוע לבעלי דירות במימון עבודות השיפוץ ובתיקון הליקויים במבנים מסוכנים, למשרד השיכון ולמשרד הרווחה אין תוכניות ייעודיות שנועדו לסייע לבעלי דירות להסיר סכנות מבתיהם או לסייע לדיירים שנאלצו להתפנות מבתיהם.

המבקר אנגלמן ממליץ כי משרד השיכון יערוך מיפוי ארצי של המבנים עם סכנות בטיחותיות, לרבות מבנים שהוגדרו על ידי הרשויות המקומיות כמסוכנים, ויפעל לגיבוש תוכנית רב-שנתית כלל-ארצית לטיפול במבנים אלה, בייחוד באזורי הפריפריה, לשם קידום הטיפול בהם. על הצוות הממשלתי המקצועי להמשיך בפעילויותיו לקידום הנושא ובקביעת המדיניות שתסדיר את פעולות הרשויות המקומיות ובעלי הנכסים לטיפול במבנים מסוכנים, לרבות הסיוע לאוכלוסיות ראויות לקידום - בפרט באזורי הפריפריה, שכן ריכוז של דיירים כאלה במבנים מסוכנים מעצים את הקושי שבהתמודדות עם מסוכנוּת המבנה ועם הסרת המפגעים.

הסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים במרחב העירוני - ביקורת מעקב

 


בשנים 2019-2020 היו 3089 פצועים בתאונות במעורבות אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים, מהם 2846 רוכבים על כלים אלו. מספר ההרוגים מרכיבה על כלים אלו עמד על 55 באותם שנים. 

בדוח מבקר המדינה הקודם צוין כי בשנים 2013 - 2014 המשטרה מיעטה באכיפת החוק על רוכבי אופניים, אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים וגלגינועים, וכי בשנים האלה היא מילאה 66 דוחות בלבד. בשנים 2015 - 2016 חלה עלייה במספר הדוחות, והם הסתכמו ב-12,356. בביקורת המעקב נמצא כי הליקוי תוקן במידה רבה - בשנת 2020 המשטרה מילאה כנגד רוכבי כלים אלה כ-58,000 דוחות. עם זאת, יצוין כי עיקר העלייה נבעה מהתמקדות במילוי דוחות כנגד עבירה של רכיבה ללא קסדה (38,000 מ-58,000), לצד מילוי של כמה עשרות בודדות של דוחות בלבד בגין עבירות תנועה של נסיעה באור אדום ונסיעה נגד הכיוון.  

עוד עלה כי חלה עלייה של כ-74% (בשנת 2020 - 57,744, בשנת 2018 - 33,174) במספר הכולל של הדוחות שמילאה המשטרה כנגד המשתמשים באופניים ובכלים דו-גלגליים בשנים 2018 - 2020. עם זאת, בשנים 2018 - 2020 המשטרה מילאה 80, 53 ו-31 דוחות בלבד בהתאמה, מכ-58,000 הדוחות שמילאה כנגד רוכבים על כלים שבוצעו בהם שדרוגים ושינויים מבניים. כמו כן, משרד התחבורה לא ביצע פעולות אכיפה בנושא בהתאם לסמכות שניתנה לו מתוקף היותם של הרוכבים "עוברי דרך" על פי תקנות התעבורה.  

בדוח הקודם צוין כי  משרד הכלכלה ומשרד התחבורה היו חלוקים ביניהם לגבי המשרד האחראי להפעלת סמכויות הפיקוח והאכיפה הנוגעות ליבוא ולשיווק של אופניים חשמליים. בביקורת המעקב נמצא כי הליקוי תוקן - חלוקת האחריות בנוגע לייבוא הוסדרה, ונקבע כי הנושא באחריות משרד התחבורה. עם זאת, לגבי פיקוח ואכיפה בחנויות ללא רישיון סחר וכן בחנויות או רשתות של צעצועים הליקוי לא תוקן - נמצא כי משרדי הכלכלה והתחבורה לא ערכו פעולות פיקוח ואכיפה לאיתור כלים שאינם עומדים בדרישות. זאת אף על פי שייתכנו מקרים שבהם השינוי המבני בכלים הדו-גלגליים החשמליים נעשה עוד לפני מכירתם לרוכבים או בחנות מייד לאחר המכירה.

בדוח הקודם צוין כי משרד התחבורה שינה את עמדתו כמה פעמים בדבר הצורך ברישוי ורישום של כלים דו-גלגליים חשמליים. בביקורת המעקב נמצא כי הליקוי לא תוקן - משרד התחבורה עדיין לא גיבש את מדיניותו בנושא. סמכויות השלטון המקומי בביקורת עלה כי עיריות חיפה, חדרה, רחובות, חולון והרצלייה לא אישרו במועצת העירייה את יישום החוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות ולא העניקו לפקחים סמכויות אכיפה, וממילא לא מולאו על ידי הפקחים דוחות אכיפה. עיריית באר שבע הכשירה 60 פקחים אך לא נתנה דוחות.     

בביקורת עלה כי משרד התחבורה לא בחן עם הרשויות המקומיות שבתחומן עובר פרויקט אופנידן את נכונותן ואת יכולתן להקים שבילים מזינים לפרויקט ולממן את עלויות התכנון וההקמה של השבילים או את חלקן. עוד עלה כי בספטמבר 2021 הסתיימו 8 ק"מ של שבילים מ-22 ק"מ שנמצאים בביצוע (ומ-150 ק"מ שתוכננו), וכי היקף הביצוע היה כ-128 מיליון ש"ח מ-700  מיליון ש"ח שתוקצבו במצטבר לפרויקט.

כיתות י' בכלל המגזרים אמורות ללמוד את תוכנית החינוך התעבורתי. בביקורת עלה כי הממוצע הארצי של כיתות י' הלומדות את הנושא הוא 77.3% מכלל כיתות י', ואילו בכיתות י' שבמגזר החרדי שיעור הכיתות הלומדות את תוכנית החינוך התעבורתי הוא 7% בלבד מכלל כיתות י' במגזר החרדי.

המבקר אנגלמן ציין כי נוכח מספר הנפגעים עקב תאונות בכלים האמורים ומאחר שלהסדרת הנושא יש השפעות ישירות על בטיחות הרוכבים והמשתמשים במרחב הציבורי, לצד ההכרה כי להסדרה זו יש גם השפעות על היבטי איכות חיים, כמו תחבורה ירוקה והקטנת גודשי התנועה - על משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ומשטרת ישראל לפעול לתיקון הליקויים שצוינו בדוח הביקורת הקודם וטרם תוקנו, וכן לפעול לתיקון הליקויים הנוספים שהועלו בדוח המעקב.

פינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה

 


משקל הפסולת הממוצע לנפש בישראל בשנת 2019 עומד על 680 ק"ג. משקל זה רב ממשקל הפסולת הממוצע לנפש במדינות ה- OECD העומד על 538 ק"ג לנפש. השיעור הממוצע של הטמנת פסולת בישראל (83%) גבוה מאוד ביחס לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD (42%), בארה"ב (53%) וב-OECD אירופה (35%).

68% מהפסולת המיוצרת בישראל מוטמנת בדרום הארץ. בשנת 2020 הוטמנו בדרום בארץ 3.15 מיליון טונות אשפה מתוך 4.66 מיליון טונות שנאספו מכל הארץ.

עלה בביקורת כי אף שבחלק מהרשויות שנבדקו הגישו כמה קבלני פינוי הצעות במכרזים לפינוי פסולת, במשך שנים הייתה התקשרות בינן ובין קבלן פינוי אחד  (בית שמש - במשך 14 ו-10 שנים, הוד השרון - במשך 8 שנים, יבנה - במשך 15 שנים וזמר - במשך 8.5 שנים). עוד עלה כי במכרזים שביצעה עיריית בית שמש לא התקיימה בפועל תחרות בין קבלני הפינוי, בין משום שניגש למכרז קבלן אחד בלבד, ובין משום שניגש קבלן נוסף והצעתו נפסלה כי לא עמדה בדרישות המכרז. עוד עלה כי בעקבות ביצועו של כל מכרז התייקר מחיר השירות ברשויות שנבדקו בשיעורים של 12% - 30%. בין הסיבות לעליית המחירים: היעדר תחרות מספקת בין קבלני הפינוי ובעלות של קבלנים על מטמנות ותחנות מעבר.

בשנת 2020 קיזזה עיריית הוד השרון מהתשלום לקבלני הפינוי בתחום שיפוטה קנסות בהיקף של 43,743 ש"ח מסך עלות פינוי הפסולת (כ-24.86 מיליון ש"ח) ועיריית יבנה קיזזה קנסות בהיקף של 428,560 ש"ח מסך עלות פינוי הפסולת (כ-24.41 מיליון ש"ח). עיריות בית שמש ורהט לא חייבו את הקבלן בקנסות בשנים שנבדקו, ובמ"מ זמר לא הייתה פעילות אכיפה.

שלוש החלטות הממשלה שהתקבלו בשנים האחרונות במטרה לסייע לרשויות הלא-יהודיות לקדם את מערך הטיפול בפסולת וכן ההקצאות התקציביות הגדולות שהוקצו לשיפור והסדרת הטיפול בפסולת מהמשרד להגנ"ס וממשרד הפנים - לא יושמו במלואן. הרשויות המקומיות מימשו את ההקצאות התקציביות בשיעורים שהם 43% מההקצאות המקוריות ו-49% מהתמיכות שאושרו. מתוך כ-886 מיליון ש"ח שהוקצו לשלוש ההחלטות, אישרו המשרדים תמיכות בסכום של כ-792 מיליון ש"ח (89%) והרשויות ניצלו כ-385 מיליון ש"ח מהן.

עוד עלה כי שום רשות מחמש הרשויות שנבדקו (עיריות בית שמש, הוד השרון, יבנה ורהט ומ"מ זמר) לא קיימה סקר שביעות רצון בקרב התושבים שלה בתחום פינוי פסולת. בנוסף, ב- 100 מ-257 הרשויות בישראל לא פועל מוקד עירוני, כמחציתן מועצות מקומיות לא-יהודיות.

בשנת 2020 הוטמנו בכלל המטמנות בישראל 4.66 מיליוני טונות של פסולת ויתרת נפח ההטמנה בסוף שנת 2020 הסתכמה ב-14.41 מילוני קוב/טונות. בשנת 2022 עתידות להיסגר חמש מטמנות, ובעוד שלוש עד ארבע שנים לא יהיו עוד בארץ שטחים מאושרים להטמנת פסולת. 

הפערים בין דמי הכניסה לאתרי ההטמנה השונים עשויים להגיע לכ-300%. כמו כן דמי הכניסה שגובות המטמנות מלקוחות שונים - ובהם הרשויות המקומיות - אינם אחידים והפערים בין דמי הכניסה שנגבים מהלקוחות עשויים להגיע לכ-100%. בשנת 2020 הוטמנה 68% מהפסולת המיוצרת בישראל בדרום הארץ. בבחינת מסלולי שינוע הפסולת עלה כי בקרב הרשויות שנבדקו יש הבדלים משמעותיים במרחקי הנסיעה ובתוואי מסלול הנסיעה של הפסולת. עיריות יבנה ורהט משנעות את הפסולת שלהן למרחק של 31 ו-21 ק"מ לאתרי ההטמנה (בהתאמה) - ואילו עיריית הוד השרון ומ"מ זמר משנעות אותה למרחק של 139 ו-227 ק"מ. עיריית בית שמש נאלצה לשנע את הפסולת למרחק של 54 ק"מ נוספים למטמנת אפעה (במקום למרחק של 77 ק"מ למטמנת גני הדס) ומסלול השינוע שלה הסתכם ב-131 ק"מ. אומנם לעירייה הייתה אפשרות לפנות את הפסולת למטמנת דודאים הסמוכה לגני הדס אך עלות הכניסה לדודאים היא 171.27 ש"ח לטונת אשפה והיא גבוהה ב-98.27 ש"ח (שהם כ-135%) מהעלות לגני הדס, שהיא 73 ש"ח לטונת אשפה. לשינוע של פסולת מכל קצוות הארץ והטמנתה בדרום הארץ יש מחיר כלכלי גבוה וגם מחיר סביבתי המתבטא בעומס בדרכים ובפליטות מזהמים.

לא לכל הרשויות יש אפשרות לבחור לאיזו תחנת מעבר להעביר את הפסולת שלהן, וזאת בגלל המספר המצומצם של תחנות המעבר הסמוכות אליהן. הרשויות "שבויות" בידי תחנות אלה ונאלצות לשלם את תעריף דמי הכניסה שהן קובעות. אף שנקבע בצו הפיקוח שגם תחנות המעבר וגם קבלני הפינוי יעבירו למשרד להגנ"ס דיווח על המחירים ועל הרווחים שלהם, במשרד לא גיבשו המלצות סופיות בעניין תחנות המעבר. אשר לקבלני הפינוי, המשרד להגנ"ס לא פעל לקבל את הנתונים מהשנים 2019 ו-2020, על פי צו הפיקוח, ולא גיבש את המלצותיו בעניינם.

המבקר אנגלמן ציין כי בעשור האחרון קצב הגידול של ייצור הפסולת בישראל הוא כ-2.6% בממוצע בשנה. גידול זה מחייב את הרשויות המקומיות לתכנן את מערך פינוי הפסולת ולהיעזר בכלים טכנולוגיים כדי לאסוף נתונים בנושא ולספק לתושבים שירות יעיל ואיכותי. יצוין כי ברשויות הלא-יהודיות בישראל רמת שירותי פינוי הפסולת נמוכה ביחס לרמת שירותים אלה ברשויות היהודיות. בשנים האחרונות התקבלו כמה החלטות ממשלה שבמסגרתן הוקצו תקציבים לסיוע לרשויות אלה בקידום הטיפול במערך הפסולת אולם הן לא יושמו במלואן; שטחי ההטמנה בישראל הולכים ומצטמצמים, אף שכמויות הפסולת הולכות וגדלות. המשבר שנוצר בשל המחסור בשטחי הטמנה מחייב את כל הגורמים הרלוונטיים, בהובלת המשרד להגנ"ס, לפעול במשותף למציאת פתרונות למשבר וליישמם. על הרשויות המקומיות לפעול להפחתה של כמויות ייצור הפסולת ולהפחתה של כמות הפסולת המועברת להטמנה.

הקמת העיר חריש - ביקורת מעקב

בדצמבר 2015 תחזית משרד השיכון הייתה כי היישוב חריש ימנה כ-57,000 תושבים עד סוף שנת 2020, ואילו בפועל מנה היישוב - להערכת המועצה - כ- 22,000 תושבים בסוף אותה השנה. צפי האוכלוסייה לסוף שנת 2023 הוא כ- 47,000 תושבים.

מניתוח השוואת תעריפים עולה כי בכל הנוגע להיטלי סלילת כבישים תעריפי המועצה המקומית חריש גבוהים בכ-7% - 105% מתעריפי העיריות אריאל וקריית שמונה, וכי התעריפים בכל הנוגע לתיעול נמוכים בכ-8% - 70% מתעריפי העיריות מודיעין-מכבים-רעות וקריית שמונה.

בביקורת הקודמת צוין כי בהיעדר פתרון הנראה לעין בעניינו של אזור תעסוקה שייצור למועצה המקומית מקור הכנסה, יש חשש שהרשות לא תוכל לאזן את תקציבה ממקורותיה העצמיים, וגם לאחר שנת 2019 תהיה תלויה במענקים מהמדינה כדי שתוכל להמשיך לספק שירותים לתושבים. בביקורת המעקב עלה כי בהתאם לדוחות הכספיים המבוקרים של המועצה בשנים 2016 - 2019 היא סיימה את השנה בעודף תקציבי לאחר קבלת מענקים, ובמצטבר עד 31.12.19 בעודף של כ-41 מיליון ש"ח. עוד עלה כי ללא קבלת המענקים היה למועצה גירעון תקציבי בכל אחת מאותן השנים, ובמצטבר עד 31.12.19 - גירעון בהיקף של כ-67 מיליון ש"ח. על פי נתוני המועצה, הגירעון לסוף שנת 2020 היה כ-16.3  מיליוני ש"ח. באותה השנה קיבלה המועצה מענקים במסגרת תוכנית הייצוב בסך של 6.5 מיליוני ש"ח. תוכנית הייצוב שהכין משרד הפנים, המענקים שהוענקו והעודפים שצברה המועצה המקומית חריש בתקציבה סייעו למועצה בשנות הפעלת התוכנית ואף בשנת 2020, אך לא ניתן מענה לגירעון המובנה בתקציבה, ולפיכך המועצה המקומית חריש עלולה להיות רשות גירעונית לאורך זמן התלויה במענקי המדינה לצורך איזון תקציבה, ועולה החשש כי לא תוכל לקיים את פעילותה השוטפת ולתת את השירותים המיטביים לתושביה.

בביקורת הקודמת הועלה כי בתוכניות המתאר של חריש לא הוקצה שטח לאזור תעסוקה, וכי עד מועד סיום הביקורת הקודמת, בפברואר 2016, אושרו בתחום התוכניות המפורטות לשכונות העיר כ-53,865 מ"ר למסחר וכ-183,615 מ"ר לתעסוקה, דבר העלול לפגוע בצמיחתה ובהתפתחותה של העיר ולהותירה גירעונית לאורך שנים. בביקורת המעקב עלה כי אף שהושגה התקדמות מסוימת יחסית לדוח הקודם בתכנון אזורי תעסוקה לחריש, למשל תכנון אזור תעסוקה בשכונת חריש דרום, עדיין אין פתרון שיביא להגדלת ההכנסות העצמיות של המועצה המקומית חריש. נכון למועד סיום הביקורת קיים מחסור של כ-430,000 מ"ר שטחי תעסוקה מניבים: שטחי התעסוקה במערכת הגבייה של המועצה המחויבים בארנונה מסתכמים בכ-70,000 מ"ר, ואילו שטחי התעסוקה המניבים הנדרשים לפיתוח כלכלי של חריש בחוות דעת כלכלית מנובמבר 2020 מסתכם בכ-500,000 מ"ר.

בביקורת הקודמת עלה כי על אף הצורך המיידי בסלילתם של כביש 444 החדש (מצומת חריש עד החיבור עם כביש 9) וכביש 611, שייתנו מענה תחבורתי לתנועה באזור חריש בשנת 2020, אישרו משרד השיכון ומשרד התחבורה רק את תכנונם. בביקורת המעקב עלה כי חלה התקדמות מסוימת ביצירת מענה תחבורתי לתושבי חריש, אולם הפרויקטים התחבורתיים עדיין לא הושלמו וטרם התקבלה החלטה בנוגע לחיבור חריש ישירות לכביש שש, להלן הפרטים: מחלף משמר הגבול - בשלבי ביצוע, וביצועו צפוי להסתיים בפברואר 2022, אומדן עלות הפרויקט כ-580 מיליוני ש"ח; המקטע הראשון של כביש 611 - הסתיים התכנון המוקדם, והפרויקט בשלב שלקראת תכנון מפורט ללא תקציב. לביצוע - אומדן העלות הכוללת של המקטע הראשון הוא כ-357 מיליוני ש"ח; בשני המקטעים הדרומי והמזרחי - טרם החל התכנון הסטטוטורי וטרם הוקצה תקציב, אומדן העלות הכוללת של שני המקטעים הנוספים הוא כ-450 מיליוני ש"ח; כביש 444 מצוי בשלבים תכנוניים סטטוטוריים בלבד, שצפויים להסתיים בשנת 2024 , ללא תקציב לתכנון מוקדם ומפורט ולביצוע, אומדן עלות הפרויקט מקטע הכביש ומסילת הרכבת הוא כ-4.5 מיליארד ש"ח.

לחיוב צוין כי בביקורת הקודמת עלה כי המועצה המקומית חריש לא טיפלה בתלונות הציבור כנדרש, כי לא היה לה מוקד לטיפול בתלונות, כי היא לא תיעדה את פניות הציבור, וכי היא לא פרסמה הנחיות ונוהלי עבודה לטיפול בפניות. בביקורת המעקב עלה כי בשנת 2016 הקימה המועצה את "מרכז שירות לתושב" הנותן מענה על פניות התושבים, ובשנת 2019 הקימה המועצה את אגף קשרי תושבים, הכולל את מרכז השירות לתושב. המועצה נותנת לתושביה שירותים מקוונים במגוון נושאים באמצעות אתר האינטרנט שלה, למשל בנושא רישום למוסדות החינוך, רישום לצהרונים, רישום לחוגים ושירותי ארנונה ומים. 

המבקר אנגלמן ציין כי הקמת העיר חריש, האמורה לאכלס עשרות אלפי תושבים, היא משימה לאומית המחייבת היערכות מיוחדת של משרדי ממשלה רבים ושיתוף פעולה ביניהם וכן שיתוף פעולה ביניהם לבין הנהלת המועצה המקומית. הביקורת העלתה כי אף שחלה התקדמות מסוימת בתכנונם לא ניתנו פתרונות לעניין היעדר אזורי תעסוקה ופתרונות תחבורתיים באזור, וכי היעדר פתרון לבעיית ההכנסות העצמיות של חריש מותיר אותה במצב של גירעון מובנה בתקציבה השוטף. על כל הגורמים הנוגעים בדבר - המועצה המקומית ומשרדי הממשלה, ובהם משרד הפנים, משרד השיכון ומשרד התחבורה - לפעול בשיתוף פעולה לקידום היישוב ולפיתוחו, בין היתר בתחומים המוניציפליים, הכספיים, התעסוקתיים והתחבורתיים.

פעולות הרשויות המקומיות לאיתור תלמידים נושרים ממוסדות חינוך, למניעת הנשירה ולטיפול בה

אחת התופעות המורכבת שמערכת החינוך מתמודדת עימן, בדומה למערכות חינוך אחרות בעולם, היא נשירה של תלמידים מספסל הלימודים. 

אף שמספרם הכולל של התלמידים במערכות החינוך גדל משנת הלימודים התשע"ו לשנת הלימודים התש"ף בכ-8%, מספר משרות הקב"סים (קציני ביקור שדה) שתפקידם לוודא שלכל התלמידים תימצא מסגרת מתאימה ותוענק להם התמיכה הנדרשת, שבתקני הרשויות עלה בכ-0.8%. עוד עלה כי בארבע מהרשויות המקומיות שנבדקו ממוצע התלמידים המטופלים לקב"ס עולה על 100 מטופלים - הממוצע הרצוי (בלוד 8 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 169; במטה יהודה 4 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 114; במנשה 3.25 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 167; וברכסים קב"ס אחד המטפל ב-126 תלמידים).

בביקורת עלה כי בעיריית בני ברק, במועצה המקומית רכסים ובמועצה האזורית אל-קסום נשירת התלמידים ממוסדות החינוך בשנת התש"ף הייתה 2.2%, 0.6%, 1.7% בהתאמה. בחלק ממוסדות החינוך בתחומי שיפוטן של שלוש הרשויות לא משתפים את הקב"סים בצוות הבין-מקצועי שלהם וגם אין מביאים לידיעתם את פרטי התלמידים המתאפיינים בריבוי היעדרויות לא מוצדקות ובבעיות בביקור הסדיר.

עוד נמצא כי קב"סים פועלים באופן תגובתי (ריאקטיבי) - הם נסמכים על דיווח מטעם צוותי מוסדות החינוך בדבר תלמידים שאינם מגיעים באופן סדיר לבית הספר ו/או כאלו המגלים סימנים של נשירה סמויה. הקב"סים בעיריות בני ברק, לוד ונס ציונה, במועצות המקומיות כפר מנדא, רכסים ושלומי ובמועצות האזוריות אל-קסום, מטה יהודה ומנשה אינם עורכים סיורים יזומים לאיתור תלמידים, למעט אלה הנערכים בדרכם אל מוסדות החינוך או בחצרות מוסדות החינוך, ואינם פועלים באופן יזום לאתר בני נוער שבסכנת נשירה גם בזירות שהם נמצאים בהן - רחובות הרשות המקומית והאינטרנט.

בביקורת עלה כי משרד החינוך לא מאפשר למנהלי מחלקות החינוך לקבל הרשאות לעיין במידע הקיים במערכת הקב"סנט, על אף שהם אלו המקבלים את הדיווחים ממנהלי בתי הספר על ביקור בלתי סדיר ועל נושרים לסוגיהם, מעורבים ומשתתפים באופן פעיל במציאת פתרונות מתאימים לתלמידים הנתונים בסכנת נשירה.

בעיריית נצרת, במועצות המקומיות רכסים ושלומי ובמועצות האזוריות אל-קסום, מטה יהודה ומנשה, לא נרשמו פעולות התערבות או דיווח על מצב התלמיד, במשך יותר מחצי שנה ואף יותר משנה ב-10% ומעלה מהתיקים. עוד נמצא כי ב-50% מהתיקים שנדגמו ברשויות המקומיות מטה יהודה, נצרת, מנשה, אל-קסום ובני ברק הדיווחים אינם ברורים ואינם מאפשרים להבין את תמונת המצב באשר לתלמיד.

ברשויות המקומיות שנבדקו מתקיימים שיתופי פעולה והחלפת מידע על תלמידים הנמצאים בנשירה סמויה או גלויה, אך אלו אינם מוסדרים בהנחיות של משרדי החינוך והרווחה, אינם מעוגנים בנהלים ואינם מתועדים.

נמצא כי בשנת 2020 משרד החינוך לא העביר תקציב לתוכנית למניעת נשירה עכשיו לאף רשות מקומית, עקב אי-אישור תקציב המדינה בשנה זו, הגם שבשנת 2020 עלה צורך מוגבר בהתמודדות עם נשירה בצל מגיפת הקורונה. בשנת 2021 תוקצבו הרשויות בסכום של 40,000 ש"ח - 100,000 ש"ח לרשות, אך לא הוקצה תקציב לעיריית בני ברק.

בשנת התש"ף היה שיעור הנשירה הגלויה הממוצע ממוסדות ההכשרה המקצועית שבאחריות משרד הכלכלה 9.73% (בשלושה בתי הספר הגיע שיעור הנשירה אף ל-20% ויותר, ובארבעה בתי ספר לא הייתה כלל נשירה). נתון זה גבוה יחסית לנשירה ממוסדות טכנולוגיים (מח"טים) שבפיקוח משרד החינוך, ששיעור הנשירה מהם היה 2.6%. הבדיקה העלתה כי בשונה מהמעורבות של הקב"סים בבתי הספר של משרד החינוך, המוסדרים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ממשקי העבודה עם צוותי החינוך של מוסדות ההכשרה המקצועית אינם מוסדרים רשמית.

המבקר אנגלמן ציין כי חינוך והשכלה הם זכות השמורה לכל הילדים החיים במדינה ומהווים אבני דרך משמעותיות בחייו של התלמיד. נשירת תלמידים מבתי ספר נחשבת גורם מרכזי ביצירת פערים חברתיים, היא אחת מהתנהגויות הסיכון של ילדים ובני נוער, ויש לה השלכות שליליות הן על מצבם של הנושרים הן על החברה, הכלכלה והתעסוקה. על המדינה מוטלת החובה להנגיש לכל התלמידים מערכות חינוך להבטחת זכויותיהם ללמוד במסגרת המאפשרת לכל אחד מהם מימוש מיטבי של הפוטנציאל האישי שלו, ותוענק להם התמיכה המיטבית שהם זקוקים לה במסגרת בית הספר והקהילה. הנגשה מיטבית, שיפור המענים והשירותים לתלמידים בסכנת נשירה יגדילו את סיכוייהם להשתלב בחברה ולקיים אורח חיים נורמטיבי בהמשך חייהם הבוגרים.

תקציבים בלתי רגילים ברשויות המקומיות

שלא בהתאם לתקציב המאוזן שאושר בתב"רים (תקציב בלתי רגיל) ולהנחיות משרד הפנים, צברו 127 (כ-50%) מהרשויות המקומיות גירעונות סופיים בתב"רים לסוף שנת 2019, שהסתכמו בכ-614 מיליון ש"ח. כמו כן, הגירעונות השנתיים הזמניים הגדולים היו בשנים שבהן התקיימו בחירות לרשויות המקומיות (2013 ו-2018), והם הסתכמו בכ-1.15 מיליארד ש"ח ובכ-1.76 מיליארד ש"ח, בהתאמה. זאת לעומת שנים שלא נערכו בהן בחירות, אשר בהן, ככלל, הצטברו בתב"רים עודפים זמניים. 

כיווני הפיתוח של הרשות המקומית נגזרים ממסמכי המדיניות והתכנון שלה, ולפיכך התכנון הסטטוטורי והתכנון אסטרטגי משמשים בסיס לתוכניות הפיתוח. עלה כי לשלוש מתוך שש הרשויות המקומיות שנבדקו: אור יהודה, נס ציונה וס'חנין אין תוכנית מתאר עדכנית מאושרת; לשתי רשויות (נווה מדבר ונוף הגליל) אין תוכניות אב, לשלוש רשויות (אור יהודה, סח'נין וקריית אונו) יש בין שתיים לשלוש תוכניות אב לנושאים מסוימים.  

בשנים 2015 - 2019 7% עד 26% מהרשויות המקומיות ביצעו פרויקטים לפני קבלת אישור משרד הפנים כנדרש. באותה תקופה כ-84 (33%) מהרשויות המקומיות בממוצע ביצעו תב"רים תוך חריגה מהמסגרת התקציבית המאושרת.

עוד עלה בביקורת כי במטה משרד הפנים אין נוהל עבודה כללי ייעודי לנושא התב"רים. המטה ממקד את הפיקוח שמבוצע על ידו בבדיקת הגירעונות הסופיים של הרשויות המקומיות, ואינו בוחן את כלל הפעילות של הרשויות המקומיות במסגרת התב"רים, מלבד במקרים שהמשרד מממן את התב"ר או שהתב"ר ממומן על ידי הלוואות (במסגרת הבקרה הנדרשת לאישור הלוואות). המחוזות לא פעלו תמיד על פי נהלים שנקבעו על ידם; למחוז מרכז אין נתונים מרוכזים על מועדי קבלת הבקשות וסיום הטיפול בהן, ואין נתונים על משך הטיפול; למחוזות תל אביב והמרכז אין תוכנית עבודה סדורה לביצוע ביקורות ברשויות המקומיות, והם אינם מבצעים ביקורות ברשויות שבאחריותם. 

בנוסף, מטה משרד הפנים והמחוזות שנבדקו אינם בוחנים את סכום שערי הריבית של ההלוואות מפעם לפעם על מנת לוודא שתמהילן אופטימלי. כמו כן לא גובשו כללים לגבי משך קבלת אשראי למול מקורות מימון עתידיים לכיסוי הלוואות (כגון אכלוס שכונות וגביית אגרות והיטלים בגינם).

המבקר אנגלמן ציין כי התב"ר הוא משאב חשוב שבעזרתו הרשות מגדילה, מיטיבה ומפתחת את נכסיה הציבוריים לרווחת תושביה. הדוח מעלה כי ניהול הפיתוח באמצעות התב"ר נעשה באופן פרויקטלי וחסרה התבוננות על כל הפיתוח כמכלול שמצביע על תהליכי מדיניות חוצי פרויקטים ויחידות. מומלץ כי הרשויות המקומיות ומשרד הפנים יפעלו לתיקון הליקויים ולבחינת ההמלצות בדוח זה.

רכש והתקשרויות במועצות מקומיות - ביקורת מעקב

ב- 2018 פרסם מבקר המדינה דוח שעסק בהליכי התקשרויות של 6 מועצות מקומיות עם קבלנים וספקים לביצוע עבודות פיתוח ולהזמנת שירותים ורכישות. מבקר המדינה ערך כעת ביקורת מעקב בנושא. 

בדוח הקודם הועלה כי המועצה המקומית עילבון השהתה את הסדרת ההסכם עם הקבלן ואת החתימה עליו, שיהוי שבעטיו עבר פרק זמן של כמעט שנה ממועד ההחלטה במליאת המועצה על ההתקשרות עם הקבלן ועד החתימה בפועל. במעקב נמצא כי הליקוי לא תוקן - המועצה חתמה בשנת 2018 על הסכם התקשרות עם קבלן אשפה אשר זכה במכרז בהצעת יחיד, ותקופת החוזה נקבעה לשנה בדיעבד באופן שהקבלן עבד שנה בלי שנחתם עימו חוזה התקשרות; בספטמבר 2021 פרסמה המועצה מכרז חדש לפינוי אשפה - שהוא מכרז בהיקף כספי גדול של כ-1.8 מיליון ש"ח בשנה, וקבעה לוח זמנים דחוק של שבעה ימים להגשת הצעות המחיר, שבמסגרתו נכלל גם סיור קבלנים. המועד לסיור קבלנים נקבע ביום שבתון במגזר היהודי. בסיור הקבלנים השתתפו שלושה קבלנים ובסופו של דבר הוגשה הצעת יחיד של הקבלן שעובד עם המועצה, והיא נבחרה להצעה הזוכה.

בדוח הקודם הועלה כי המועצה המקומית יסוד המעלה התקשרה בינואר 2009 עם יועץ לענייני גביית ארנונה בהסכם שתוקפו 12 חודשים. המועצה המשיכה את ההתקשרות עם יועץ הגבייה, וזאת בלי לחתום על הסכם חדש עימו ובלי שביצעה מכרז או הליך תחרותי אחר לצורך קבלת שירותי הייעוץ לעניין הגבייה. בביקורת המעקב נמצא כי הליקוי לא תוקן - המועצה ממשיכה את ההתקשרות עם יועץ הגבייה על פי ההסכם שחתמה עימו עוד בשנת 2009, בלי שביצעה מכרז או הליך תחרותי אחר וללא הסכם בתוקף. בכל אחת מהשנים 2018 - 2021 שילמה המועצה ליועץ הגבייה כ-110,000 ש"ח.

בדוח הקודם הועלה כי הזמנות הרכש במועצה המקומית חורפיש התבצעו באמצעות מנהל הרכש, בכפוף לאישור תקציבי, ולאחר אישור גזבר המועצה וראש המועצה, בלי שוועדת הרכש תתכנס כדי לאשר את הרכישות. במעקב נמצא כי הליקוי לא תוקן - ועדת הרכש במועצה המקומית חורפיש התכנסה בשנים 2019 - 2021 שלוש פעמים בלבד, אף כי בתקופה זו בוצעו מאות הזמנות רכש. לא תועדו פניות שביצע מנהל הרכש לספקים נוספים במסגרת הזמנות הרכש שבוצעו על סמך הצעת יחיד.

בדוח הקודם הועלה כי שש המועצות המקומיות שנבדקו לא הכינו ספר ספקים, וכי הן לא נתנו את דעתן על אופן הוספת נותני שירות למאגר. ביקורת המעקב העלתה כי הליקוי לא תוקן במועצה המקומית פקיעין - המועצה לא הכינה ספר ספקים ולא פרסמה באתר שלה קול קורא להירשם במאגר הספקים שלה. עוד נמצא כי הליקוי תוקן באופן חלקי במועצות המקומיות חורפיש, מגדל ויסוד המעלה: המועצה המקומית חורפייש פרסמה בשנת 2019 מכרז ובו הזמינה נותני שירותים וספקים להירשם למאגר הספקים של המועצה. למאגר נרשמו 34 ספקים מתחומים שונים אשר רכשו את חוברת המכרז בעלות של 500 ש"ח ונדרשו להגיש את הצעותיהם באופן אישי במשרדי המועצה. יוצא אפוא כי המועצה לא איפשרה הגשת הצעות באופן מקוון, וללא עלות או בעלות נמוכה. המועצה המקומית מגדל הכינה רשימות ספקים ובהן פרטיהם של מתכננים ויועצי חשמל בלבד; המועצה המקומית יסוד המעלה פרסמה במהלך הביקורת קול קורא להצטרפות למאגר היועצים והמתכננים של המועצה.  

בדוח הקודם הועלה כי בשנים 2009 עד 2017 התקשרו המועצות המקומיות חורפיש, יסוד המעלה ופקיעין ברצף עם משרדי רואי חשבון לקבלת שירותי הנהלת חשבונות שוטפים ולהארכת ההתקשרות של כל אחת מהמועצות עם היועץ, מדי שנה בשנה. ההתקשרויות נעשו ללא ביצוע מכרז או הליך תחרותי אחר. ביקורת המעקב העלתה כי הליקוי תוקן באופן מלא במועצות המקומיות חורפיש, יסוד המעלה ופקיעין - המועצות המקומיות פרסמו מכרזים חדשים  וחתמו עם משרדי רואי חשבון על הסכמי התקשרות כנדרש.

המבקר אנגלמן ציין כי בבסיס החובה לפעול על פי הוראות דיני המכרזים עומדת החובה החלה על הרשויות המקומיות לנהל את התקשרויותיהן על יסוד תחרות הוגנת, המאפשרת לכל מועמד מתאים להתמודד באופן שווה ולזכות ליחס זהה והוגן. ביקורת המעקב העלתה כי שש הרשויות המקומיות שנבדקו תיקנו חלק מהליקויים שעלו בדוח הקודם, אך עליהן להשלים את תיקון כל הליקויים, בהתאם לעקרונות השקיפות והשוויון, תוך שמירה על היעילות והאפקטיביות של פעילותן, למען רווחת תושביהן.

מניעת מעילות והונאות ברשויות המקומיות

סך התקציב הרגיל של הרשויות המקומיות לשנת 2019 עומד על 71 מיליארד ש"ח. הרשויות העסיקו 165,000 עובדים. 32% מהמעילות וההונאות שנחשפו בארגוני ממשל בעולם בשנת 2019 היו ברשויות מקומיות. אומדן הנזק הכספי שנגרם ב- 14 הרשויות המקומיות שדיווחו על מעילות והונאות שנחשפו בהן בשנים 2015-2020 עומד על על כ- 9.3 מיליון ש"ח.

מבקר המדינה בדק ומצא כי משרד הפנים לא קבע הנחיות לנקיטת פעולות כלל-ארגוניות למניעת מעילות והונאות. כמו כן הביקורות שהוא עושה ברשויות המקומיות אינן עוסקות במישרין בהיבטים אלו. עוד עלה בביקורת כי 21 הרשויות שנבדקו התבקשו למסור דיווח למשרד מבקר המדינה על מעילות והונאות שהתרחשו אצלן ונחשפו בתקופה שבין ינואר 2015 למאי 2021. שני שליש מהן (14 רשויות) דיווחו על 21 מקרי מעילות והונאות שנחשפו. שמונה רשויות דיווחו על מקרה בודד ושש רשויות דיווחו על יותר ממקרה אחד. עלה כי שבעה מקרים היו במסגרת פעילות אגפי החינוך וחמש מעילות בתחום ניהול המלאי של הרשות המקומית והשאר במגוון תהליכים. תשעה מ-21 מקרי המעילות שנחשפו ועליהן דיווחו הרשויות היו בסכום הגבוה מ-50,000 ש"ח ושני מקרים היו בסכום של 1.2 מיליון ש"ח ומעלה. הסכום המצטבר של כלל המקרים שנחשפו ודווחו נאמד בכ-6,000,000 ש"ח. 

נמצא כי הרשויות המקומיות בישראל אינן מונחות לדווח למשרד הפנים על מקרי מעילה או הונאה שהתגלו ואין למשרד הפנים נוהל פנימי לטיפול בדיווחים, ככל שמועברים אליו כאלו. עוד נמצא כי ככלל, משרד הפנים אינו מבצע הליך להפקת לקחים ממקרים של מעילה או הונאה אשר התרחשו ברשויות המקומיות ונודעו לו, ואינו מפרסם מידע מרוכז לכלל הרשויות המקומיות על לקחים שהופקו מאותם מקרי מעילה והונאה ואת הפעולות שיש לנקוט. לחיוב צוין כי מחוז חיפה במשרד הפנים, ביצע הליך הפקת לקחים ממעילה שהתבצעה במועצה המקומית ג'יסר א-זרקא בשנת 2016. במעילה זו הורשע בגניבה מנהל חשבונות חיצוני שנתן שירותים למועצה כ-3.3 מיליוני ש"ח, וזאת באמצעות שינוי פרטי חשבון בנק של ספקים לפרטי חשבונות של מקורביו. ואולם, הפקת הלקחים ממקרה המעילה בג'יסר א-זרקא לא שותפה עם רשויות מקומיות שאינן במחוז חיפה.

בביקורת נמצא כי חמישה מ-21 מבקרי הרשויות המקומיות שנבדקו לא ערכו סקר סיכונים, ושלושה ערכו סקר סיכונים בחלק ממחלקות העירייה. בשלוש מהעיריות שהיה להן סקר סיכונים - חלפו יותר מחמש שנים ממועד עריכתו. משרד הפנים לא קבע הנחיות לרשויות המקומיות בדבר עדכון הסקרים. אשר לביצוע סקר סיכונים על ידי הנהלת הרשות המקומית נמצא כי מלבד בשתי עיריות - אילת ובאר שבע - הנהלות הרשויות לא ערכו סקר סיכונים או השתמשו בו. 

בנוסף, 20 מ-21 הרשויות שנבדקו אינן מיישמות רוטציה בין עובדים בתפקידים שיש להם זיקה לנושאים כספיים או לניהול משאבי הרשות בשל קשיים ארגוניים ומגבלות; עיריית רעננה היא היחידה המיישמת רוטציה בתפקידים בתחום השכר וניהול ההון האנושי. עיריית באר שבע דיווחה כי היא מיישמת רוטציה במחלקות מסוימות, למשל במחלקת הארנונה. אשר לבדיקות פתע - 14 רשויות מתוך ה-21 שנבדקו אינן עושות בדיקות פתע; שבע רשויות עשו בדיקות פתע - רובן בקופות העירייה או בסוגיה נקודתית. 

עוד נמצא כי אין הנחיות של משרד הפנים לניהול תהליך התשלום לספקים ולבקרות הנדרשות למניעה של מעילות והונאות. משרד הפנים עסק, במסגרת הביקורות שהוא עשה, בהיבט אחד בלבד והוא אי עריכת התאמת חשבונות עם בנקים, חברות כרטיסי אשראי וספקים עיקריים, מבין מגוון ההיבטים המרכיבים את תהליך ההתקשרות עם ספק. עוד נמצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו לעומק - באר שבע, חיפה, פתח תקווה וראשון לציון - פועלות באמצעים שונים כדי לצמצם את הסיכונים בנושא, אך יש פעולות ובקרות מונעות, מתריעות ומאתרות, שמומלץ ליישם, למשל יישום רוטציות בין בעלי תפקידים, בקרות על מהימנות הזנת הנתונים בפתיחת כרטיס ספק ובעדכונו, הוספת בקרות ממוחשבות על הנתונים של ספקים למניעת כפילות או התקשרויות לא תקינות ויצירת ממשק בין המערכות הכספיות והלוגיסטיות.

ככלל, הרשויות שנבדקו לעומק מיישמות בקרות המאפשרות למנוע סיכוני מעילות והונאות בנושאי ארנונה. כך למשל, כולן דיווחו כי הן בוחנות מדי תקופה את ההתאמה בין קודי הסיווג המופיעים במערכות המחשוב ובין הקבוע בצו הארנונה שלהן ומחייבות כי שני בעלי תפקידים שונים לפחות יהיו מעורבים בשינוי סיווג הנכס, מחיקת חובות או השבת כספים שנגבו ביתר. עם זאת, במקצת התהליכים הבקרות אינן מספקות: עיריית פתח תקווה לא הסדירה את נוהל הרשאות המשתמשים במערכת הגבייה העירונית; עיריות חיפה, פתח תקווה וראשון לציון אינן מבצעות בקרות אנליטיות על מספר השינויים שנעשו בנכסים בעיר כדי לאתר פעולות חריגות וחשדות למעילות.

בנוסף, עיריות באר שבע, חיפה ופתח תקווה אינן יכולות לשייך במערכות המחשוב הייעודיות את פריטי המצאי לעובדים שקיבלו אותם. הדבר חשוב במיוחד בתקופת מגפת הקורונה שכן לחלק ניכר מהעובדים הושאלו מחשבים ניידים משום שהם עברו לעבוד מרחוק. כמו כן נמצא כי עיריות באר שבע וחיפה אינן מיישמות בקרות אנליטיות על אובדנים של מצאי.

המבקר אנגלמן ציין כי כנאמנות של הציבור, הרשויות המקומיות מחויבות לנהל את ענייניהן הכספיים ואת נכסיהן בזהירות ולפעול לשמור על שלמות הנכסים ועל כספי הציבור. על משרד הפנים לפעול לאסדרה כוללת של הנושא ועל הרשויות המקומיות לגבש מדיניות בנושא וליישם פעולות ובקרות למניעת מעילות והונאות ולשמירה על כספי הציבור.

ניהול התיירות ברשויות המקומיות

4.9 מיליון תיירים ביקרו בישראל בשנת 2019. עם זאת, ב- 2020 הייתה ירידה של כ- 82% במספר התיירים, בצל שנת הקורונה. ל- 2 רשויות מתוך 7 הרשויות שנבדקו יש תוכנית אב לתיירות בתוקף.

מבקר המדינה בדק ומצא כי לא בכל הרשויות שנבדקו יש גורם ייעודי לניהול כולל של תחום התיירות: בעיריית טבריה הוחל בביסוס גורם כזה; בנצרת פועל יועץ חיצוני, אבל אין יחידה עירונית שזה ייעודה; בצפת הייתה תחלופה תדירה בתפקיד מנהל התיירות; בירושלים פועלת רשות סטטוטורית נוסף על העירייה; ואילו בחיפה, ברמלה ובתל אביב-יפו פועלות בתחום זה עמותות עירוניות לצד פעילות של עוד גורמים. בשל המבנה הארגוני של העיריות וחלוקת הסמכויות בתוכן ובינן לבין התאגידים העירוניים שלהן, גופי הניהול לא מתכללים את כל הפעילות בתחום ואין להם סמכויות בכל הנושאים הרלוונטיים לפיתוח התיירות, ובפרט בנוגע לתחזוקת האתרים, לשדרוגם ולניקיונם – נושאים המצויים בסמכותן של יחידות אחרות בעיריות.

מלבד מועצת עיריית תל אביב-יפו, שדנה פעם אחת בסוגיה מערכתית של ניהול התיירות ומפעם לפעם באירועים תיירותיים ובנושאים שוטפים, ומלבד מועצת עיריית טבריה, שדנה מפעם לפעם בנושאי תיירות ובהקמת יחידת ניהול התיירות בעיר, מועצות העיריות אינן דנות בסוגיות ניהול מערכתיות הנוגעות לתחום התיירות אלא במסגרת דיון בנושאים נקודתיים, כגון שאילתה על מיזמים מסוימים ואישור תב"רים.

עוד עלה בביקורת כי משרד התיירות לא קבע קווים מנחים או עקרונות לגיבושן של תוכניות אב לתיירות, לתכולתן ולאופן עדכונן. לחמש משבע העיריות שנבדקו– חיפה, טבריה, ירושלים, צפת ורמלה – אין תוכנית אב לתיירות לשנים הקרובות. כמו כן, לגבי התוכניות הקיימות נמצא כי רמתן אינה אחידה. בנוסף, העיריות חיפה, ירושלים, נצרת ותל אביב-יפו מודדות את האפקטיביות של פעולות שיווק שהן עושות. לעומת זאת, העיריות טבריה ורמלה מסרו כי אינן מבצעות מדידות מסוג זה, ועיריית צפת לא הציגה מדידות כלשהן.

החקיקה מחייבת נותן שירות ציבורי לבצע התאמות באתר האינטרנט שלו במטרה להנגיש את כל תוכני האתר לאנשים עם מוגבלות. אתרי האינטרנט התיירותיים של העיריות שנבדקו לא הונגשו באופן מלא לאנשים עם עיוורון כנדרש בחקיקה. כמו כן, נמצאו ליקויים במידע שהם כוללים ובאפשרות לקבל מענה טלפוני בתחום ההנגשה בכלל. הדבר פוגע ביכולתם של אנשים עם מוגבלות לממש את זכותם לשוויון. עוד נמצא כי עיריית נצרת ערכה את האתר התיירותי רק בעברית, וכי באתר של עיריית צפת היה רק מבוא קצר באנגלית. שאר העיריות – חיפה, ירושלים, טבריה, רמלה ותל אביב-יפו ערכו את האתרים בשתי שפות לפחות. אף עירייה לא ערכה את האתר שלה בשפה הערבית.

עוד עלה כי לשלוש עיריות – חיפה, ירושלים ותל אביב-יפו היו תיקי היערכות לטיפול בתיירים במצבי חירום, אך היו בהם חוסרים נקודתיים של פריטי מידע נדרשים, לעיריות טבריה, נצרת, צפת ורמלה לא היו במועד הביקורת תיקי היערכות כנדרש; עיריית טבריה מסרה כי בעקבות הביקורת הכינה תיק היערכות לחירום.

ממשלת ישראל וחמש מהרשויות המקומיות שנבדקו השקיעו בפיתוח אזורי התיירות בשמונה השנים האחרונות כ-670 מיליון ש"ח. אל מול השקעה זו נמצאו ליקויי תחזוקה ורמת ניקיון נמוכה, כגון שילוט פגום, מפגעי ריצוף, ערימות פסולת, כתמי סחי על המדרכות וגידור מרושל של אתרי בנייה, ובפרט באזורי התיירות בערים טבריה, צפת, נצרת ורמלה. ניטור מספר פריטי הפסולת בסיורים באזורי התיירות מצביע על כך שבשש מתוך שבע הערים שנבדקו – חיפה, טבריה, נצרת, צפת, רמלה ותל אביב-יפו – נמצאו פריטי פסולת פזורים בכמות רבה יחסית לנדרש במצב נקי (שבו אין פריטי פסולת כלל או יש פריטים ספורים). בנצרת היו 33 פריטי פסולת בממוצע לכל 100 מטר, ונצפו שמונה מפגעי פסולת בולטים; ברמלה – 27 פריטים בממוצע ו-10 מפגעים; בצפת – 23 פריטים בממוצע ושמונה מפגעים; בטבריה – 20 פריטים בממוצע ו-12 מפגעים; בחיפה – 14 פריטים בממוצע ו-10 מפגעים;  בתל אביב-יפו – 13 פריטים בממוצע ומפגע אחד; ובירושלים היו תשעה פריטים בממוצע ושני מפגעים. באזור ירושלים נספרו באזורי התיירות הכי מעט פריטי פסולת בממוצע לכל 100 מטר.

המבקר אנגלמן ציין כי כדי להיערך ליום שאחרי משבר הקורונה ולממש את הפוטנציאל הגלום בענף התיירות, מוצע לאפיין את גופי הניהול והתכנון, לקבוע את הסמכויות שלהם, לגבש קווים מנחים לשיטות עבודה רצויות ולהגדיר תקנים ומנגנוני בקרה לאיכות השירות לתייר ולאיכות המרחב הציבורי התיירותי, תחזוקתו וניקיונו. מוצע כי הדרג הנבחר ברשויות המקומיות יגלה מעורבות גדולה יותר בפיקוח על ניהול התיירות, בקידומה ובפיתוחה, וכי הפיתוח והקידום של התיירות יעוגן בתכנון מתארי כוללני ותקף של היישובים.

ניהול מערכות מידע ברשויות המקומיות

השימוש במערכות מידע לניהול ענייני הרשויות המקומיות הפך עם השנים לצורך בסיסי ומחויב המציאות.

בביקורת עלה כי רמת אבטחת המידע והמוכנות של מרבית הרשויות המקומיות לאיומי סייבר היא נמוכה, וכי הרשויות השונות שבחן משרד הפנים נבדלות זו מזו במידה רבה מבחינת מוכנותן לאירועי סייבר: אגף הסייבר במשרד הפנים השלים מבדק בסיסי ב-130 מ-257 רשויות, נכון לאוגוסט 2021 . עלה כי 87 (כ-67%) מ-130 הרשויות קיבלו ציון הנמוך מ-60, ואילו רק 11( כ-8%) מהרשויות קיבלו ציון הגבוה מ-80, והציון הממוצע היה 48. 

מנתוני מערך הסייבר בנוגע לפניות של רשויות מקומיות למרכז לניהול אירועי סייבר עלה כי בשנת 2019 פנו למרכז 14 רשויות ב-32 פניות, בשנת 2020 פנו למרכז 25 רשויות ב-40 פניות, ובשנת 2021 פנו למרכז 19 רשויות ב- 36 פניות. בסך הכול בשנים 2019 - 2021 פנו במצטבר 32 רשויות מקומיות (מתוך 257) ב-108 פניות.

בביקורת נמצא כי משרד הפנים ומערך הסייבר לא השלימו את הסדרת הסמכויות החסרות בכל הנוגע לרגולציה ולהנחיה מקצועית של הרשויות המקומיות בתחומי אבטחת מידע והגנת הפרטיות. בתוך כך, משרד הפנים לא פעל להכנת נוהל שמטרתו להנחות את הרשויות המקומיות כיצד לפעול בנושא. כפועל יוצא, נכון למועד סיום הביקורת אין לרשויות המקומיות גורם מאסדר בתחום אבטחת המידע והגנה מאיומי סייבר, ומזה שנים הרשויות המקומיות פועלות ללא הנחיות מקצועיות ברורות בנושא וכל רשות מקומית פועלת בעניין לפי ראות עיניה.

עוד עלה כי הרשויות המקומיות גדרה, יוקנעם, מטה בנימין, נתיבות, עין מאהל ושפרעם לא הכינו תוכניות עבודה אסטרטגיות רב-שנתיות בנושא מערכות המידע, ולא הכינו תוכניות עבודה שנתיות מקושרות תקציב בהתאם ליעדי הרשות המקומית לטווח הארוך. בנוסף,  עיריות חיפה וראש העין, אשר גיבשו תוכניות אסטרטגיות בנושא מערכות המידע, לא תקצבו אותן ומשכך התוכניות לא יושמו.

בביקורת נמצא כי 36 (61%) מהרשויות המקומיות שהשיבו על השאלה בנושא קיום תוכנית להתאוששות מאסון ציינו כי אין מנגנון מוסדר להמשכיות של פעילות המחשוב ברשות בהתרחש אירוע סייבר . הרשויות שנבדקו - גדרה, חיפה, יוקנעם, מטה בנימין, עין מאהל, ראש העין ושפרעם - לא הכינו כלל תוכנית להתאוששות מאסון. עיריית נתיבות הכינה טיוטת תוכנית כאמור , ובמועד סיום הביקורת היא טרם אושרה.

המועצה האזורית מטה בנימין ביצעה סקר לאיתור סיכוני אבטחת מידע בשנת 2020 ולא ביצעה מבדקי חדירה במערכות המאגר. עיריית נתיבות ביצעה סקר סיכונים בשנת 2019 ולא ביצעה מבדקי חדירה. עיריות יוקנעם ושפרעם והמועצה המקומית עין מאהל, שאינן מחויבות בביצוע מבדקי חדירה, לא ביצעו כלל סקרי סיכונים או ביקורות תקופתיות. עוד הועלה כי המועצה המקומית גדרה לא ביצעה בעצמה מבדק חדירה או סקר סיכונים אלא הסתמכה בעניין זה על החברה הפרטית המספקת למועצה שירותי מחשוב.

המבקר אנגלמן המליץ שמשרד הפנים ומערך הסייבר יפעלו במשותף, תוך התחשבות בייחודיות של מגזר השלטון המקומי, לחלוקת הסמכויות ביניהם לשם יישום החלטת הממשלה 2443 בנוגע למגזר זה, באופן שיוסמך רגולטור מוביל להסדרת ההיערכות של הרשויות המקומיות לאיומי סייבר ולקביעת נהלים מתאימים שיסדירו את פעילות הרשויות המקומיות בנושא. עוד מומלץ למערך הסייבר לפעול בשיתוף אגף הסייבר במשרד הפנים להעלאת המודעות של הרשויות המקומיות לחשיבות הדיווח למרכז לניהול אירועי סייבר על אירועי סייבר שהן נחשפו להם ולאפשרות ההיוועצות עם מערך הסייבר.

טיפול הרשויות המקומיות בתופעות סמים ואלכוהול בתחומן

 


סמים ואלכוהול הם מקבוצת החומרים הפסיכו-אקטיביים, המשפיעים על הגוף והנפש ומשנים את התייחסות המשתמש אל המתרחש סביבו, בלא יכולת לשלוט בשינוי.

מבקר המדינה בדק ומצא כי כל הרשויות שנבדקו (חיפה, טירה, ירכא, מטה אשר, נוף הגליל, ראשון לציון ורמת גן) לא פועלות באופן סדור להשלמת הנתונים במטרה להקים בסיס מידע מלא ומעודכן על המשתמשים בסמים ואלכוהול בתחומן. בנוסף, הנתונים שאוספת הרשות הלאומית מכל הגורמים המעורבים במאבק בתופעות הסמים ואלכוהול לא מספקים תמונת מצב מלאה ועדכנית על היקף המשתמשים בסמים ובאלכוהול במדינה. נמצא כי אף אחד מהגורמים אינו מחזיק בנתונים על כלל האוכלוסייה הפוטנציאלית הזקוקה לשירות שהוא מעניק. כך עלה כי בעוד שאומדן משרד הרווחה עמד על 120,000 אנשים הממוקמים על רצף השימוש בסמים ובאלכוהול בישראל, בשנת 2020, מספר המוכרים לרשויות המקומיות ולגורמי הטיפול עמד על 26,549 ומספר המטופלים בכלל היחידות לטיפול בהתמכרויות ברשויות עמד על 15,243 בשנה זו, מתוכם 929 בני נוער.

עוד עלה בביקורת כי הקיצוץ בתקציב שהועבר לרשויות המקומיות עקב היעדר תקציב מדינה, הביא לכך שלרשויות המקומיות לא היה תקציב לפעילויות בשנים 2019-2020 והן נותרו עם תקציב להחזקת כוח האדם בלבד. עיריות חיפה וראשון לציון והמועצה האזורית מטה אשר, המדורגות במדד חברתי-כלכלי גבוה, שילמו מתקציבן כדי לשמר את כוח האדם העוסק בהתמודדות עם התופעות. בעיריות נוף הגליל וטירה עובדי התכנית הוצאו לחל"ת או הוסטו לתפקיד אחר. במועצה המקומית ירכא קיצצו בהיקף העסקתם ובשכרם של העובדים בתחום.

בביקורת נמצא כי משרד הרווחה הפסיק בסוף יוני 2019 את ההתקשרות עם שתי עמותות שטיפלו בבני נוער ובוגרים על רצף השימוש בסמים ובאלכוהול: עמותה א' שטיפלה באותו מועד בכ-300 בני נוער על רצף ההתמכרות, ועמותה ב' שטיפלה על-פי חוזה ההתקשרות עימה בכ-660 בוגרים. המשרד והרשויות המקומיות לא הצליחו לגשר על הפערים שנוצרו בעקבות סיום ההתקשרות עם העמותות, ועדיין קיים קושי ברשויות לאייש את כלל המשרות הנדרשות לביצוע העבודה שנעשתה באמצעות העמותות.

בסוף שנת 2020 ל-134 מתוך 255 הרשויות המקומיות בישראל, שבהן היו 1,846 מטופלים ומתוכם 76 בני נוער, לא הייתה יחידה לטיפול בהתמכרויות. נמצא כי 81 מהרשויות המקומיות שאין בהן יחידה לטיפול בהתמכרויות הן רשויות יהודיות ו-53 הן רשויות ערביות. כמו כן, בעקבות הפסקת ההתקשרות עם העמותות בשנת 2019, בשנת 2020 חלה ירידה לעומת שנת 2018 של 715 מטופלים שהגיעו ליחידות לטיפול בהתמכרויות, מהם כ-250 בני נוער, כך שבשנת 2020 מספר המטופלים עמד על 15,243 , מהם 929 בני נוער.

מובילים בית ספריים (מב"סים) אחראים מטעם משרד החינוך, ותפקידם לרכז את הטיפול בנושא טבק, אלכוהול וסמים בתחומי בית הספר. נמצא כי רק במועצה המקומית ירכא מונו מב"סים בכל בתי הספר; בשאר הרשויות שנבדקו בחלק מבתי הספר לא מונו מב"סים. כך למשל בשנת התשפ"א חל שיפור במינוי מבס"ים לעומת השנתיים הקודמות, אך לא מונו מב"סים בבית ספר אחד (מטה אשר ונוף הגליל), בשני בתי ספר (חיפה , טירה ורמת גן) ובשלושה בתי ספר (ראשון לציון). עוד עלה כי בשנת 2020 כחמישית מהמב"סים קידמו במידה מועטה או במידה מועטה מאוד פעולות לאיתור תלמידים המעורבים בשימוש באלכוהול וסמים ולטיפול בהם.

עוד נמצא בביקורת כי בשנת 2020 רק 12 רשויות מקומיות מתוך ה-255 הקיימות הפעילו יחידות איתור של בני נוער על רצף ההתמכרויות, אשר משרתות את היישובים שבהם הן פועלות, והן איתרו באותה השנה 859 בני נוער משתמשים.

עוד העלתה הביקורת כי הרשויות המקומיות נוף הגליל, ירכא, טירה ומטה אשר לא ביצעו פעולות פיקוח ואכיפה של דיני רישוי עסקים בתחום הסמים והאלכוהול בתחומן. גם עיריות חיפה ורמת גן לא ביצעו אכיפה בעצמן, ולדבריהן הסתפקו בפעולות האכיפה בתחום זה לביצוע בידי המשטרה.

המבקר אנגלמן ממליץ לרשות הלאומית ולשאר הגורמים המעורבים: משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשטרת ישראל, לפעול בהתאם לאחריותם ולסמכותם להשלמת הנתונים על כלל המשתמשים בסמים ובאלכוהול, וליצור בסיס נתונים אחיד ומתואם אשר מתעדכן באופן שוטף. כך ייבנה מסד נתונים כולל ועדכני, אשר ישקף למקבלי ההחלטות מציאות אמינה ככל הניתן. עוד מומלץ כי הרשות הלאומית והרשויות המקומיות יבצעו סקר אפידמיולוגי וסקרים תקופתיים, בהתאמה, וזאת במטרה למפות את שיעורי השימוש והמגמות ברמות הארצית והמקומית. 

התקשרויות הרשויות המקומיות בפטור ממכרז

כ- 50% מכלל ההתקשרויות החדשות שבוצעו ברשויות שנבדקו בשנים 2018-2020 בוצעו בפטור ממכרז. מבקר המדינה בדק ומצא כי בשלוש מהרשויות המקומיות שנבדקו (העיריות הוד השרון, מעלות תרשיחא והמועצה האזורית הגלבוע) הדרך הנפוצה ביותר להתקשרות הייתה בפטור ממכרז. הדבר בולט בייחוד בהתפלגות ההתקשרויות של עיריית הוד השרון ושל המועצה האזורית הגלבוע - כ- 53% וכ-51% (בהתאמה) מההתקשרויות שלהן בתקופה שנבדקה נעשו בדרך של פטור ממכרז. נמצא כי קיימת שונות בהסדרים להתקשרויות בפטור ממכרז בין השלטון המרכזי למקומי. כך לדוגמה בנוגע לחובה לשמירת עקרונות המכרז גם בהתקשרות בפטור ממכרז; קביעת תקרת פטור מצטברת שנתית להתקשרות עם ספק; וחובת פרסום ההכוונה להתקשר עם ספק יחיד.

נכון לנובמבר 2021 ,בתוספות בתקנות העיריות לא נקבעה חובה שעל הרשות המקומית לתת עדיפות לעסקים בשליטת נשים בהתקשרויות בפטור ממכרז או לעסקים קטנים בהתקשרויות באמצעות מכרז או בפטור ממכרז, ובהתאם לכך בכל הרשויות המקומיות שנבדקו (העיריות הוד השרון, מעלות תרשיחא וקריית גת, המועצה האזורית הגלבוע והמועצה המקומית רכסים): לא ניתנה בהתקשרויות בפטור ממכרז עדיפות לעסקים בשליטת נשים; לא ניתנה עדיפות לעסקים קטנים; והן אינן מקיימות שיתופי פעולה עם ארגונים לעידוד עסקים קטנים לצורך שילובם של עסקים קטנים בהתקשרויות בפטור ממכרז.

עוד נמצא כי עיריית מעלות תרשיחא, המועצה האזורית הגלבוע והמועצה המקומית רכסים אינן עומדות בחובת הפרסום החלה עליהן בכל הנוגע לשקיפות פעולותיהן, כפי שהדבר מתבטא בהנגשה לציבור של המידע המתחייב בתקנות המכרזים ובחוזר מנכ"ל משרד הפנים והן אינן מפרסמות את ההחלטות של ועדת ההתקשרויות שלהן כנדרש; עיריית קריית גת, המועצה האזורית הגלבוע והמועצה המקומית רכסים אינן ממלאות אחר הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים ואינן מפרסמות באתרים שלהן במרשתת רשימות מציעים מעודכנות. המועצה האזורית הגלבוע והמועצה המקומית רכסים אף אינן מפרסמות דוח שנתי של המציעים שהתקשרו עימם, ובכלל זה סוג העבודה וההיקף הכספי של כל התקשרות.

בביקורת נמצא כי בשנים המבוקרות בפרסומי משרד הפנים של הסכומים החודשיים המעודכנים לא הייתה אחידות בנושא הוספת שיעור המע"מ לסכומים המוצגים. בכל הפרסומים החודשיים משנת 2021 ועד מועד סיום הביקורת אין התייחסות לסוגיית המע"מ. 

נמצא כי עיריות הוד השרון, מעלות תרשיחא וקריית גת והמועצה המקומית רכסים התקשרו עם אותם ספקים בפטור ממכרז בתשע התקשרויות (מתוך כ-160 התקשרויות שנבדקו) במשך תקופה של יותר משנה. כך למשל: עיריית הוד השרון התקשרה בשנים 2018 - 2021 עם ספק לציוד הגברה ותאורה לאירועים ושילמה לו בשנת 2018 כ-178,000 ש"ח ובשנת 2019 כ-85,000 ש"ח, וכן היא התקשרה עם ספק שירותי תקשורת ושילמה לו בשנים 2018 - 2021 כמיליון ש"ח. עיריית מעלות תרשיחא התקשרה בשנת 2019 עם ספק לשירותי פרסום וגרפיקה לשנים 2019 - 2020 ושילמה לו בשנת 2020 כ- 187,000 ש"ח. עיריית קריית גת התקשרה בשנת 2018 עם ספק לרכישת תווי קנייה ושילמה לו כ-438,000 ש"ח, והמועצה המקומית רכסים התקשרה בשנים 2020 - 2021 עם ספק עבודות עפר ושילמה לו בשנת 2020 סכום כולל של כ-229,000 ש"ח.

עוד נמצא כי בעיריות הוד השרון, מעלות תרשיחא וקריית גת נמצאו שלוש התקשרויות מתוך ההתקשרויות שנבחרו (אחת בכל אחת מהרשויות המקומיות האמורות) שבהן ליקוי באומדן הוביל להתקשרות בפטור ממכרז בניגוד לתקנות המכרזים. בעיריית הוד השרון עת התקשרה בשנת 2020 עם ספק לשירותים גאודזיים; בעיריית מעלות תרשיחא עת התקשרה בשנת 2018 עם ספק לכריתת עצים; ובעיריית קריית גת עת התקשרה בשנת 2018 עם ספק לרכישת תווי קנייה. במועצה המקומית רכסים ב-14 התקשרויות מתוך 18 התקשרויות שנבדקו לא הכינה המועצה אומדן קודם התקשרותה עם ספקים בפטור ממכרז ופעלה שלא בהתאם לנהליה שלה.

עיריית קריית גת, המועצה האזורית הגלבוע והמועצה המקומית רכסים התקשרו עם שבעה ספקים בפטור ממכרז בכמה חוזים לביצוע עבודה, אף שהיה מקום לראותם כעבודה אחת. כך למשל: עיריית קריית גת - התקשרות בשנת 2018 לביצוע עבודות איטום בהיקף כספי של כ-171,000 ש"ח; המועצה האזורית הגלבוע - התקשרות בשנת 2018 לאספקת שערי ביטחון ליישובים בהיקף כספי של כ-315,000 ש"ח; והמועצה המקומית רכסים - התקשרות בשנת 2019 עם ספק שירותי שיפוץ בגין עבודות נגישות בגני ילדים בהיקף כספי של כ-94,000 ש"ח. אף כי בהתקשרויות האמורות היה היקפו הכספי של כל חוזה נמוך מתקרת הפטור, היקפם הכולל של החוזים שניתן לייחס לאותה העבודה היה גבוה מתקרת הפטור.

המבקר אנגלמן ממליץ כי משרד הפנים יבחן את הצורך בהסדרת אופן ההתקשרות של הרשויות המקומיות בפטור ממכרז, בדומה לנושאים שהוסדרו בתקנות חובת המכרזים בנוגע להתקשרויות דומות שמשרדי הממשלה מבצעים.

ממשקי העבודה בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי והשימוש בדיגיטציה

מספר גופי השלטון המרכזי שתקצבו את הרשויות המקומיות בשנת 2020 עומד על 42. 88% מהרשויות המקומיות ששויכו בשנת 2019 למדד חברתי-כלכלי נמוך קיבלו ציון נמוך גם ב"מדד הדיגילוקאלי" לשנת 2020, הבוחן את היצע השירותים הדיגיטליים לתושב ולעסק ברשויות המקומיות.

 מבקר המדינה בדק ומצא כי הליכי הפחתת הרגולציה שהממשלה מקדמת ובהם RIA והקמת רשות הרגולציה אינם רואים ברשויות המקומיות גופים מאוסדרים, ונציגי הרשויות המקומיות או נציגי מרכז השלטון המקומי לא השתתפו בדיונים בנושא, אף שפועלן מאוסדר באופן אינטנסיבי על ידי רשויות השלטון המרכזי. כן נמצא כי משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה לא משתפים את עיריית אופקים במידע שעשוי היה לסייע לה בהתמודדות מיטבית עם התפרצות מחלת הלישמניה.

נמצא כי במועד הביקורת אין מדיניות סדורה בכל הנוגע לדיגיטציה בשלטון המקומי בכלל ובנוגע להפחתת הנטל הרגולטורי והבירוקרטי על השלטון המקומי באמצעות דיגיטציה בפרט, ומשרד הפנים לא קידם הקמת גוף מרכזי מקצועי מתכלל לקידום ממשקי מערכות בין השלטון המרכזי למקומי, כדוגמת יחידת ממשל זמין, במשרדי הממשלה ובמטה התקשוב הממשלתי. כמו כן עלה מהשאלון כי 76% מהרשויות המקומיות השיבו כי לא מתקיימים שיתופי פעולה ביניהן ובין השלטון המרכזי לצורך ייזום והקמה של ממשקים חדשים.

מהביקורת עלה כי אף שהרשויות נדרשות לעבוד במערכות דיגיטליות שהקים משרד החינוך, המערכות אינן מאפשרות לרשויות המקומיות להשתמש בהן באופן שוטף ויעיל. כך למשל עלה כי מערכת הקב"סנט המשרתת את קציני הביקור הסדיר ברשויות המקומיות סובלת מליקויים בתפעולה, היא אינה ידידותית, זמני התגובה שלה איטיים, היא מתנתקת באופן חוזר ונשנה, לא ניתן לבצע הצלבות בינה ובין מערכות נוספות, והיכולת לאתר ולעדכן בה מידע מוגבלת - ליקויים הפוגעים ביכולת קציני הביקור הסדיר להקדיש את זמנם לתלמידים הזקוקים לסיועם; עוד עלה כי מערכת הסייעות-נט אינה תומכת בהפקת דוחות שימושיים לרשות המקומית ואינה מאפשרת מעקב ובקרה אפקטיביים בנוגע לתשלומים שמעביר להן משרד החינוך ולשעות הסיוע שהרשות מממנת; כן עלה כי מערכת ועדת זכאות ואפיון לחינוך המיוחד גורמת לבירוקרטיה מיותרת מפני שאינה מותאמת לעבודת הרשויות המקומיות.

משנת 2013 עושים גופים ציבוריים שימוש הולך וגובר בכלי הקולות הקוראים עבור רשויות מקומיות, ובשנת 2021 היה מספר פרסומי הקולות הקוראים 295 (למול 41 קולות קוראים שפורסמו בשנת 2013). נמצא כי כל גוף ציבורי מפרסם קולות קוראים באופן עצמאי ובפלטפורמות שונות. משרד הפנים הקים מאגר קולות קוראים, אך הוא אינו מכיל את כל הקולות הקוראים המפורסמים בידי הגופים הציבוריים, וחלק מהרשויות המקומיות עדיין נעזרות במערכות של גופים פרטיים לאיתור קולות קוראים ולחלופין מקצות עובד ייעודי ברשות שיעסוק באיתור הקולות הקוראים הרלוונטיים להן ובהגשת הבקשות לתמיכה. מהמענה של הרשויות המקומיות לשאלון עלה כי הן נבדלות זו מזו בהיקף המענה שלהן לקולות הקוראים שמפרסם השלטון המרכזי - חלקן כלל לא נענות לקולות קוראים דוגמת המועצה האזורית דרום השרון, וחלקן נענות למאות מהם, דוגמת העיריות אור עקיבא, אילת וירושלים. עוד נמצא כי מילוי הבקשות לתמיכה שמגישות הרשויות המקומיות כמענה לקולות קוראים נע בין חמש ל-200 שעות עבודה, והוא כרוך באיסוף ובמילוי של נתונים רבים גם במקרים שהמידע כבר קיים בידי הגוף שפרסם את הקול הקורא. כך לדוגמה, המועצה האזורית לב השרון השקיעה 200 שעות עבודה באיסוף נתונים ו-50 שעות עבודה בהגשתם לקול הקורא "שמירה על שטחים פתוחים" של משרד מקרקעי ישראל, ועיריית ראשון לציון השקיעה שעות רבות גם היא באיסוף ובהגשה של נתונים הנוגעים לעולים חדשים לצורך קבלת תמיכות, אף שמספר העולים בעיר ידוע למשרד העלייה והקליטה ולמשרד החינוך.

עוד עלה כי המידע בדבר הזכאים להנחות בארנונה פזור בקרב לא מעט גופים (משרד הביטחון, משרד העלייה והקליטה, המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה, הרשות לזכויות ניצולי שואה) והרשויות המקומיות נאלצות לנהל ממשקי עבודה בעלי מאפיינים שונים עם כל אחד מהגופים לצורך קבלת המידע בהיעדר פלטפורמה אחידה שבה מרוכזים הנתונים בדבר הזכאים להנחות.

המבקר אנגלמן ציין כי החלטת הממשלה בדבר "ביזור סמכויות לשלטון המקומי והפחתת רגולציה עודפת" והקמת ועדה בין-משרדית לצורך כך פותחות צוהר להסדרה מקיפה של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ותורמות להכרה בשלטון המקומי כשותף מרכזי בהשגת יעדי השלטון במדינה בהיבטים הרבים במישור המקומי.  מומלץ  כי הוועדה הבין-משרדית שהוקמה תבחן את ממצאי דוח זה בדיוניה, וכי משרד הפנים וכלל משרדי הממשלה יישמו תוכנית פעולה שתפחית הן את הנטל הרגולטורי המוטל על הרשויות המקומיות והן את העלויות הכרוכות בכך גם באמצעים דיגיטליים, שתפחית את הבירוקרטיה ותקל על השלטון המקומי בישראל במגעיו עם השלטון המרכזי, לתועלת כלל תושבי המדינה ואזרחיה.

אסדרת אספקתם של שירותי הרווחה בקהילה על ידי הרשויות המקומיות

שירותי הרווחה האישיים מיועדים לקידום הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה. רוב מקבלי שירותי הרווחה האישיים מקבלים בקהילה את השירותים שלהם הם זכאים. מבקר המדינה בדק ומצא כי הרשויות המקומיות אינן מנהלות ומנתחות בשיטתיות נתונים בנוגע לאוכלוסיות רווחה המתגוררות בתחום שיפוטן הזכאיות לקבל שירותי רווחה אישיים, בין שזכאותן ממומשת ובין שאינה ממומשת, וכן אינן אוספות בשיטתיות נתונים בנוגע לאוכלוסיות רווחה שזכאותן אינה ממומשת ואינן מחזיקות בנתונים בנוגע לאוכלוסיות אלו. משרד הרווחה אינו מעמיד לרשות הרשויות המקומיות מידע שהוא מחזיק ברשותו בנוגע לזכאים בתחום שיפוטן, בפרט בתחום הטיפול באנשים עם מוגבלות, וכן אינו פועל לכך שיונגשו לרשויות הנתונים שבהם מחזיקים גופים ממשלתיים אחרים (כגון משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי והמשרד לשוויון חברתי) בנוגע לזכאים לשירותי רווחה. מידע זה נחוץ לרשויות המקומיות לתכנון אינטגרטיבי ומושכל של שירותי הרווחה שהן מעוניינות לספק לתושביהן.

עוד נמצא בביקורת כי ברשויות מקומיות קטנות, שהן לרוב גם פריפריאליות, מגוון שירותי הרווחה שניתנים לתושביהן מצומצם יותר, ולכן עשויים תושביהן שלא לקבל סוגים מסוימים של שירותים שהם זכאים להם. ניתוח נתוני משרד הרווחה מעלה כי כאשר רשות מקומית קטנה אינה מספקת בתחום שיפוטה סוג מסוים של שירותים, פוחתת ההיתכנות לכך שתושביה יופנו לקבלת השירותים ברשויות מקומיות סמוכות, זאת לעומת תושביהן של רשויות בינוניות וגדולות. לדוגמה, נמצא כי הרשויות הקטנות הן הרוב מקרב הרשויות שאינן מספקות שירותים בתחום שיפוטן ואינן מפנות תושבים לקבלת השירותים במרכזי תעסוקה מוגנת עבור אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (כ-62%), במרכזי תעסוקה מוגנת עבור אנשים עם מוגבלות פיזית או אינטליגנציה גבולית (כ-63%) ובבתים חמים עבור נערות וצעירות (כ-61%).

משרד הרווחה מפעיל בעצמו שירותי רווחה בקהילה בשיטת המימון התואם בהיקף כספי שנתי של כ-400 מיליון ש"ח, מתוך הוצאה בהיקף של כ-1.8 מיליארד ש"ח על שירותי רווחה בקהילה (בממוצע לשנים 2017 - 2020). ניתוח נתוני משרד הרווחה מעלה כי אין שיטתיות בהחלטת המשרד לגבי המסגרות שיפעיל בעצמו (במיקור חוץ) ולא על ידי הרשויות המקומיות (בהפעלה ישירה או במיקור חוץ), וכי לעיתים מפעיל משרד הרווחה שירותים או מסגרות בד בבד עם אלה שמפעילות הרשויות המקומיות (כגון בתים חמים לנערות, תעסוקה מוגנת לאנשים עם מוגבלות פיזית או עם אינטליגנציה גבולית ומעונות יום שיקומיים לאנשים עם מוגבלות פיזית או עם אינטליגנציה גבולית). כמו כן, החלטתו של משרד הרווחה להפעיל סוגים מסוימים של מסגרות אינה מבטיחה בהכרח כי תוּקנֶה גישה לסוג זה של מסגרות לרוב תושבי הרשויות המקומיות, ובפרט לתושביהן של רשויות מקומיות קטנות ופריפריאליות המתקשות יותר באספקת שירותי רווחה מגוונים, ושיעורן של רשויות אלה מקרב הרשויות שאינן מפנות כלל למסגרות אינו מבוטל.

עוד עלה בביקורת כי מבין כ-320 הארגונים המספקים שירותי רווחה בקהילה במיקור חוץ עבור הרשויות המקומיות 20 ארגונים (כ-6%) סיפקו כ-54% מהשירותים (בעלות של כ-370 מיליון ש"ח בממוצע לשנים 2017 - 2020). כמו כן, מהנתונים לשנת 2020 עולה כי 96 (כשליש) מהארגונים סיפקו שירותים עבור יותר משתי רשויות מקומיות בעת ובעונה אחת, ו-30 ארגונים סיפקו שירותים עבור חמש רשויות לפחות בעת ובעונה אחת. מתשובות הרשויות המקומיות על השאלונים עולה כי יותר משליש מהן אינן משתמשות בכלים העומדים לרשותן על מנת להגביר את התחרות בתחום אספקת שירותי הרווחה בקהילה בשלב ההליך המכרזי (באמצעות הבאת דבר פרסומו של המכרז לידיעתם של מתמודדים פוטנציאליים, ללא קשר לעצם פרסומו של המכרז באופן פומבי, או באמצעות הסרת חסמים אפשריים העלולים למנוע התמודדות של מציעים חדשים), וכשני שלישים מהן אינן משתמשות בכלים העומדים לרשותן לשימור התחרות בסיום הליכי המכרז ובמהלך אספקת השירותים (באמצעות מתן אפשרות בחירה למקבלי השירות בין נותני שירותים שונים או באמצעות בחירה בכשירים נוספים לזוכים במכרז).

בביקורת עלה כי ההוראות שכוללות הרשויות המקומיות במסמכי המכרז והסכמי ההתקשרות לצורך פיקוח ובקרה על נותני השירותים החיצוניים הן לרוב כלליות ואינן עוסקות בתחומים שבהם יתבצע הפיקוח או בכלי הבקרה שיופעלו במהלך ההתקשרות: יותר ממחצית מהרשויות שהסכמיהן נבדקו (59% מהן), ובהן העיריות מודיעין ונהרייה, המועצה המקומית ג'יסר א-זרקא והמועצה האזורית הגליל העליון, לא כללו בהסכמיהן חובת דיווח על אירועים חריגים, רובן (71% מהן), ובהן העיריות מודיעין ונהרייה והמועצה האזורית הגליל העליון, לא כללו בהסכמיהן חובת דיווח תקופתית בדבר תכולת השירותים והפעילויות שסופקו, ואף שרמת השירותים תלויה במידה רבה במימון נאות של השירותים, כשני שלישים (65%) מהן, ובהן עיריית נהרייה והמועצה האזורית הגליל העליון, גם לא כללו בהסכמיהן חובת דיווח תקופתית בנושאים תקציביים. עוד נמצא כי כמעט בכל הסכמי ההתקשרות שנבדקו, ובהם הסכמיהן של העיריות מודיעין ונהרייה, לא נכללו הוראות בנוגע לחובותיו של נותן השירותים לתעד ולשמור מסמכים בנוגע לאספקת השירותים, וכי ברוב ההסכמים לא נכללו הוראות שעניינן מחויבותו של נותן השירותים למסור לרשות באופן מסודר ידע ומידע לאחר סיום ההתקשרות. ביקורת העומק בעיריות באר שבע, מודיעין ונהרייה ובמועצה האזורית הגליל העליון העלתה כי לא זו בלבד שהרשויות לא כללו בהסכמי ההתקשרות שלהן מנגנוני פיקוח, בקרה ואכיפה מפורטים, אלא שהן לא עשו בקרה מספקת על נותני השירותים החיצוניים בנוגע למידת עמידתם בהתחייבויותיהם; וכי אם נותני השירותים לא עמדו בהתחייבויותיהם, הרשויות לא אכפו עליהם התחייבויות אלה. 

בביקורת נמצא כי 23 (כ-80%) מהרשויות שהשיבו על השאלונים, ובהן העיריות באר שבע, מודיעין, נהרייה ותל אביב, המועצה המקומית ג'יסר א-זרקא והמועצה האזורית הגליל העליון, אינן מבקשות ממקבלי שירותי הרווחה למלא סקרי שביעות רצון לצורך בקרה על שירותים שסיפקו להם נותני שירותים חיצוניים.

בנוסף, כ-65% מהרשויות שהשיבו על השאלונים קבעו נוהל לאבטחת מידע במחלקה לשירותים חברתיים; וכרבע מהן הפיצו את הנוהל בקרב נותני שירותים חיצוניים; מעטות מהן (19%) ביצעו בקרה כדי לוודא שהם ממלאים חובות אלו; ושום רשות מאותן רשויות לא הפיקה דוח לאחר הבדיקה. רשויות אלו אף אינן נוקטות פעולות מתאימות על מנת להבטיח כי הזוכה במכרז יעמוד בדרישות אלו במהלך תקופת ההתקשרות ובסיומה.

חמש (כ-17%) מהרשויות שהשיבו על השאלונים ראו בהקצאת תשתיות פיזיות אתגר מרכזי לעניין אספקת שירותי רווחה בקהילה. בקרב רוב הרשויות שהשיבו המספקות שירותים במיקור חוץ (20 רשויות), אחד השיקולים בהחלטתן אם לספק את השירותים במישרין או במיקור חוץ הוא הקושי של הרשות המקומית להקצות מבנה לשם אספקת השירותים. הביקורת העלתה כי כאשר הרשות המקומית מעבירה לנותן השירותים החיצוניים את האחריות להקצות מבנה לאספקת השירותים, והעלות הכרוכה בכך אינה מגולמת בתשלום המשולם לו, עלול נותן השירותים להקצות מבנה בעלות נמוכה יותר, שאינו מתאים לאספקת השירותים או לנסות לצמצם את שאר הוצאותיו, המגולמות בתעריף הקבוע והאחיד שקבע משרד הרווחה אשר על פיו מממן המשרד את אספקת השירותים, שאינן נתונות בהכרח לפיקוח הדוק.

המבקר אנגלמן ממליץ כי כלל הרשויות המקומיות יחזיקו בנתונים מהימנים ועדכניים בנוגע לצורכיהן של כלל אוכלוסיות הרווחה בתחום שיפוטן, לרבות צורכיהם של תושבים שאינם מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים, וכי הרשויות יאספו נתונים אלו ממקורות פנימיים או חיצוניים. מומלץ כי מסד הנתונים שיעמיד משרד הרווחה לרשות הרשויות המקומיות יכלול גם נתונים המוחזקים בידיו או בידי גופים ציבוריים אחרים בנוגע לתושבי הרשויות המקומיות שאינם מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים.  בנוסף, כי משרד הרווחה יבחן מהם החסמים המקשים על רשויות קטנות ופריפריאליות בפיתוח שירותים בתחומי טיפול מסוימים או בהפניה לקבלת השירותים ברשויות מקומיות סמוכות, וכי הוא יבחן את התמריצים האפשריים על מנת להבטיח כי הזכאים לקבלת השירותים יקבלו את המענה המיטבי.

ניהול התקציב ברשויות המקומיות

הרשויות המקומיות מחויבות לנהל את פעילותן הכספית במסגרת תקציב שנתי ועל פיו לתכנן את פעילותן הכלכלית. 

מבקר המדינה בדק ומצא כי ככל שהרשות מדורגת באשכול חברתי-כלכלי גבוה יותר, שיעור ההכנסות העצמיות שלה גדול יותר. לדוגמה, שיעור ההכנסות העצמיות הממוצע של רשויות המדורגות באשכול חברתי-כלכלי 1 הוא 17.5%, ואילו באשכול החברתי-כלכלי 10 הוא 80.7% - פי כארבע וחצי.

עוד עלה בביקורת כי יש שוני גדול בין שש הרשויות שנבדקו בהיקף ההוצאה על שירותים מקומיים וממלכתיים לתושב. לדוגמה, ההוצאה הגדולה ביותר לתושב על שירותים מקומיים, זו של עיריית רמת השרון, הייתה בשנת 2019 - 2,189 ש"ח, גבוהה פי יותר מארבעה (כ-454% יותר) מההוצאה המקבילה הקטנה ביותר, זו של עיריית מודיעין עילית, שהייתה 482 ש"ח. השוני בהוצאה לתושב על שירותים ממלכתיים קטן יותר - בהיבט זה הפער בין עיריית רמת השרון (4,956 ש"ח) ובין עיריית מודיעין עילית (2,622 ש"ח) הוא 189%. כמו כן, נמצאו פערים ניכרים בין הרשויות המקומיות שנבדקו בשיעור המימון העצמי להפעלת שירותי חינוך. למשל, בעיריית רמת השרון, המדורגת בדירוג חברתי-כלכלי גבוה (9), שיעור המימון העצמי להפעלת שירותי חינוך בשנת 2019 היה  48%  ואילו  בעיריית באקה אל-גרבייה, המשתייכת לאשכול חברתי-כלכלי נמוך (3), שיעור המימון העצמי היה 12%.

בנוסף, עיריות באקה אל-גרבייה, יוקנעם עילית, מודיעין עילית, קריית מלאכי, ראש העין ורמת השרון  הגישו את הצעות התקציב לעיון ולדיון של חברי המועצה במועד מאוחר מהקבוע בחוק: באקה אל-גרבייה - הצעת התקציב לשנת 2020 הוגשה לחברי המועצה בעיכוב של כארבעה חודשים. יוקנעם עילית - הצעות התקציב לשנים 2018 - 2021 הוגשו לחברי המועצה בעיכוב של 46 - 102 יום; מודיעין עילית - הצעות התקציב לשנים 2018 - 2021 הוגשו לחברי המועצה בעיכוב של 48 - 109 יום; קריית מלאכי - הצעת התקציב לשנת 2021 הוגשה לחברי המועצה באיחור של חודשיים. לעיריית קריית מלאכי אין אסמכתאות בעניין זימונים שהוצאו לחברי מועצת העירייה לדיון בתקציבי השנים 2018 - 2020; רמת השרון - הצעות התקציב לשנים 2018 - 2021 הוגשו לחברי המועצה בעיכוב של 79 - 214 יום; בראש העין - הצעות התקציב לשנים 2018 - 2021 הוגשו לחברי המועצה בעיכוב של 42 - 97 יום.

על פי מידע שהתקבל ממשרד הפנים, בשנים 2018 - 2021 היו כמה רשויות מקומיות שפעלו לאורך כל השנה ללא תקציב שאושר במועצת הרשות: בשנת 2018 עיריית נצרת; בשנת 2019 עיריית טבריה והמועצה המקומית ירכא; בשנת 2020 עיריית אור עקיבא, המועצה המקומית גוש חלב, המועצה המקומית דבוריה והמועצה המקומית כפר מנדא; בשנת 2021 עיריית אור עקיבא, המועצה המקומית פקיעין והמועצה המקומית כפר מנדא. בשנת 2021 כ-35% מהרשויות המשתייכות למחוז דרום במשרד הפנים לא אישרו את תקציבן במועד. נכון לסוף המחצית הראשונה של שנת 2021 כ-16% מכלל הרשויות המקומיות במדינה (40 רשויות מקומיות) לא אישרו את תקציבן במועצת הרשות המקומית, אף שהיו אמורות לעשות כן עד תחילת שנת התקציב.

בביקורת עלה כי העיריות יוקנעם עילית ורמת השרון לא אישרו תקציבי מילואים לשנים 2018 ו-2019 אף שחרגו מתקציבן המאושר לאותן שנים ולא ביקשו את אישורו של משרד הפנים לחריגות כנדרש בחוק. עירית מודיעין עילית אישרה את תקציב המילואים הראשון במועצת הרשות לשנת 2018 בסוף אוגוסט 2018 ואת השני בתחילת ינואר 2019 (לאחר תום שנת התקציב) ולשנת 2019 בסוף נובמבר 2019, ותקציב המילואים הסופי לשנת 2018 אושר במשרד הפנים חודש לאחר תום שנת התקציב ולשנת 2019 למעלה מחודשיים לאחר תום שנת התקציב. עיריית קריית מלאכי אישרה את תקציב המילואים שלה לשנים 2018 ו-2019 במועצת הרשות ביום האחרון של שנת התקציב של כל אחת מהשנים, ותקציב המילואים לשנת 2018 אושר על ידי משרד הפנים שלושה חודשים לאחר תום שנת התקציב ולשנת 2019 חמישה חודשים לאחר תום שנת התקציב. לדברי חלק ממחוזות משרד הפנים הם מתקשים לקיים באופן מלא את הוראות החוק בכל הקשור לאישור שינויים תקציביים במהלך השנה, וזאת עקב מחסור במשאבים הנדרשים לשם כך. יודגש כי אישור תקציב מילואים על ידי מועצת הרשות המקומית בסמוך לסוף השנה התקציבית ועל ידי משרד הפנים לאחר שהשנה הסתיימה או חודשים רבים לאחר מכן הוא פעולה טכנית חסרת משמעות מעשית, מאחר שהאישור ניתן בדיעבד ואינו מאפשר הן למשרד הפנים הן לגורמי בקרה בתוך העירייה, כמו מועצת העירייה וועדת הכספים, לקיים בקרה אפקטיבית על ההתנהלות הכספית של העירייה.

נכון לסוף המחצית הראשונה של שנת 2021 אושרו במחוזות משרד הפנים תקציביהן של 57% מהרשויות המקומיות, משמע - נכון לאותה עת 43% מהרשויות התנהלו ללא תקציב מאושר. נכון לנובמבר 2021, חודש לפני סיום שנת התקציב, יש 19 רשויות מקומיות שתקציבן לא אושר על ידי משרד הפנים, ובהן עיריית קריית מלאכי. תקציב העירייה לשנים 2018 - 2020 אושר על ידי משרד הפנים  שישה עד שמונה חודשים וחצי לאחר תחילת שנות התקציב האמורות, ותקציב העירייה לשנת 2021 אושר רק באמצע דצמבר 2021. בשנים 2020 ו-2021 לא אושר תקציב המדינה, ועל כן בשנים אלה לא היה אפשר להשתמש בסנקציה הקבועה בחוק לפיזור מועצותיהן של רשויות שלא אישרו את תקציבן במועד.

המבקר אנגלמן ציין כי  כדי לשפר את התנהלותן של הרשויות המקומיות ואת יעילותן מהבחינה הכספית והתקציבית, על משרד הפנים והרשויות המקומיות לפעול לתיקון הליקויים, לאשר ולנהל את תקציבי הרשויות בהתאם להוראות הדין ולבחון את הדרכים לייעול תהליכי התכנון התקציבי והקצאת התקציבים על ידי הרשויות. נוסף על כך מומלץ כי הוועדה הבין-משרדית לביזור סמכויות והוועדה הפנימית לביזור סמכויות במשרד הפנים יבחנו את ממצאיו והמלצותיו של דוח זה במסגרת גיבוש המלצותיהן בדבר ביזור סמכויות לרשויות המקומיות.