facebook

מבקר המדינה פרסם את דוח הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2021

דוח זה מכיל 13 פרקי ביקורות במגוון נושאים חשובים העומדים בליבת העשייה של הרשויות המקומיות, ובהם נושאי חברה ורווחה ונושאי תכנון ובנייה, כגון התנהלות הרשויות המקומיות במשבר הקורונה והפרק העוסק באלימות בתוך המשפחה

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן: "דוח זה מכיל 13 פרקי ביקורות במגוון נושאים חשובים העומדים בליבת העשייה של הרשויות המקומיות, ובהם נושאי חברה ורווחה ונושאי תכנון ובנייה, כגון התנהלות הרשויות המקומיות במשבר הקורונה והפרק העוסק באלימות בתוך המשפחה, שהיא בעיה חברתית קשה הנפוצה בקרב כל המעמדות, התרבויות והגילים. במסגרת זו מתפרסם גם דוח מיוחד בנושא ההגנה מפני נזקי שיטפונות.

הביקורת בנושא אלימות בתוך המשפחה העלתה כי בתקופת מגפת הקורונה חל גידול ניכר במספר הפונים לקבלת סיוע מרשויות הרווחה - גידול של כ-800% במספר הפניות למוקד 118 ושל 26% בפניות למחלקות לשירותים חברתיים ולמרכזים לטיפול באלימות במשפחה ומניעתה, וכן גידול של 22% במספר התיקים שנפתחו במשטרה עקב אלימות בין בני זוג. עלה כי בשנת 2020 נרצחו 13 נשים על ידי בני זוגן - גידול של 160% לעומת שנת 2019. גידול ניכר זה מדגיש את החיוניות שבהגברת פעילותם של שירותי הרווחה למניעת התופעה, לאיתור משפחות הכלואות במעגל האלימות, למתן סיוע ותמיכה לנפגעי אלימות ולשיקום הגברים האלימים. מומלץ כי ההתמודדות עם התופעה תתבצע בשיתוף פעולה בין כלל הגופים הפועלים בתחום, מתוך ראייה מערכתית לשם מיגור תופעת האלימות בין בני זוג, הגורמת נזקים מיידיים וארוכי טווח הן לפרט והן לקהילה.

חובתם של הגופים המבוקרים היא לפעול בדרך מהירה ויעילה לתיקון הליקויים שהועלו בדוח זה, כדי לקדם את השירות הציבורי בישראל, ובכך לשפר את איכות החיים והסביבה של תושבי ישראל".

ההתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג

 


תופעת האלימות בין בני זוג היא בעיה חברתית הנפוצה בקרב כל המעמדות, התרבויות והגילים. בשנת 2020 טופלו נזקקים בכ-110 מרכזים ייעודיים למניעת אלימות במשפחה ולטיפול בה, הפועלים ברשויות המקומיות. 

מבקר המדינה סדק את אופן ההתמודדות של רשויות השלטון - המרכזי והמקומי - עם תופעת האלימות בין בני זוג. הביקורת נעשתה במשרד הרווחה, במחלקות לשירותים חברתיים בעיריית יבנה, במועצות המקומיות קדימה צורן ושיבלי אום אל-ר'נם, במועצות האזוריות דרום השרון ומטה יהודה ובמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בעיריות בית שמש, בני ברק, דימונה, חדרה, לוד, סכנין, עכו, קריית מלאכי, ראש העין ורהט. הביקורת נעשתה גם בשירות המבחן למבוגרים וברשות לשיקום האסיר שבמשרד הרווחה, במשרד לביטחון הפנים, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר, במשרד החינוך, במשרד הבריאות ובמשרד הבינוי והשיכון. 

בנושא הגדרת תופעת האלימות בין בני זוג, נמצא בביקורת כי בהיעדר הגדרה אחידה, מחייבת וכוללת של ההתנהגויות החוסות תחת הגדרת האלימות בין בני זוג, ובהיעדר מסד נתונים עדכני על תופעת האלימות בין בני זוג נפגעת היכולת להתמודד באופן מועיל עם תופעה זו.

עוד נמצא כי בשנים 2017 - 2020 הקצתה הממשלה רק 128 מיליון ש"ח מתוך 300 מיליון ש"ח שלפי ההערכה דרושים ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה, אף שהממשלה אימצה את עיקרי התוכנית. עקב כך ההתמודדות עם התופעה נותרה חלקית ומלווה בפתרונות זמניים. 

בנוסף, אף שבכוחן של פעולות הסברה ומניעה ראשונית להפחית את היקף תופעת האלימות בין בני זוג ולצמצם את המשאבים המושקעים בהתמודדות עימה, התקציב של משרד הרווחה ושל הרשות למאבק באלימות למניעת התופעה הוא כ-1.4% מהתקציב המוקצה למניעה שלישונית של התופעה (כליאה של עברייני אלימות במשפחה והגנה על הנשים באמצעות המקלטים).

בהיבט של איתור משפחות במעגל האלימות, נמצא כי למשרד הרווחה, המשמש חוליה מרכזית באיתור מקרי אלימות, אין מדיניות סדורה בעניין פעולות איתור של משפחות במעגל האלימות באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים והמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברשויות המקומיות.

עוד נמצא כי רוב המרכזים (62 מתוך 110) פעלו ברשויות המקומיות המשויכות למעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי, אף שחישוב מספר הנזקקים ל-1,000 תושבים העלה כי ככל שהרמה החברתית-כלכלית של תושבי הרשות יורדת, גדל מספר הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה. מנתונים שיש בידי משרד הרווחה, הנוגעים ל-95 מרכזים, עולה כי רק 9,758 (38%) מ-25,327 הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה טופלו באופן ייעודי במרכזים, וכי הנזקקים מ-41 רשויות מקומיות לא הופנו כלל לטיפול מקצועי למרכזים האמורים בשנת 2019, אף שהמרכזים אמורים לתת שירותים גם לרשויות סמוכות.

בהביט של משכי המתנה, עלה כי בשנת 2020 היו משכי ההמתנה לקבלת טיפול במרכזים בעיריות לוד, סכנין ודימונה שלושה חודשים, חודש וחצי וחודש בהתאמה. כמו כן, נזקקים שאינם תושבי בית שמש, בני ברק וסכנין נדרשים לחכות לטיפול במרכזים שברשויות מקומיות אלה זמן ממושך יותר מנזקקים תושבי הרשות.

בביקורת עלה כי בשנת 2019 טופלו ב-95 מתוך 110 המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה 8,641 משפחות. עם זאת, מדיווחי הרשויות המקומיות המוזנים במערכת הממוחשבת של משרד הרווחה לצורך קבלת תקציב עולה כי הן דיווחו רק על 4,266 (כ-49%) מהמשפחות שטופלו במרכזים בפועל. הרשויות המקומיות נמנעות מלדווח על מספרן המדויק של המשפחות המטופלות במרכזים כדי למנוע מצב לפיו הרשויות ירשמו הוצאה גבוהה יותר מההכנסה שיקבלו ממשרד הרווחה ובפועל גובר עומס העבודה על העובדים הסוציאליים (להלן - עו"סים) המטפלים.

תקציב ייעודי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה מועבר לרשויות המקומיות שבהן פועל מרכז. נמצא כי התקציב הייעודי לנזקק שהקצה משרד הרווחה בשנת 2019 לרשויות המקומיות שרמתן החברתית - כלכלית נמוכה היה קטן במידה ניכרת מהתקציב הייעודי לנזקק שקיבלו הרשויות המקומיות שרמתן החברתית-כלכלית בינונית וגבוהה (680 ש"ח ו-1,480 ש"ח בהתאמה). כמו כן, רוב הרשויות המקומיות המשתתפות בתוכניות ייעודיות להתמודדות עם תופעת האלימות של משרד הרווחה ומשרדים נוספים הן ברמה חברתית-כלכלית בינונית וגבוהה. 

בביקורת נמצא כי את רוב העובדים הסוציאליים במרכזים, הרשויות המקומיות אינן מעסיקות ישירות אלא באמצעות תאגידים חיצוניים ובתקצוב של משרד הרווחה והרשות המקומית. מספר המשפחות המטופלות שעליו דיווחו בשנת 2019 הרשויות שנבדקו בביקורת לצורך קבלת מימון ממשרד הרווחה היה 307, אולם בפועל טופלו במרכזים 1,042 משפחות, ועקב כך הוטל עומס עבודה רב על העובדים הסוציאליים. 

בנושא הכשרת עובדים סוציאליים והשתלמות בתחום אלימות במשפחה, נמצא כי בשנים 2015 - 2019 העובדים הסוציאליים המועסקים ב-22 (כ-20%) מהמרכזים לאנשלחו להכשרה או להשתלמויות שקיים משרד הרווחה. אף שמשרד הרווחה הוא המממן את הכשרת העו"סים בתחום האלימות במשפחה ואף שהיציאה להכשרות מתואמת עימו, הוא אינו מבצע מעקב אחר יישום הוראת התע"ס הרלוונטית, אינו מחייב את העו"סים המטפלים להשתתף בקורסי ריענון ובימי עיון שנתיים בתחום ומאגם נתונים חלקיים בלבד בעניין. 

בנוסף, רק כ-4,000 מתוך כ-20,000 גברים שנכללו במעגל האלימות בשנת 2019 טופלו באמצעות המרכזים, שירות מבחן, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר. מסגרות הטיפול הנגישות לגברים אלימים מעטות, אינן פועלות באופן רציף. כמו כן, לא נעשות די פעולות ל"חיזור" אחר הגבר הפוגע לשם רתימתו לטיפול ויש גברים שאינם מתמידים בטיפול ונושרים במהלכו. 

אף שלטענת המרכזים והמחלקות לשירותים חברתיים לעיתים הם מתקשים במציאת מקום פנוי במקלט, ובפרט לאוכלוסיות ייחודיות כגון נשים חרדיות ונשים ערביות, באוקטובר 2020 לא היו למשרד הרווחה נתונים מדויקים בדבר זמני המתנה של נשים הזקוקות להגנה במקלט. עוד עלה כי בשנת 2019 שהו 38% מהנשים במקלטים עד חודש ו-7% שהו בהם עד חודשיים, ולפיכך הן לא היו זכאיות למענק או לקצבת הבטחת הכנסה. כמו כן, ל-24% מהנשים ששהו בשנת 2019 במקלט היו יותר משני ילדים, והן אינן זכאיות למענקים עבור ילדיהן הנוספים. דברים אלו עלולים להקשות את שיקומן ואת היחלצותן של נשים אלה ממעגל האלימות.

בנוסף, הרוב המוחלט של האסירים משתחררים בשחרור מינהלי עקב עומס על בתי הסוהר, כשמידת מסוכנותם נבחנת רק ככל שהדבר מתאפשר מבחינת סד הזמנים ובלא ששירות בתי הסוהר מודיע לנפגע העבירה על שחרורו הצפוי של האסיר. כמו כן, רוב המרכזים הקיימים מתקשים לקלוט לטיפול אסירים שנאסרו עקב אלימות במשפחה ושוחררו, בייחוד כשמדובר במקרים מורכבים או באסירים שרמת מסוכנותם גבוהה. עקב כך רובם אינם זוכים להמשך טיפול ושיקום בקהילה.

 לחיוב צוין בביקורת כי במהלך מגפת הקורונה הפעיל משרד הרווחה אמצעי המכונה "פנייה שקטה", אשר מאפשר לנפגעות אלימות לפנות למוקד שירותי הרווחה באמצעות מסרון.

בנוסף,  במהלך הביקורת הציע משרד הרווחה ל-59 רשויות מקומיות להקים בשטחן מרכז באמצעות השתתפות במימון איושה של משרה אחת של עובד סוציאלי לטיפול באלימות.

כמו כן, משנת 2014 מפעיל שירות המבחן תוכנית של "בתי משפט קהילתיים" בשיתוף עם משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט, המשטרה והג'וינט. עלה כי נכון לסוף שנת 2019 לא הוגשו כתבי אישום חדשים נגד כ-90% ממסיימי התוכנית, וכי עד פברואר 2020 השתתפו בתכנית כ-930 איש.

לסיכום, הדוח מציין כי בתקופת מגפת הקורונה חל גידול ניכר במספר הפונים לקבלת סיוע מרשויות הרווחה - גידול של כ- %800 במספר הפניות למוקד 118 ושל 26% בפניות למחלקות לשירותים חברתיים ולמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, וכן גידול של 22% במספר התיקים שנפתחו במשטרה ושל 160% במספר הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן. גידול ניכר זה מדגיש את החיוניות שבהגברת פעילותם של שירותי הרווחה למניעת התופעה, לאיתור משפחות הכלואות במעגל האלימות, למתן סיוע ותמיכה לנפגעי אלימות ולשיקום הגברים האלימים. מומלץ כי ההתמודדות עם התופעה תתבצע תוך שיתוף פעולה בין כלל הגופים הפועלים בתחום, תוך שמירה על הרצף הטיפולי - הן בנפגעים והן בפוגעים, ותוך הכשרה מתאימה של המטפלים והפחתת עומס העבודה עליהם. על הגורמים הרבים העוסקים בתחום, ובהם משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד לביטחון הפנים, המשטרה והרשות למאבק באלימות - לשתף פעולה מתוך ראייה מערכתית לשם מיגור תופעת האלימות בין בני זוג, הגורמת נזקים מידיים וארוכי טווח הן לפרט והן לקהילה.

25,327 נזקקים לטיפול עקב אלימות במשפחה

דוח מיוחד בנושא ההיערכות לשיטפונות וההגנה מפניהם

 


ההגנה מפני נזקי שיטפונות

שיטפונות והצפות נובעים בעיקר מגשמים עזים היורדים במשך זמן קצר יחסית. מֵי נֶגֶר הם מי גשמים הזורמים או נקווים על פני הקרקע (להלן - נגר עילי או נגר). מדי שנה מסבים השיטפונות בישראל נזק רב לרכוש, לתשתיות, לקרקע חקלאית ולפעילות הכלכלית במשק ואף גובים קורבנות בנפש. בחורף 2019/20 טבעו שבעה בני אדם בשיטפונות. בעשורים האחרונים הואץ העיור בארץ, ובעקבות זאת צומצמו השטחים הפתוחים ובכך גדל השטח האטום לחלחול נגר. כל אלו מעלים את הסיכון להחמרה בנזקי השיטפונות והופכים את ההיערכות בתחום התשתיות לטיפול במי נגר ואת ההתמודדות עם אירועי שיטפונות להכרחיות ביותר. 

בישראל 11 רשויות ניקוז שתפקידן לפעול לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע להן. משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא האמון על תחום שימור הקרקע ועל תחום ניהול הנגר מתוקף החוק, והוא הרגולטור של רשויות הניקוז. הרשויות המקומיות מוסמכות לטפל בניקוז שבשטחן. 

מבקר המדינה בדק היבטים הנוגעים לניהול הנגר העילי בישראל ולצמצום נזקי השיטפונות. כמו כן נבחנו לעומק שני מקרי בוחן: אופן ההתמודדות עם בעיות הניקוז בתוכנית להקמת המסילה הרביעית באיילון, ונזקי השיטפונות בחורף 2019/20 בבסיס חיל האוויר חצור. 

הביקורת נעשתה במשרד החקלאות וברשויות הניקוז, במשרד האוצר, במינהל התכנון, ברשות המים, במשרד להגנת הסביבה, במשרד הביטחון ובצה"ל, במשרד התחבורה, במרכז השלטון המקומי, ברשות מקרקעי ישראל, בנתיבי ישראל, ובחברת פארק אריאל שרון בע"מ. כדי להציג תמונה רחבה וכוללת על נושא הניקוז, מבקר המדינה השלים ביקורת נוספת בנושא "היערכות הרשויות המקומיות לשיטפונות ולהצפות ותפקודן במהלך חורף 2020". 

בביקורת עלה כי ביולי 2014 הניחה הממשלה על שולחן הכנסת תזכיר לתיקון חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות שנועד לתת מענה לשינויים רבים שחלו בתחום הניקוז ממועד חקיקת החוק בשנת 1957. במועד סיום הביקורת, כשש שנים לאחר מכן, עדיין לא הצליחו משרד החקלאות ונציגי מרכז השלטון המקומי להגיע להסכמות ביניהם בנושא, ולפיכך לא קודמו הליכי החקיקה לאסדרת תחום הניקוז.

 תמ"א 1  קובעת הוראות לגבי אופן התוויית תוכנית שמטרתה ניהול, ניקוז וניצול מיטבי של מי נגר עילי, וכן תכנון מיטבי של הנחל בתוכנית מקומית או בתוכנית מפורטת. הוראותיה נותנות ביטוי להכרה בחשיבות השמירה על תפקודו התקין של הנחל, אולם הדבר לא משתקף בתשריט התמ"א, שבו הנחלים מסומנים בו כקו ולא כפוליגון  המשקף את כל תחומי הנחל על שימושיו השונים, אף שסימון הנחל כפוליגון בתשריט תמ"א 1 יוכל להוות בסיס תכנוני להוראות ולתשריטי התוכניות הכפופים לתמ"א. בהתאם לבדיקות המשרד ורשויות הניקוז פשטי ההצפה  המפורטים בתמ"א 1 אינם מעודכנים.

לפי תמ"א 1, במקרים מסוימים מוסד תכנון רשאי לפטור מגיש תוכנית שחלה על שטח נרחב, או שעשויה להשפיע מחוץ לגבולותיה בנושאי נגר עילי, הצפות או מי תהום, מהגשת מסמך לניהול נגר. לא נדרשת המלצת רשות הניקוז למתן הפטור, ואין חובה להביא לידיעתה עניין זה, אף שהרשות היא האמונה על פי החוק על הניקוז בתחומה, ובידיה המידע המקצועי והראייה האגנית הכוללת בעניין הנגר באזור. עוד עלה בביקורת כי משרד החקלאות מוביל בניית מתודולוגיה לניהול תחום הנגר לפי תוכניות ניהול סיכוני שיטפונות, אך זו מתמקדת בניהול הסיכונים האזוריים של כל רשות בנפרד, ואין בה הנחיה בדבר תכלולן של התכניות האזוריות לתוכנית לאומית לניהול סיכוני שיטפונות בראייה כלל-ארצית. בנוסף, תהליך האישור של תוכנית מפעל ניקוז שבו משתתפים כמה וכמה גורמים, ובהם מינהל התכנון, רשויות הניקוז ומשרד החקלאות, אשר נסמך על מידע רב, התבצע שלא על בסיס נוהל ותבנית אחידה להגשת מסמכי תוכניות אלה. 

עוד עלה בדוח כי המידע שהנגיש משרד החקלאות לציבור על תוכניות מפעלי הניקוז באתר האינטרנט שלו, אינו כולל את מסמכי התוכניות ואת התשריטים שלהן. גם שכבת המידע הגיאוגרפי של תוכניות מפעל ניקוז מאושרות אינה כלולה באתר המפות הממשלתי. 

בנושא התקציב הממשלתי של רשויות הניקוז, עלה כי התקציב הממשלתי המיועד לתמיכה ברשויות הניקוז, שהיקפו הכולל 550 מיליוני ש"ח לעשר שנים, נקבע בשנת 2010 ואינו משקף את צורכי הניקוז כיום ואת הצרכים העתידיים המושפעים ממגמת העיור ומשינויי מזג האוויר המוערכים, נכון לשנת 2019, בכ-6 מיליארדי ש"ח. 

עוד נמצא כי מליאות רשויות הניקוז (שרוב חבריהן הם נציגי הרשויות המקומיות הרלוונטיות), הן הקובעות את תעריפי המכסות מהרשויות המקומיות (11 - 62 ש"ח לבית אב - פער של יותר מ-500% בין התעריפים) ומרמ"י (1.9 - 6 ש"ח לדונם - פער של יותר מ-300% בין התעריפים), ואין מנגנון סדור ואחיד המתחשב בגובה תעריפי המכסות בהשוואה לתעריפי רשויות הניקוז האחרות ובצורכי רשויות הניקוז; כמו כן לא נקבעו תעריפים מזעריים ומרביים. לפיכך עולה חשש כי התעריפים שייקבעו לא יבוססו על חישוב שיתבצע בזיקה מימונית לצרכיה של כל רשות ניקוז.  בנוסף, חישוב השטחים שבגינם משלמת רמ"י מתבצע באמצעות הפחתת שטחי הרשויות המקומיות מכלל השטחים שלהם אחראית כל רשות ניקוז. החישוב מתבסס על נתוני השטחים כפי שהיו עם הקמת 11 רשויות הניקוז, בשנת 1997, ולא עודכן מאז. כמו כן, הנוהג שהשתרש, ולפיו מכסות רשויות הניקוז שהושתו על רמ"י ישולמו בכפוף להחלטת ממשלה שתתקבל בכל שנה מחדש, מעכב את תשלומי המכסות לרשויות הניקוז.

עוד נמצא כי לרשויות המקומיות יש חובות בסך כ-11 מיליון ש"ח לרשויות הניקוז, 79% מהם הם חובות מהשנים 2019 - 2020 והשאר ישנים יותר. כמו כן, שיעור ההשתתפות של משרד החקלאות בפרויקטים, שהוא בין 60% ל-90% מעלות הפרויקט, מתבסס גם על התעריף לבית אב שקבעו רשויות הניקוז, ועקב כך ייתכן מצב שבו פרויקטי ניקוז חשובים לא יזכו למימון גדול ולכן לא יבוצעו.

בנושא תביעות משפטיות, נמצא כי בשנים 2011 - 2020 הוגשו נגד רשויות הניקוז יותר מ-500 תביעות משפטיות. 95 תביעות משפטיות אשר הסתיימו בין השנים 2013 - 2020 הסתכמו בכ-37 מיליון ש"ח ומתוך סכום זה הושת על רשויות הניקוז כ-4.6 מיליון ש"ח. 410 תביעות אשר נפתחו בין השנים 2013 - 2020 והטיפול בהם טרם הסתיים מסתכמות בכ-702 מיליון ש"ח. בשל ריבוי התביעות שמוגשות בגין נזקי שיטפונות, מספר חברות הביטוח המקומיות המוכנות לבטח את רשויות הניקוז מצומצם, הפרמיות שחלק מרשויות הניקוז משלמות גבוהות והן אף מתקשות להשיג את הביטוחים הנחוצים להן ונכון לשנת 2021 שלוש רשויות ניקוז אינן מבוטחות כלל. כמו כן, החלטת ממשלה משנת 2002 לחייב את רשויות הניקוז לבטח את עצמן, לא יושמה.

עוד עלה כי קיים מחסור של עשר תחנות הידרומטריות בשטחים הפתוחים הגורם לחסר בנתונים הידרולוגיים חיוניים הנסמכים על נתוני התחנות ההידרומטריות המשמשות לניטור ולתיעוד של מידע לגבי גובה הזרימה ומהירותה ולגבי ספיקת מי הנגר בנחלים. כמו כן, נוכח מחלוקות מקצועיות בין השירות ההידרולוגי לבין התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות, לא כל המידע הנאסף בתחנות ההידרומטריות נשמר במאגר הנתונים של השירות ההידרולוגי. מבקר המדינה ציין לחיוב את הקמת מרכז החיזוי, אך הפערים בכל הקשור למעורבותו בהתרעות על אירועי שיטפון טרם מופו, ולא גובשו תובנות לגבי ההיערכות הרגולטורית והארגונית הנדרשת לשם הסדרת פעילותו. כמו כן טרם גובשו ותואמו מול צרכני מרכז החיזוי מועדי העברת המידע, תוכנו ואופן עדכונו. גם הקצאת התקציב הנדרש להפעלה השוטפת שלו ולפיתוח יכולותיו לא סוכמה.

בהיבט של ניקוי נחלים משפכים שמגיעים מתחומי הרשות הפלסטינית, נמצא כי למרות קידום הטיפול של המשרד להגנת הסביבה בנושא זיהומי המים בין הרש"פ לישראל, הלכה למעשה אין שינוי ממשי בשטח. הנחלים ממשיכים להזדהם, והשפכים שמגיעים לישראל גורמים למפגעי תברואה קשים.

פתרונות הניקוז בתוכנית המסילה הרביעית באיילון

בביקורת נמצא כי חישוב עלויות פתרונות הניקוז הנדרשים לצורך הוספת המסילה הרביעית והצרת התעלה בנחל איילון אשר הוצג בשנת 2016 ושימש פרמטר בבחירת פתרונות הניקוז שייושמו בפרויקט, היה חישוב חסר. עלות כל פתרונות הניקוז כפי שהוצגו בוועדה לתשתיות לאומיות בשנת 2016 הסתכמו בכ-2.1 מיליארד ש"ח, בעוד שבזמן הביקורת עלה כי עלות כל הפתרונות מסתכמת בכ-3.1 - 3.6 מיליארד ש"ח ויש פער של 1.5 מיליארד בין הערכת העלות בעבר לעלות פתרונות הניקוז המסתמנת במועד הביקורת.

בנוסף, הגם שבהחלטה משנת 2016 צוין כי תוכנית המסילה הרביעית באיילון תכלול גם את המוֹבל לים (תעלה שתשמש נתיב יציאה לעודפי מים לעבר הים), תוכנית תת"ל 33א, אשר הוגשה להערות ולהשגות בספטמבר 2020, אומנם מפרטת את פתרונות הניקוז הנדרשים קודם להשלמת פרויקט למעט פתרון המובל לים ואינה מחייבת את המשך קידומו. בהיעדר המוֹבל, שיוליך את הנגר לים, הסיכון להצפה הוא פעם ב-35 שנים בלבד ואף לעיתים תכופות יותר אם מגמת העיור באזור תימשך, בהשוואה לסיכון להצפה פעם ב-100 שנים עם המובל.

ההצפות בבסיס חה"א חצור

עמדת כלל הגורמים היא כי אם נושא הניקוז בנחלים מחוץ לבסיס חצור לא יוסדר, לא תוסר הסכנה להצפות ולנזקים בבסיס ובסביבתו גם בעתיד. עלות יישומה של תוכנית רשות ניקוז שורק לכיש מיוני 2019 להגנה על הבסיס, נאמדת בכ-160 - 200 מיליון ש"ח, אך במועד סיום הביקורת בשנת 2021 עדיין לא הוקצה תקציב למימונה, ולא נקבע לוח זמנים ליישומה.

ממצאי התחקירים בנוגע לאירועי ההצפה שקרו בבסיס בשנים 1991, 2013, 2014 ו-2020, והמסקנות שהוסקו בעקבותיהם בנוגע לפעולות הנדרשות להיערכות נאותה להצפות בבסיס ולהקטנת נזקיהן, חזרו על עצמם. אי-יישום מלוא ההמלצות תרם לכך שההצפות, גם אם כטענת חה"א היו להן מאפיינים חריגים, גרמו לנזקים חוזרים ונשנים לתשתיות, למטוסים ולציוד צבאי יקר ערך וכן לירידה בפעילות, ואף היו עלולות להביא לסיכון חיי אדם. אשר להצפה בשנת 2020, עלות הנזקים בעקבותיה נאמדה בכ-42 מיליון ש"ח. 

כמו כן, אף שחה"א השלים כבר בדצמבר 2015 את הכנת התוכנית להגנת הבסיס מפני שיטפונות, עד אירוע ההצפה בינואר 2020 לא הושלם יישום מלוא הסעיפים שבה - חלקם תלויים בחה"א וחלקם תלויים בגורמים אחרים. עקב כך נפגעה היכולת לעכב את חדירת המים ולצמצם את הנזקים שנגרמו בבסיס או למנוע את חלקם. 

לחיוב צוינו פעולותיו של משרד החקלאות לקידום תיקון ממוקד של חוק הניקוז, לבניית מתודולוגיה לניהול סיכוני שיטפונות ברשויות הניקוז, ואת היוזמה המשותפת של משרד החקלאות ושל מינהל התכנון להכנת תמ"א למיתון שיטפונות ולניהול נגר ברמה האגנית.  כמו כן, צוינה המלצת צוות התכנון האסטרטגי במינהל התכנון לסמן את מלוא תחום הנחלים בתשריט של תמ"א 1 ולעדכן בו את פשטי ההצפה. 

בדוח ציין המבקר כי כלל הגורמים האמונים על ניהול המים, הנגר, הנחלים ומפעלי הניקוז, ובראשם משרד החקלאות ורשויות הניקוז, יחד עם רשות המים ועם משרד האוצר נדרשים לפעול במשותף, בראייה אסטרטגית כלל-ארצית, להקטנת הסיכונים ולמניעת נזקי שיטפונות. בד בבד, יש להמשיך לעקוב באופן שוטף אחר אופן תפקודן של רשויות הניקוז בהתחשב באתגרים העומדים לפתחן, כדי לוודא שהן פועלות בהתאם לייעודן ולבחון את התקציב הלאומי המוקצה לביצוע פרויקטים בתחום הניקוז. לא אחת נזקי השיטפונות העתידיים בנפש וברכוש עלולים להיות גבוהים לאין ערוך מעלות הפרויקטים הנדרשים למניעת שיטפונות אלה, ולכן יש ערך רב להשקעה בפרויקטים ובתשתיות המבוססת על מלוא המידע ועל תיעדוף מושכל שלהם. 

הנזקים הכלכליים בעולם בעקבות שטפונות, 1971-2019 (במיליארדי דולרים)

 הנזקים הכלכליים בעולם בעקבות שטפונות, 1971-2019 (במיליארדי דולרים)

לצד בדיקת ההיערכות המדינתית בראיה לאומית ופעולות רשויות הניקוז בעניין השיטפונות ובדיקת  פרויקטים לאומיים, בדק משרד מבקר המדינה גם את היערכות מספר רשויות מקומיות לשיטפונות באופן פרטני. 

היערכות הרשויות המקומיות לשיטפונות ולהצפות ותפקודן במהלך חורף 2020

בשנים האחרונות מתרבים מקרי השיטפונות וההצפות בישראל כתוצאה מעלייה בתכיפות אירועי הגשם החריגים ובעוצמתם, בד בבד עם התרחבות ניכרת של השטחים הבנויים והאטומים הפוגעים בכושר החלחול של המים לתוך הקרקע. בחורף 2020 אירעו ברחבי הארץ כמה אירועי גשם חריגים שהובילו לשיטפונות ולהצפות חמורים בעיקר בערי החוף. באירועים אלה קיפחו את חייהם שבעה בני אדם, ונגרמו נזקים לרכוש ולתשתיות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. הרשות המקומית ממלאת תפקיד חיוני בהיערכותו של העורף האזרחי לאירועי מזג אוויר חריגים, ובמיוחד בכל הקשור לטיפול בתושבים ולסיוע להם. נוכח מציאות זו יש חשיבות רבה להיערכות נכונה של הרשויות המקומיות לשיטפונות ולהצפות ולהתמודדות עימם בעת התרחשותם.

מבקר המדינה בדק היבטים בהיערכות למניעת שיטפונות והצפות של עיריות אשקלון, כפר סבא, נהרייה והמועצה המקומית ג'יסר א-זרקא; והיבטים בתשתיות הניקוז שלהן. כן נבדקו היבטים בתפקודן של עיריות אשקלון ונהרייה באירועי חורף 2020. בדיקות השלמה נערכו במשרדי ממשלה ובגופים מאסדרים נוספים. הביקורת התבססה בין היתר על תוצאות בדיקות שערך יועץ מומחה חיצוני. 

בביקורת נמצא כי אין בתשתית הנורמטיבית הקיימת הסמכה של גוף לאכוף על הרשויות המקומיות לבצע הנחיות בנוגע לאירועי חירום אזרחיים. מוכנותה של כל רשות מקומית לאירועים אלה תלויה ברצונה וביכולתה לקיים את ההנחיות שניתנו לה. כמו כן, לא הוגדרה חלוקת האחריות בין רשויות הניקוז לרשויות המקומיות בנוגע לתשתיות הניקוז הממוקמות בתחום העירוני. בנוסף, שלוש מארבע הרשויות המקומיות שנבדקו - אשקלון, נהרייה וג'יסר א-זרקא - לא תחזקו בקביעות את מערכות הניקוז שבתחומן ולא הכינו תוכנית עבודה לתחזוקה סדירה ושיטתית שתשמור על תקינות המערכת. כמו כן, עיריית נהרייה והמועצה המקומית ג'יסר א-זרקא לא מיפו את מערכות הניקוז שלהן ולא הכינו תוכניות אב לניקוז; עיריות אשקלון וכפר סבא הכינו תוכנית אב לניקוז אך ביצעו אותה באופן חלקי בלבד. עיריות אלה מיפו את מערכות הניקוז שלהן, אך אין בידיהן מידע על גיל המערכות. עוד עלה כי תשתיות הניקוז של הרשויות המקומיות שנבדקו לא נותנות מענה לתרחישי הייחוס המעודכנים של כמויות הגשם והספיקות הצפויות. תכנון תוכנית ההגנה לעיר נהרייה טרם הושלם.

בקביעת תחשיבי היטל התיעול, משרד הפנים לא הביא בחשבון באופן ישיר את מידת הסיכון של הרשות המקומית להצפות, המועצה המקומית ג'יסר א-זרקא לא גבתה את היטלי התיעול בהתאם לחוק העזר שחוקקה, עיריית נהרייה השתמשה בשנת 2016 בחלק מכספי היטל התיעול לפרויקטים שאינם קשורים לתיעול העיר. בשנים 2016 עד 2020 הסתכמו ההשקעות של ארבע הרשויות המקומיות שנבדקו בתשתיות הניקוז שבתחומן בכ-172 מיליוני ש"ח, ובאותן השנים הן גבו היטלי תיעול בסכום של כ-55 מיליוני ש"ח. 

בנוסף, עיריות אשקלון ונהרייה ביצעו בנייה שלא בהתאם להוראות התמ"א ולחוות הדעת של רשויות הניקוז הרלוונטיות בלי שניתנו בה פתרונות ניקוז הולמים. כך לדוגמה באשקלון - בתכנון שכונת עיר היין המתוכננת ל-40,000 תושבים; ובנהרייה - העירייה לא הסירה חסמים להולכי רגל מעל נחל הגעתון למרות בקשות רשות הניקוז לעשות כן. כמו כן, עיריות אשקלון ונהרייה והמועצה המקומית ג'יסר א-זרקא לא קבעו נהלים מקיפים להיערכות לאירועי שיטפונות ולתפקוד בהם, ולא תרגלו את מערכי החירום שלהן לקראת אירועים כאלה.

בהיבט של תפקוד הרשויות המקומיות באירועי חורף 2020, נמצא כי עיריות אשקלון ונהרייה לא ניהלו יומן אירועים לתיעוד אירועי חורף 2020, עיריית אשקלון לא תיעדה את פעילותו של מרכז ההפעלה שלה, מרכז ההפעלה של עיריית נהרייה לא היה ערוך להתמודד עם אירוע השיטפון בינואר 2020, ובמהלך האירוע נציגי העירייה שהיו בו העתיקו את פעילותם לבניין משטרת נהרייה;; המוקד העירוני בנהרייה לא פעל במשך כמה שעות, והפניות אליו לא תועדו בזמן אמת ולא טופלו. 

בנוסף, המרכז לחיזוי שיטפונות שהקימו השירות המטאורולוגי והשירות ההידרולוגי באוקטובר 2019 מפיץ תחזיות לשיטפונות בנחלים, אך אינו עורך תחזיות לשיטפונות ולהצפות באזורים העירוניים. לחיוב נמצא כי עיריית כפר סבא יישמה פתרונות חדשניים לניהול הנגר ועיריית נהרייה קיימה תהליכים סדורים של הפקת לקחים מאירועי חורף 2020, קבעה נהלים פנימיים חדשים להיערכות ולהתמודדות עם שיטפונות והצפות והחלה ביישומם.

מבקר המדינה מציין כי יש להסדיר בדחיפות את סוגיית היערכות הרשויות המקומיות לאירועי חירום אזרחיים, ובכלל זה לשיטפונות ולהצפות הנגרמים מאירועי גשם קיצוניים. מומלץ כי משרד הפנים יפעל להסדרת הסוגיה ולקביעה של גורם ממלכתי שיתכלל את כלל הדרישות וההנחיות שעל הרשויות המקומיות למלא בנוגע לאירועים האמורים ויפקח על מילוין.

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי תמונת מצב זו מלמדת על הצורך לקבוע גורם ממלכתי שיתכלל את כלל הדרישות וההנחיות שעל הרשויות המקומיות למלא בנוגע לאירועי חירום אזרחיים, ובכלל זה שיטפונות והצפות, ויפקח על מילוין. מומלץ כי הרשויות המקומיות יפיקו את הלקחים הנדרשים מאירועים קודמים ויפעלו בנחישות, בתיאום עם רשויות הניקוז ועם יתר הגורמים הרלוונטיים ובחלוקת אחריות ברורה ביניהם, לצמצום מספר אירועי השיטפונות בתחום שיפוטן, לשיפור היערכותן ולטיפול מהיר ויעיל באירועים אלה עם התרחשותם.

התנהלות הרשויות המקומית בעת משבר הקורונה

 


ב-11.3.20 הכריז ארגון הבריאות העולמי על מחלת הקורונה כמגפה כלל-עולמית. בישראל נרשמה לראשונה התפרצות מחלת נגיף הקורונה בשלהי פברואר 2020. בתקופה של אי-וודאות היו הרשויות המקומיות בעלות תפקיד חשוב מאין כמותו - לשמש עוגן עבור התושבים ועבור הקהילה - ובתוך כך לפעול להמשך אספקת השירותים הדרושים לתושבים ולצמצום נזקים, במידת האפשר. 

מבקר המדינה בחן היבטים שונים בפעילותן של הרשויות המקומיות בתקופת משבר הקורונה - בעיקר בגל התחלואה הראשון. הבדיקה נעשתה בקרב עשר רשויות מקומיות. כמו כן הופצו שאלונים בקרב 102 רשויות מקומיות, שנבחרו על פי מדגם סטטיסטי, בנושא פעילותן בחירום בתקופה שבין מרץ ליולי 2020, ו-85 מאותן רשויות השיבו על השאלון (רשויות המדגם). כמו כן התבצע הליך שיתוף ציבור.

בביקורת עלה כי 31% מרשויות המדגם הכירו את חוזר מנכ"ל משרד הפנים משנת 2008 ולפיו הרשויות המקומיות נדרשות להכין נוהל הפעלה על פי "נוהל הערכות הרשות המקומית לפנדמיה של שפעת" שהפיץ מטה מל"ח ארצי במאי 2007, אך לא הכינו נוהל כנדרש, 18% מרשויות המדגם לא הכירו את חוזר מנכ"ל משרד הפנים ולא הכינו נוהל היערכות לפנדמיה של שפעת. 

רק מחצית מרשויות המדגם תיעדו באופן מלא את ישיבות הערכת המצב שהן ניהלו. שלוש מעשר הרשויות המקומיות שנבדקו לא ערכו ולא תיעדו תהליך הפקת לקחים בסיומו של הגל הראשון, כדי למפות את ההיבטים שיש לשמר או לשפר באופן תפקודן.

בנוסף, 82% מרשויות המדגם ציינו כי התקשו ליישם את הנחיות השלטון המרכזי בשל ריבוי הנחיות, ו-56% מהן ציינו כי היו הנחיות סותרות. 

מסקר שיתוף הציבור עולה כי כ-20% מהתושבים היו מאוד לא מרוצים מתפקודן של הרשויות המקומיות, וכ-40% היו מרוצים באופן חלקי מתפקודן בעת משבר הקורונה. הרשויות המקומיות נבדלות ביניהן מבחינת הסיבות להיעדר שביעות הרצון. 

למול קנסות בהיקף של כ-7.3 מיליוני ש"ח שניתנו ברשויות שנבדקו, נגבו עד 1.12.20 כ-1.3 מיליוני ש"ח, שהם 18% מתוך סך הקנסות שהוטלו.

גם לאחר מועד החרגתם של כלל העובדים הסוציאליים (קרי, המועד שבו יכלו הרשויות המקומיות להעסיקם בשיעור הגדול ממכסת ההעסקה המוגבלת באותה עת), היו רשויות שבחרו שלא לאייש את מלוא תקני עובדי הרווחה - מדיווחי 204 רשויות מקומיות עולה כי 20% מהן איישו לכל היותר 85% מהמשרות שנקבעו בתקנים.

כמו כן, ברשויות מקומיות שלא אפשרו עבודה מרחוק היו עובדים סוציאליים ופסיכולוגים חינוכיים שנאלצו לצאת לחופשה בתקופת החירום, אם משום שלא היה באפשרותם להגיע לעבודה במשרדי הרשות, ואם משום שבחרו שלא להגיע למחלקה (בין היתר, בשל השתייכות לקבוצת סיכון או בשל חשש מחשיפה לנגיף); כמו כן, לא נקבעו מתודולוגיות והנחיות סדורות לטיפול מקצועי מרחוק. 

בהיבט של שימוש ושיתוף במידע, נמצא כי הרשויות המקומיות נתקלו בקשיים בשימוש בבסיסי מידע שונים הן שלהן והן של גופים אחרים (ובהם, בין היתר, בסיסי מידע של המוסד לביטוח לאומי, של משרד הבריאות, של המשרד לשוויון חברתי ושל משרד האוצר), לצורך איתור אוכלוסיות הזקוקות לסיוע: בסיסי המידע לא היו זמינים לשימוש באופן מיידי, חסרו בהם פרטים, הם כללו פרטים שגויים, היו ערוכים בפורמטים שונים של דיווח ולא ניתן היה לאחדם אלא לאחר שעובדו מחדש, ובהשקעה מרובה.

בנוסף, המחלקות לשירותים חברתיים נדרשו להשקיע חלק ניכר מהמשאבים, מהזמן ומכוח האדם החיוני שלהן בניהולו ובהוצאתו לפועל של מערך מפעל ההזנה - הדבר בא על חשבון הטיפול המקצועי אשר בעת המשבר היה דרוש יותר מבעבר לאוכלוסיות הרווחה ולתושבים שנזקקו לסיוע. 

בנושא החזרה ללימודים במוסדות החינוך, עלה כי בכ-50% מהמקרים (בגנים ועד כיתות ג' ובכיתות י"א-י"ב) קבעו ראשי הרשויות המקומיות את מועדי השיבה ללימודים במועדים מאוחרים מאלו שנקבעו בצו, זאת בעיקר בשל קשיים של הרשויות המקומיות בהיערכות לפתיחת מוסדות החינוך בהתאם להנחיות.

בביקורת נמצא כי כל הרשויות המקומיות שנבדקו מצאו דרכים חלופיות לקיים אירועים להעלאת המורל של התושבים, במגוון פעילויות שהתאימו להנחיות ולתקנות השונות. מבקר המדינה מציין לחיוב את הפעילות ההתנדבותית הענפה בארגונן של הרשויות המקומיות, תוך שיתופי פעולה עם עמותות, ארגונים ציבוריים וחברות עסקיות. 

מבקר המדינה ממליץ, בין היתר, כי משרד הפנים ינחה את כל הרשויות לבצע הליכי הפקת לקחים בתום כל גל תחלואה, ולדווח לו באמצעות מחוזותיו על תוצאותיהם, זאת כדי שהפקות הלקחים ישמשו מתווה לפעולה באירועי חירום ולקראת גלי תחלואה נוספים, אם יהיו. עוד מומלץ כי משרד הפנים יסדיר את ההיבט הביטוחי בפעילות הרשויות המקומיות בתחום החקירות האפידמיולוגיות, בשיתוף עם הגורמים האחראים לכך.

במקרים שבהם הרשויות המקומיות מתקשות לבצע אכיפה בתחום שיפוטן, מומלץ שהן יגבירו את שיתוף הפעולה עם משטרת ישראל, כדי להבטיח שמתבצעת אכיפה כלל-ארצית לפי אמות מידה שוויוניות, ובכך לסייע בבלימת התפשטות המגפה. 

מבקר המדינה מציין בסיכום הדוח כי משבר הקורונה חידד את חשיבותה של עבודת הרווחה הנדרשת בשעת חירום כדי להבטיח מענה לאוכלוסיות הראויות לקידום והפגיעות בחברה והבהיר את היותם של עובדי מערך הרווחה ברשויות המקומיות עובדים חיוניים בכל היערכות למצב משבר. ראוי שגורמי השלטון המרכזי והרשויות המקומיות ייתנו בידי שירותי הרווחה את מלוא הכלים והפתרונות להתמודדות עם משימות החירום ולצליחת הקשיים המתעוררים במהלכן - בכלל זאת העסקת כלל עובדי המחלקות לשירותים חברתיים בתקופת המשבר, הנגשת המידע הדרוש למחלקות לשם עבודתן, הבטחת קיומם של האמצעים הדרושים למהלך עבודה רציף של המחלקות ופיתוח מתודולוגיות לשיח מרחוק.

הסעות תלמידים ברשויות המקומיות

 


כדי לאפשר את קיום חוק לימוד חובה, יש צורך בהסעת אותם תלמידים שבאזור מגוריהם אין מוסד חינוכי או שהמוסד החינוכי נמצא במרחק לא קטן מביתם. ההסעות מיועדות להבטיח כי התלמידים הזכאים להסעות במתכונת יום-יומית ובהתאם למערכת השעות יוסעו בבטחה אל מוסדות החינוך ויוחזרו בשלום לביתם. 

מבקר המדינה בדק היבטים בנושא הסעות תלמידים למוסדות החינוך הרגיל ולמוסדות החינוך המיוחד ברשויות המקומיות. הבדיקה נעשתה בשש רשויות מקומיות; עיריות מודיעין עילית ועראבה, המועצה המקומית אבן יהודה והמועצות האזוריות גולן, לכיש ושדות נגב וכן במשרד החינוך, במשרד התחבורה, במשרד הפנים, ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן - משכ"ל) ובשמונה רשויות מקומיות נוספות.

 בביקורת נמצא כי למרות הרחבת תחולתו של חוק לימוד חובה אין משרד החינוך משתתף במימון הסעות לילדים בגילאי 3 - 4. המשרד גם אינו משתתף כלל במימון הסעות לתלמידי כיתות י"א וי"ב - בתוך יישוב המגורים - בעיריות ובמועצות מקומיות ואינו משתתף במימון הסעות של תלמידים הבוחרים ללמוד בבתי ספר על-אזוריים, ניסויים וייחודיים ובבתי ספר ממלכתיים דתיים - תורניים שמונהגת בהם הפרדה בין המינים. אוכלוסיית הזכאים להסעות באוכלוסייה החרדית מסתכמת בכ-24,000 מתוך 471,000 תלמידים (כ-5.1%)

שיעורי השתתפות משרד החינוך במימון ההסעות בכל רשות מקומית נקבעו בפברואר 2008. עלה כי במרוצת השנים לא נבדק אם יש מקום לשנות את אמות המידה המקנות לרשויות מקומיות זכאות להשתתפות משרד החינוך בהסעות תלמידיהן ולהתאימן לשינויים שחלו מאז ב"בפרופילים" של הרשויות המקומיות. כך לדוגמה, לפי אמות המידה שקבע משרד החינוך בפברואר 2008, המשרד צפוי להפחית את שיעור השתתפותו במימון הסעות התלמידים בעיריית מודיעין עילית מ-80% ל-50%, מאחר שעקב גידול באוכלוסייתה היא כוללת יותר מ-75,000 תושבים, אף שמודיעין עילית מדורגת באשכול 1 (הנמוך ביותר) במדד החברתי-כלכלי ואף שהיא מקבלת ממשרד הפנים מענק איזון.

בנוסף, עלה כי בארבע רשויות מקומיות (עיריות כרמיאל, מודיעין-מכבים-רעות ורמת גן ובמועצה מקומית אבן יהודה), סכום ההשתתפות של משרד החינוך במימון הסעת התלמידים לפי התעריפים הבסיסיים בשיטה שקבע המשרד היה גבוה ב- 26% (השתתפות של 2.77 ש"ח לעומת עלות של 2.2 ש"ח ליום) עד ב-87% אחוזים (השתתפות של 6.73 ש"ח לעומת עלות של 3.6 ש"ח ליום), מהסכום שהרשות שילמה עבור הסעת התלמידים בתחבורה ציבורית. ברשות החמישית (עיריית רמלה) סכום ההשתתפות היה גבוה מהעלות בפועל בכ-97% (השתתפות של 8.27 ש"ח ליום לעומת עלות של 4.2 ש"ח ליום). מאידך גיסא, השתתפותו במימון הסעת תלמידים ברשויות מקומיות מסוימות הייתה נמוכה משמעותית מעלות הסעתם בפועל. כך לדוגמה ההשתתפות של משרד החינוך בעלות הסעות התלמידים בחינוך הרגיל של המועצה האזורית שדות נגב בשנים 2018 ו-2019 הסתכמה ב-55% וב-59% בלבד.

בביקורת נמצא כי בשנת 2012 הקפיא משרד החינוך את תעריף הבסיס שלפיו נקבע שיעור השתתפותו בעלות ההסעות, והוא אינו הולם את העלות בפועל, והדבר משית על הרשויות המקומיות נטל כספי נוסף. כתוצאה מהשחיקה, השתתפות משרד החינוך בחלק ממסלולי ההסעות בחינוך המיוחד בשש הרשויות שנבדקו הסתכמה ב-36% עד 61% במקום ב-50% עד 85% - שיעור ההשתתפות שקבע לאותן רשויות. כך לדוגמה, משרד החינוך קבע כי שיעור השתתפותו בעלות ההסעות של המועצה המקומית אבן יהודה יהיה 50% מהעלות הכוללת. הועלה כי העלות היומית של הפעלת 11 מסלולים (מתוך 42), שהמועצה המקומית הפעילה בשנת הלימודים התש"פ, הסתכמה בכ-579,000 ש"ח, ואולם השתתפות משרד החינוך הסתכמה בכ-210,000 ש"ח לשנה - כ-36% בלבד מעלות הפעלתם, וכי העלות השנתית של הפעלת שמונה מסלולים (מתוך 49) במועצה האזורית גולן, לה נקבע שיעור השתתפות 85%, הסתכמה בכ-570,000 ש"ח, ואולם ההשתתפות משרד החינוך הסתכמה בכ-347,000 ש"ח - כ-61% בלבד מעלות הפעלתם. 

עוד נמצא כי עד תום מועד הביקורת (פברואר 2021) היו למשכ"ל הסכמי ניהול חתומים עם 111 רשויות מקומיות, מבין 126 הרשויות המקומיות אשר משכ"ל מספקת להן שירותי ניהול ופיקוח בשנת הלימודים התשפ"א. עם שאר הרשויות המקומיות טרם חתמה משכ"ל הסכמי ניהול. 

עוד עלה כי מפברואר 2018 עד ספטמבר 2020 שילמה משכ"ל כ-35.5 מיליון ש"ח לחברה שנותנת לה שירותים בכל הכרוך בניהול מערך ההסעות ברשויות המקומיות, עמה התקשרה בדצמבר 2017, שלא על בסיס הליך מכרזי . 

בהיבט של שילוב הסעות למוסדות בחינוך המיוחד, נמצא כי מתוך חמישה בתי ספר לחינוך מיוחד שנבדקו אליהם מוסעים 478 תלמידים ב- 137 קווי הסעות, בשני בתי ספר יושמו חמישה קווים משותפים. בבית ספר נוסף יושם קו פיזור אחד משותף עם שני תלמידים. בבית ספר נוסף יושם קו פיזור אחד משותף עם שני תלמידים. למעט איחוד הקווים האלה, הרשויות המקומיות שמהן מוסעים תלמידים לא בחנו את השילובים האפשריים של הסעות תלמידים לבתי הספר מרשויות שכנות בהתחשב ברגישויות התלמידים הלומדים בהם ובמרחק בין מקום מגוריהם לבית הספר. 

בנוסף, חמש משש הרשויות שנבדקו לא ביצעו בקרות מטעמן על חברות ההסעות שפעלו בתחומן ואילו השישית - המועצה האזורית שדות נגב ביצעה בקרות בודדות. בשנת הלימודים התש"פ משכ"ל ביצעה עבור המועצה האזורית לכיש 80 בקרות, אף שהתחייבה ל-240 בקרות, עבור עיריית מודיעין עילית היא ביצעה 144 ביקורות על 91 כלי רכב ואילו עבור המועצה המקומית אבן יהודה היא ביצעה 48 בקרות על 42 קווי הסעות בחינוך המיוחד. הן גם מיעטו בנקיטת הרתעה כלפי חברות ההסעות שהפרו הסכמים, אף לא כלפי חברות שהסיעו תלמידים באופן לא בטיחותי. 

עוד עלה כי שלוש משש הרשויות שנבדקו (עיריות מודיעין עילית ועראבה והמועצה האזורית שדות נגב) לא מימשו כלל בשנת 2019 את הזכות שנתונה להן בהסכמים עם חברות ההסעה, לגבות פיצויים מוסכמים בגין הפרות של חברות ההסעות שהעסיקו. שלוש הרשויות האחרות (המועצה המקומית אבן יהודה והמועצות האזוריות גולן ולכיש) דרשו פיצויים מוסכמים בשיעור של 800 ש"ח עד 2,500 ש"ח בלבד בשנת 2019, זאת למול סה"כ הוצאות שש הרשויות הנ"ל בשנת 2019 על הסעות תלמידים בסכום כולל של כ- 61 מלש"ח. 

בנושא בטיחות בהסעות של תלמידי החינוך המיוחד, נמצא כי משרד החינוך לא השלים התקנת תקנות להסעה בטיחותית של ילדים עם מוגבלות מגיל שלוש ואילך. ליקויים הועלו גם באופן בחירת מלווי הסעות תלמידי החינוך המיוחד על ידי הרשויות המקומיות שנבדקו, במסמכים שהמציאו על מידת כישוריהם ובהכשרות שבהן השתתפו לקביעת מידת התאמתם לתפקיד לקראת עבודתם עם ילדים עם מוגבלויות.

לחיוב צוין כי תחנות ההסעה במוסדות החינוך של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית אבן יהודה נמצאו מוסדרות היטב, מקורות, מתוחמות במעקות בטיחות ומתוחזקות באופן שוטף. בנוסף, בעקבות הביקורת הכינה המועצה המקומית אבן יהודה נוהל טיפול בתלונות ובכלל זה קבעה מיהו הגורם במועצה שיטפל בתלונה מעת קבלתה ועד סיום הטיפול בה. 

בדוח צוין כי העלות הישירה והעקיפה של הסעות תלמידים מוערכת בכ-2.7 במיליארד ש"ח בכל שנה וכי על משרד החינוך והרשויות המקומיות לתקן את הליקויים שהועלו בדוח ולפעול למימוש ההמלצות.

החוסן הפיננסי של הרשויות המקומיות

בשנת 2018 היו בישראל 255 רשויות מקומיות, אשר מעניקות לתושביהן שירותים ממלכתיים, כגון חינוך, רווחה וקליטת עלייה, ושירותים מקומיים, כגון ניקיון ותברואה, פיקוח עירוני ותכנון. החוסן הפיננסי של הרשויות נדרש כדי שיהיה ביכולתן להעניק לתושביהן שירותים ברמה נאותה והוא מבטיח כי תישמר האוטונומיה של הרשויות וחופש הפעולה שלהן בהתאם לסמכויותיהן, שכן בנסיבות של ערעור החוסן הפיננסי ומשבר כספי יש למשרד הפנים סמכויות נרחבות להתערב בניהולן השוטף.

משרד מבקר המדינה בדק את החוסן הפיננסי של הרשויות המקומיות בישראל באמצעות ניתוח מאגר נתונים כספיים של כלל הרשויות המקומיות שיש במשרד הפנים. בשנת 2018 סך הוצאות הרשויות המקומיות בתקציב הרגיל עמד על 68.2 מיליארד ש"ח והגירעון המצטבר בכלל הרשויות באותה שנה עמד על 3.7 מיליארד ש"ח.

בביקורת עלה כי 27 רשויות מקומיות סיימו את 2018 - שנה שהתקיימו בה בחירות לרשויות המקומיות - בגירעון שוטף חריג לעומת שלוש השנים שקדמו לה ב-2013, שגם בה התקיימו בחירות, היה מספרן 34.

בנוסף נמצא כי מחקר של משרד הפנים מ-2016 הראה קשר בין איתנות פיננסית לשיעור חיוב הארנונה שלא למגורים. בביקורת נמצא כי יש אי-שוויון בין הרשויות המקומיות בחיוב ארנונה שלא למגורים: כ-40% מסך חיובי הארנונה שלא למגורים נגבים ברשויות המשתייכות לחמישון העליון (כל חמישון כולל כ-20% מהאוכלוסייה), לעומת 3.5% ברשויות המשתייכות לחמישון התחתון. 

בהיבט ההוצאה על שירותים מקומיים לתושב, נמצא כי ההוצאה הממוצעת על שירותים מקומיים לתושב בחמישון התחתון של הרשויות (רובן רשויות מהמגזר הלא-יהודי) עמדה ב-2018 על 699 ש"ח, בחמישון השני היא הייתה גבוהה ב-61% ועמדה על 1,126 ש"ח, ובחמישון העליון עמדה ההוצאה על 2,101 ש"ח - גבוהה פי שלושה מזו של החמישון התחתון ופי 2 מהחמישון השני. נמצא כי מענק האיזון מכסה חלק ניכר מהוצאותיהן של הרשויות המקומיות בחמישון התחתון, ואף על פי כן הוצאותיהן על שירותים מקומיים נמוכות ביחס לרשויות אחרות. לפיכך מענק האיזון בהיקף כולל של 3.3 מיליארד ש"ח שניתן ב-2018 אינו מאפשר צמצום של הפערים.

היעד של משרד הפנים היה כי שיעור ההכנסות העצמיות של הרשויות המקומיות יעמוד על 62%. שיעור ההכנסות העצמיות מסך ההכנסות בכלל הרשויות המקומיות עמד על 55.6% בשנת 2018 - ירידה של 8.1% לעומת שנת 2008: ברשויות מקומיות בדירוג חברתי כלכלי 1 - 4 עמד שיעור ההכנסות העצמיות ב-2018 על 36.8%, וברשויות מקומיות במגזר הלא-יהודי - על 20.9% - ירידה של 10.2% ו-8.9% בהתאמה לעומת שנת 2008. 

בבדיקת חוקי עזר המאפשרים לרשויות המקומיות לגבות אגרות נמצא כי יש תחומים מסוימים שיש בהם פער ניכר בין רשויות במגזר היהודי לרשויות במגזר הלא-יהודי, כך ב-69% מהרשויות המקומיות במגזר הלא-יהודי, למשל, יש חוקי עזר העוסקים במודעות ושלטים, לעומת 93% מהרשויות המקומיות במגזר היהודי.

כ-80% מהכנסותיהן העצמיות של הרשויות המקומיות מקורן במיסי הארנונה. בישראל החיוב על נכסים מבוסס על תעריפים שנקבעו ב-1985 המעודכנים בהתאם לנוסחה. בניגוד למקובל במדינות רבות ב- OECD החיוב נקבע בהתאם לשטח הנכס ולסוג השימוש בו ולא בהתאם לערכו. דוח של ארגון ה-OECD מספטמבר 2020 המליץ לשנות את שיטת החיוב הנהוגה בישראל. בביקורת נמצא כי השיטה הקיימת טומנת בחובה סיכונים פיננסיים לרשויות המקומיות, היא לא מאפשרת לצמצם פערים בין רשויות ויש בה עיוותים היוצרים אי-שוויון בין תושבים. החלטות של ממשלת ישראל מ-2006 ומ-2016 לפעול לשינוי שיטת הארנונה לא יושמו, וועדה לשינוי שיטת הארנונה שהוקמה ב-2016 טרם פרסמה את המלצותיה.

בנושא חובות הארנונה, עלה כי היקף חובות הארנונה לרשויות המקומיות, שלפי הערכת הרשויות אפשר לגבותם, הסתכם ב- 2018 ב-9.7 מיליארד ש"ח. גביית החובות האלה, ואף חלקם, עשויה לצמצם במידה ניכרת את הגירעון המצטבר של כלל הרשויות המקומיות. 

עוד עלה כי יש פער גדול בין הרשויות המקומיות לממשלה בכלים שיש להן כדי להתמודד עם שינויים כלכליים שלא נצפו, ועל הרשויות המקומיות יש מגבלות פיסקליות נוקשות. 

על הממשלה מוטלת חובה לפרסם מידע מפורט על תקציבה, אך הרשויות מחויבות לפרסם מידע תמציתי בלבד. נמצא כי מתוך 12 רשויות שאתרי המרשתת שלהן נבדקו, שבע מפרסמות לציבור מידע מפורט על התקציב והשאר מפרסמות את המידע התמציתי. כמו כן, הממשלה מחויבת לפרסם מידע על התקשרויות עם ספקים אחת לרבעון, אבל חובה כזו אינה מוטלת על הרשויות, ונמצא כי אף אחת מהרשויות שנבדקו אינה מפרסמת מידע כזה.

עוד עלה כי השיעור הממוצע של הגירעון המצטבר בכלל הרשויות ירד מ-12.6% בשנת 2008 ל-5.6% בשנת 2018. עם זאת, נמצא שלשבע רשויות היה בתקופה שנבדקה גירעון מצטבר גבוה (מעל 30%) עקבי. נוסף על כך, בשנת 2018 תשע רשויות לא עמדו בתבחין שלפיו יתרת אשראי בצירוף הגירעון המצטבר לא יעלו על 60% מהכנסותיהן, לעומת 94 שלא עמדו בתבחין זה בשנת 2008. בנוסף, היחס השוטף בכלל הרשויות המקומיות השתפר ועלה מ-0.56 בשנת 2008 ל-0.89 בשנת 2018. שיפור ניכר חל במגזר הלא-יהודי. השיעור הממוצע של גביית ארנונה בכלל הרשויות המקומיות עלה מ-84% בשנת 2008 ל-91% בשנת 2018. השיפור הגדול ביותר חל במגזר הלא-יהודי.

מבקר המדינה ממליץ, בין היתר, למשרד הפנים לבחון דרכים לצמצם את תופעת הגירעון השוטף הגבוה ברשויות בשנת בחירות לרשויות המקומיות, העשויה לפגוע בחוסן הפיננסי של אותן רשויות, ולפרסם הנחיות בנושא לקראת שנת בחירות, וכן שמשרד הפנים יגבש תוכנית ארצית לצמצום פערים בין הרשויות המקומיות מתוך מתן דגש על אי-השוויון בחיובי ארנונה שלא למגורים, לנוכח הפערים הגדולים בין הרשויות המקומיות בחיוב ארנונה שלא למגורים. 

מבקר המדינה ציין בדוח כי האתגר העומד בפני משרד הפנים והרשויות המקומיות בישראל עם כניסתנו לעשור השלישי של המאה העשרים ואחת הוא לצמצם את הפערים בין הרשויות, לבחון את שיעור ההכנסות העצמיות שלהן, לגוון את מקורות ההכנסה שלהן ולפעול להתייעלות ולשיפור בחוסנן הפיננסי לצד טיוב השירות לתושבים.

שירותים מקוונים של רשויות מקומיות בשגרה ובחירום

 


בעשור האחרון הציבו הרשויות הציבוריות את אתגר השירות וחוויית הלקוח בסדר עדיפות גבוה, והן משקיעות מאמצים בשיפור השירות במגוון אמצעים, לרבות באמצעות הטכנולוגיה. נושא זה מקבל משנה תוקף במצבי משבר ובעיתות חירום, שבהם הרשות צריכה להמשיך באספקת שירותים. על אף ההישגים והידע הרב שנצבר בחלק מהרשויות המקומיות בתחום הדיגיטלי, בראייה ארצית קיימים פערים ניכרים בין הרשויות. כמו כן, ולצד היתרונות הרבים הטמונים בשימוש בערוצים דיגיטליים לאספקת שירותים מקוונים למגוון הצרכנים, שימוש זה כרוך בסיכונים הדורשים היערכות מכוונת.

מבקר המדינה בדק את נושא השירותים המקוונים ברשויות המקומיות בשגרה ובחירום (מקרה בוחן: "משבר הקורונה").

בביקורת נמצא כי ממידע שפרסמו גורמים שונים, ובהם משרד הפנים, עולה כי קיימת שונות גדולה בין הרשויות המקומיות במדינה בהיקף השירותים המקוונים שהן מציעות לצרכני השירותים והמידע שהן מפרסמות לציבור, וכן בהיקף המשאבים - תקציב וכוח אדם - שהן משקיעות בתחום. באשר להיקף השירותים המקוונים עלה למשל כי רק 37% מהרשויות מאפשרות להגיש בקשה מקוונת להנחה בארנונה, 24% מהרשויות מאפשרות הגשת בקשה לחילופי מחזיקים בארנונה, 8% מהרשויות מציעות אפשרות לקיום צ'אט עם נציג שירות, 9% מציעות אפשרות לזימון תור פרונטלי, 10% מאפשרות תשלום אגרת רישיון עסק, ורק 2% מהרשויות מאפשרות לבדוק באופן מקוון סטטוס בקשה להצבת שילוט. 

כמו כן, נמצא כי ישנו פער בדירוג הממוצע שקיבלו הרשויות המקומיות במדדים על פי סוג הרשות והמחוז. כך לדוגמה, הדירוג הממוצע של כלל הרשויות שנבדקו במדד "דיגילוקאלי" עמד על 46 (מתוך 100), דירוגן של המועצות המקומיות עמד על 36 ושל העיריות על 58. הדירוג הממוצע של הרשויות במחוז צפון עמד על 36 לעומת הדירוג הממוצע של הרשויות במחוזות מרכז ותל אביב, שעמד על 58, כלומר גבוה בכ-60%.

עוד נמצא כי הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון, נצרת ותל שבע מציעות שירותים מקוונים שאינם אחידים, אינם נגישים וזמינים ללקוחות בצורה קלה ופשוטה, ואינם כוללים היזונים חוזרים לעדכון המשתמש. ברשויות אלה פותחו השירותים ללא ראיית "מסעות לקוח" ובתהליכים רבים שהן מציעות אין רציפות תהליכית, דבר המקשה על המשתמש בצריכת השירותים ובניווט בין הערוצים הדיגיטליים שהן מציעות. לאחר סיום הביקורת פיתחו העיריות אלעד ונצרת אתרים חדשים עם מענה לממשק המשתמש. 

הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון, ירושלים, נצרת, שדות דן ותל שבע אינן מנהלות מנגנון ממוכן ומובנה למדידת רמת השירות במרחב הדיגיטלי העירוני.

הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון, שדות דן ותל שבע פיתחו במהלך השנים מגוון שירותים מקוונים המוצעים בערוצים שונים, כמו אתרי אינטרנט ואפליקציות, מבלי שקיימו הליך חשיבה וקבלת החלטות המבוסס על איסוף שיטתי של נתונים, ומבלי שהכינו תוכנית אב או תוכנית עבודה רב-שנתית או שנתית לפיתוח השירותים שישמשו בסיס לפעילויותיהן בתחום זה או שיתייחסו לפן התקציבי. 

הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון, נצרת, שדות דן ותל שבע לא קיימו הליך תדיר למדידת היקף השימוש בשירותים המקוונים הקיימים, לעיבוד הנתונים ולביצוע תהליך של הסקת מסקנות לשיפור ולשדרוג השירותים המקוונים, ולא ביצעו סקרים למדידת שביעות רצון הצרכנים מהשירותים ומאיכותם. כלל הרשויות שנבדקו לא קיימו הליך של שיתוף הציבור לבחינת צורכי התושבים והעסקים לצורך קביעת יעדים לפיתוח שירותים מקוונים חדשים.

הרשויות המקומיות נצרת, שדות דן ותל שבע לא פיתחו מענים דיגיטליים מגוונים לצריכת שירותים מקוונים, במיוחד כאלה המותאמים לצרכנים עם אוריינטציה חלקית לטכנולוגיה או חשיפה מוגבלת לתשתיות - כמו תחנות למידע ולשירותים מקוונים, דיילי מידע המסייעים בצריכת שירותים מקוונים ושירות של הודעות קוליות. הרשויות נצרת ותל שבע לא פעלו להנגשת השירותים באמצעי הסברה והדרכה לכלל הצרכנים, במיוחד לקהלי יעד שעד למועד סיום הביקורת עשו שימוש מצומצם בשירותים אלו. 

באתרי האינטרנט של הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון, ירושלים, נצרת, שדות דן ותל שבע נמצאו ליקויים בעמידה בדרישות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

בהיבט של אמנת שירות דיגיטלי, נמצא כי לרשויות המקומיות - אלעד, אשקלון, ירושלים, נצרת, שדות דן ותל שבע - אין הצהרה או אמנת שירות בנושאי הדיגיטל בכל ערוצי הדיגיטל שהן מפעילות, המשקפת ללקוח את מדדי השירות הדיגיטליים שלהם הוא אמור לצפות. כמו כן, רשויות אלה אינן מנהלות מנגנון ממוכן ומובנה למדידת רמת השירות במרחב הדיגיטלי העירוני; מצד המשתמש (הלקוח) הדבר מתבטא בחוסר בהירות לגבי רמת השירות ולוחות הזמנים להשלמת התהליך והבקשות שהועברו, ומצד הרשות ניכר כי אין לה כלים ויכולות לנטר, לעקוב ולבקר את רמת השירות הדיגיטלי ולייצר שיפור מתמיד ומשמעותי בתחום זה.

בנושא של אבטחת מידע, עלה בביקורת כי הרשויות המקומיות מתמודדות עם האתגרים והסיכונים הטמונים באירועי סייבר ואבטחת מידע, כל אחת בהתאם ליכולותיה ולמודעותה לחשיבות הנושא, כך שהן אינן ערוכות באופן דומה להתמודד עם אירועים כאלו. כן נתגלו ליקויים בתחום אבטחת המידע והגנת הפרטיות ברשויות המקומיות אלעד, אשקלון, נצרת, שדות דן ותל שבע. עוד נמצא כי אין מתווה מוסדר הכולל הנחיות מקצועיות להקמה ולתפעול פלטפורמות דיגיטליות שיאפשרו לרשויות המקומיות להעניק שירותים חיוניים בעתות חירום באמצעים מקוונים.  בנוסף, אין לרשויות המקומיות גורם מקצועי מתכלל ומנחה בתחום הדיגיטלי ובתחום אבטחת המידע והסייבר, דבר המשליך על היקף ואיכות השירותים שהרשויות המקומיות מציעות לתושבים.

לחיוב עלה בהיבט של צמצום פערים כי במהלך 2020 נקט משרד הפנים צעדים למיפוי הפערים בין הרשויות המקומיות בתחום הדיגיטלי, בין היתר באמצעות איסוף נתונים מהן וקידום תוכנית לצמצום פערים אלה והשתתפות בתוכניות נוספות להכשרת כוח אדם ייעודי ברשויות המקומיות האמור לתת מענה לצורכיהן בתחום זה. בנוסף, רשויות מקומיות, פיקוד העורף, משרד הפנים, מטה ישראל דיגיטלית ומרכז השלטון המקומי בישראל פעלו לקידום פיתוח והנגשת שירותים מקוונים חדשים בתקופת משבר הקורונה, ואף פיתחו ערוצים דיגיטליים חדשים לשם כך, כמו למשל פורטל חירום רשותי המשמש אתר אינטרנט חלופי לאתר הרשות המקומית בחירום; "המיזם הלאומי 265 לפיתוח ושיתוף ידע לקידום דיגיטציה ברשויות המקומיות", שמטרתו להרחיב ולהנגיש שירותים דיגיטליים לתושבי הרשויות המקומיות וכן לצמצם פערים בין הרשויות המקומיות באמצעות כלים דיגיטליים. הרשויות המקומיות אלעד, אשקלון וירושלים פיתחו מגוון שירותים מקוונים וערוצים דיגיטליים חדשים בתקופה זו.

מבקר המדינה מציין בדוח כי ראוי גורמי השלטון המרכזי והרשויות המקומיות יפעלו לצמצום הפערים האמורים ולשיפור רמת התקשוב ברשויות המקומיות והיקף ואיכות השירותים המקוונים שהן מציעות לתושבים. במסגרת זו מוצע לפעול לשיפור חוויית המשתמש ולהנגשת השירותים לכלל הלקוחות במגוון ערוצים דיגיטליים, תוך הבטחת עמידה בדרישות הנגישות על פי תקנות הנגישות לשירות והגנה על פרטיות המשתמשים.

מימון שירותי רווחה

מערכת שירותי הרווחה האישיים נועדה לספק את צורכיהם של נזקקים (מקבלי השירותים). משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא החוליה המרכזית להבטחת קיומם של שירותי רווחה יעילים ומקיפים במדינה, והוא מוציא אל הפועל את תוכניותיו באמצעות הרשויות המקומיות. מבקר המדינה בדק את מימון השירותים החברתיים שמספקת המדינה לתושביה, בעיקר באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. 

בביקורת נמצא כי החוק מטיל על הרשויות המקומיות אחריות להקמת שירותי רווחה, אך אינו מגדיר אילו שירותים עליהן לתת וכיצד ימומנו. חוקרים, לצד גורמים מהממשל המרכזי ומהממשל המקומי, העלו טענות כנגד יכולתו של חוק הסעד הקיים לספק מענה לצרכיה העכשוויים של החברה בישראל, בהיעדר הגדרה ברורה של השירות המוצע, תנאי הזכאות לקבלתו, היקפו והרמה שבה אמורה הרשות המקומית לפעול. יוזמות משרד הרווחה לקידום חוק שירותי הרווחה מהשנים 2008 ו-2016 לא הושלמו.

בתקנון העבודה הסוציאלית המופק ע"י משרד הרווחה (בתע"ס) 18 פרקים, ובכל פרק הוראות - לעיתים עשרות. בביקורת עלה כי מרבית ההוראות בתע"ס, אשר כוללות הנחיות מקצועיות ומשמשות כלי ראשון במעלה בידי עובדי הרווחה, לא עודכנו זה זמן רב: למשל נמצאו הוראות שעודכנו לאחרונה בין השנים 1970 ו-1999 (42 הוראות); בין השנים 2000 ו-2010 (59 הוראות); ובין השנים 2011 ו-2015 (58 הוראות). אם עלה צורך בעדכונים שוטפים של ההוראות המקצועיות, הם הופצו כהנחיות פנימיות או באמצעות חוזר מנכ"ל, ולא פורסמו בתע"ס.

בנוגע לדיווחים הנוגעים לכוח אדם ברשויות: הרשויות המקומיות עדיין נדרשות למלא ידנית את הדיווחים בנושא כוח אדם במש"חים (מחלקות לשירותים חברתיים) ולהעבירם למחוזות משרד הרווחה, שם הנתונים מוקלדים למחשב. בשלב הבא הם מועברים למטה המשרד לביצוע ההתחשבנות מול כל רשות.

בנוסף, נמצאו פערים בתקצוב רשויות מקומיות. ב-2019 היה תקציב הרווחה הממוצע לתושב הרשום במש"חים ברשויות המקומיות מהאשכולות החברתיים-כלכליים החזקים 7 - 10 (5,110 ש"ח) גבוה בכ-67% לעומת האשכולות החלשים 1 - 4 (3,056 ש"ח). הן התקציב והן ההוצאה הממוצעת למטופל גבוהים יותר ברשויות מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים. בתקצוב הרשויות המקומיות נמצא כי בשלוש השנים האחרונות משרד הרווחה לא העביר לרשויות המקומיות מסגרת תקציב לפני תחילת כל שנה, וכך למשל בתחילת 2019 התקציב שאושר לפעילות הרווחה ברשויות (המורכב בחלקו מתקציב ממשלתי ובחלקו מהשתתפות הרשויות בתקציב) היה כ-6.3 מיליארד ש"ח, ובמהלך השנה הוא גדל בכ-30% עד כדי 8.2 מיליארד ש"ח בסופה. 

הרשויות המקומיות למדו על גובה הסכום שהוקצה להן בכל אחד מסעיפי התקציב לקראת סוף ינואר. עיריות רחובות, קריית אונו, באקה אל-גרבייה ונתיבות, הרשויות המקומיות שנבדקו, מסרו כי הן בונות את תקציב הרווחה שלהן על בסיס תקציב הרווחה של השנה הקודמת. יוצא אפוא שהרשויות נאלצות לתכנן את תקציב הרווחה בתנאי חוסר ודאות בדבר הסכומים שיוקצו להן. מקצתן לא הצליחו לנצל תקציבים שקיבלו מהמשרד במהלך שנת התקציב, כי התקשו להתארגן מינהלית לשימוש בהם ולהשיג תוספות תקציביות ממקורותיהן באמצע השנה. למשל, בספטמבר 2019 קיבלה עיריית באקה אל-גרבייה כ-219,000 ש"ח לתוכנית "עם הפנים לקהילה", אך לא הצליחה לנצל 92% ממנו באותה השנה; ביולי 2018 קיבלה עיריית רחובות כ-52,000 ש"ח לסעיף "הפגת בדידות בסופ"ש", ולא הצליחה לנצלו כלל באותה השנה; וביוני 2019 קיבלה עיריית קריית אונו כ-60,000 ש"ח לסעיף "שירותים לניצולי שואה" ולא הצליחה לנצל 50% ממנו באותה השנה.

עוד עלה כי התקציב שהקצה משרד הרווחה לרשויות המקומיות שנבדקו בסעיפי תקציב כספיים לתחילת שנת 2019 היה נמוך ב-42% - 67% ביחס לתקצוב אותם הסעיפים לסוף שנת 2018. בנוסף, נמצא כי משרד הרווחה חילק במשך שנים את התקציב לרשויות המקומיות בהשתמשו ב-124 נוסחאות לחלוקת הכספים ובאמות מידה ומקדמים לחלוקה, הנידונים בוועדה בהשתתפות נציגי הרשויות, אך לא פרסם אותם לרשויות המקומיות ולציבור. בדרך זו עלולה להיפגע זכות הרשויות והציבור לערער על הנוסחאות, התבחינים והמקדמים. כמו כן, אין ברשות משרד הרווחה מידע מרוכז על הוויסותים (העברת תקציבים מרשות מקומית אחת לאחרת) שביצע כל שנה: מאילו רשויות מקומיות נגרעו תקציבים, ומאילו סעיפים; מהם הסכומים שנגרעו מכל רשות; כיצד קבע המשרד לאילו רשויות יועברו התקציבים שנגרעו; ואילו רשויות קיבלו את הכספים. 

בהיבט של הקצאת תקנים לעובדי רווחה במש"חים ברשויות המקומיות וסוגיית העומס המוטל עליהם, עלה כי משרד הרווחה מקצה תקנים לרשויות המקומיות מפעם לפעם, בעקבות קבלת תקציב ממשרד האוצר, אך הוא לא בדק ומיפה את הצרכים בפועל של כל רשות ורשות, וכפועל יוצא, אין בידיו נתון בדבר מספר העובדים הסוציאליים (עו"סים) שנדרשים בשלטון המקומי בכלל, ובכל רשות מקומית בנפרד. המשרד אף לא קבע מהו היחס הרצוי בין מספר העו"סים למספר המטופלים, לא קבע תקן מרבי לכך ולא בדק את עומסי העבודה של עו"סים. 

מאפריל 2015 עד אפריל 2020 נותר מספר התקנים הכוללים הבלתי צבועים במש"חים כמעט ללא שינוי (עלה רק ב-3%), ואילו מספר התקנים הכוללים הצבועים הוכפל ועמד על כ-2,900. נכון לאפריל 2020 הוקצו 6,915 תקנים כוללים למש"חים, מתוכם 5,595 תקני עו"סים.

בנוסף עלה כי משרד הרווחה הקצה פחות תקנים למש"חים ברשויות מקומיות מאשכולות חברתיים-כלכליים חלשים וכן לאשכולות פריפריאליים בהשוואה לאשכולות האחרים. למשל, מספר התקנים שהוקצו לאלף נפש המוכרים למש"חים ברשויות מקומיות מאשכול חברתי-כלכלי 5 גבוה בכ-155% ממספר התקנים שהוקצו לעומת רשויות מאשכול 1, מספר התקנים לאלף נפש ביחס לאוכלוסיית האשכול שהוקצו לרשויות מאשכול חברתי-כלכלי 5 גבוה בכ-25% לעומת רשויות מאשכול 1, מספר התקנים שהוקצו לכל אלף נפש המוכרים למש"חים באשכול פריפריאלי 7 גבוה בכ-51% לעומת אשכול 3, מספר התקנים שהוקצו למש"חים באשכול פריפריאלי 3 גבוה בכ-57% לעומת אשכול 1.

לחיוב נמצא כי משרד הרווחה והרשויות המקומיות ניצלו בשנים 2015 - 2019 את תקציב הרווחה כמעט במלואו, וחל קיטון בארבע השנים האחרונות בהיקף התקציב הבלתי מנוצל. בנוסף, משרד הרווחה מִחשב את תהליך הדיווח על הֲשָׂמוֹת של מטופלים במסגרות ובמוסדות טיפול, וכיום הרשויות מבצעות את התהליך בצורה ממוחשבת (פרט לשתי רשויות שבהן התהליך טרם הושלם).

בדוח צוין, הין היתר, כי כדי להביא לשיפור במכלול הטיפול במקבלי שירותי הרווחה, ראוי כי משרד הרווחה, בשיתוף הרשויות המקומיות, יפעל לתיקון הליקויים שהועלו בדוח ויבחן את ההמלצות; זאת לטובת מקבלי שירותי הרווחה כפרטים ולטובת החברה בראייה כוללת.

העסקת חשבים מלווים ברשויות המקומיות

הסמכות למנות חשב מלווה הוקנתה למשרד הפנים בהחלטת ממשלה ב- 2004. ההחלטה נועדה לתת מענה לפתרון המשבר הכספי החמור שאליו נקלעו רשויות מקומיות רבות. משבר זה התבטא, בין היתר, ביכולת מוגבלת לספק שירותים מוניציפליים לתושביהן, בקושי לשלם שכר לעובדיהן ותשלומים שוטפים ובגידול ניכר בחובותיהן. משרד הפנים עושה שימוש נרחב בהעסקת חשבים מלווים ברשויות מקומיות הסובלות מגירעונות תקציביים או ממשבר ניהולי, כספי וארגוני. 

מבקר המדינה בדק את נושא העסקת החשבים המלווים ב-12 רשויות מקומיות, מהן חמש עיריות: אור עקיבא, טבריה, סח'נין, קלנסווה וקריית שמונה, שש מועצות מקומיות: בוקעאתא, ביר אל-מכסור, דאליית אל-כרמל, מג'דל שמס, מסעדה ועין קניה, והמועצה האזורית: אל-קסום וכן במשרד הפנים.  

בביקורת נמצא כי שש הרשויות המקומיות אור עקיבא, דאליית אל-כרמל, טבריה, סח'נין, קלנסווה וקריית שמונה לא עמדו ביעדי תוכניות ההבראה שאושרו להן, ובשל כך נאלצו לגבש עם משרד הפנים תוכניות חדשות או לעדכן את תוכניות ההבראה.  העיריות טבריה, סח'נין, קלנסואה וקריית שמונה התבססו בחיובי הארנונה שלהן על סקרי נכסים ישנים, שנערכו בשנים 2004- 2012, אף שבמסגרת תוכניות ההבראה שאושרו להן, הן נדרשו לערוך סקרי נכסים חדשים. 

עוד נמצא כי חרף מינויים של חשבים מלווים לרשויות המקומיות שנבדקו והגדלת המלוות והמענקים שקיבלו בשנים 2012 -2018 לכיסוי גירעונותיהן, שש הרשויות המקומיות אור עקיבא, דאליית אל-כרמל, טבריה, סח'נין, קלנסווה וקריית שמונה לא הצליחו להתאזן תקציבית, וגירעונותיהן המצטברים אף גדלו מאוד והסתכמו בסוף 2018 בכ-325 מיליון ש"ח, זאת אף שהן קיבלו מענקים ומלוות לכיסוי הגירעון לאותה תקופה בסך של כ-370 מיליון ש"ח. 

בהיבטי העמידה במסגרת התקציב בשנת בחירות נמצא כי בשנים שהתקיימו בחירות לרשויות המקומיות ולנבחריהן, החשבים המלווים ברשויות המקומיות שנבדקו לא הצליחו למנוע פריצה של התקציב. כך, לדוגמה, בשנת 2018, שנערכו בה הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, שש מבין שמונה הרשויות שנבדקו פרצו את מסגרות התקציב שלהן ויצרו גירעונות בסכום כולל של כ-59 מיליון ש"ח. 

בביקורת עלה כי החשבים המלווים שמינה משרד הפנים לרשויות המקומיות בשמונה מבין 12 רשויות שנבדקו לא הצליחו לאורך שנים להביא להבראתן של הרשויות המקומיות לטווח הארוך ולניהולן התקין. בשבע מבין שמונה רשויות מקומיות הועסקו החשבים המלווים במשך יותר משמונה שנים. ברשויות המקומיות אור עקיבא, ביר אל-מכסור וסח'נין מכהנים חשבים מלווים זה כ-16 שנים, וברשויות המקומיות דאליית אל-כרמל, קלנסווה וקריית שמונה מכהנים חשבים מלווים יותר מ-11 שנים. עוד נמצא כי בשבע מבין שמונה רשויות: אל-קסום, ביר אל-מכסור, דאליית אל-כרמל, טבריה, סח'נין, קלנסווה וקריית שמונה, שמכהנים בהן חשבים מלווים לאורך שנים, שיעור ההוצאה בגין שירותים מקומיים מסך התקציב השוטף נמוך באופן משמעותי מהממוצע הארצי - כ-19%.

מעיון בפרוטוקולים של הצוות המקצועי לבחירת מועמדים לתפקיד חשב מלווה נמצא כי אי אפשר ללמוד על התנהלות הליך הבחירה בתוך הצוות, על השיקולים שהובילו לבחירת כל מועמד, ואין פירוט אם הבחירה נעשתה לפי כללים, אמות מידה או קריטריונים שנקבעו בנוהל מאגר ומינוי חשבים מלווים משנת 2013, ובגינם ניתנה עדיפות למועמדים מסוימים על פני אחרים.

בהתאם לנוהל מאגר ומינוי חשבים מלווים, משרד הפנים אישר להעסיק 17 חשבים מבין 52 שהועסקו בכל הרשויות המקומיות לתקופות רצופות של שמונה שנים, בשנים 1999 עד 2010, ולאחר שיצאו לתקופת הפסקה של 12 חודשים, חזר והעסיק אותם לתקופות נוספות. בשל כך, יש חשבים המועסקים יותר מעשר שנים במצטבר. ובפועל לא מתקיים ריענון בבחירת המועמדים מתוך המאגר, והעסקת החשבים הצטמצמה לקבוצה קטנה. בנוסף, משרד הפנים נוהג לפרסם בכל חצי שנה מודעה על פתיחת מאגר החשבים המלווים בפני מי שמעוניין להגיש מועמדות לשמש כחשב מלווה. המודעה מתפרסמת רק באתר האינטרנט של המשרד והדבר עלול לצמצם את קהל היעד של מועמדים פוטנציאליים הראויים לכהן כחשבים ושיהיו מעוניינים להגיש מועמדות לתפקיד. יצוין כי במאגר  156 מועמדים ו-10 מועמדות, מהם מכהנים 49 חשבים מלווים, ו-שלוש חשבות בלבד.

עוד נמצא כי אגף תקצוב ובקרה לא קבע הנחיות או נוהלי עבודה בנושא הבקרה, לרבות הגדרה רשמית וכתובה בעניין תפקידו של רכז החשבים הארצי. כמו כן, אף שהאגף מקבל את ממצאי הדוחות מהרשויות המקומיות שמועסקים בהן חשבים מלווים ואת ממצאי הבקרה של המחוזות ושל רכז החשבים הארצי, הוא לא מתכלל את הממצאים ולכן, בפועל, נפגעת יכולתו לאתר חולשות וכשלים העולים מהשטח והנוגעים לתפקוד הרשויות המקומיות בנושאים שונים, כגון גבייה, הוצאה לפועל ונושאים חשבונאיים שונים. בנושא הגשת דוחות על ידי החשבים, נמצא כי משרד הפנים אינו מקפיד שהחשבים המלווים יגישו לו את דוחות האבחון הראשוני ואת תוכניות העבודה בתוך 60 יום ממועד מינויים לתפקיד, כנדרש במדריך המקצועי השלם לחשב המלווה ברשות המקומית. החשבת המלווה בעיריית קריית שמונה לא הכינה עם כניסתה לתפקיד, בפברואר 2018 דוח אבחון, כנדרש במדריך. החשב המלווה במועצות המקומיות בוקעאתא ומג'דל שמס הגיש את דוח האבחון הנוגע למג'דל שמס שנתיים לאחר שמונה, ובבוקעאתא כעבור למעלה משנה ממינויו, והחשב המלווה בשתי המועצות המקומיות מסעדה ועין קניה הגיש את הדוחות לאחר כשנתיים. שני החשבים באל-קסום ובסח'נין הגישו דוחות אבחון במתכונת מצומצמת, שלא בהתאם למדריך.  

בביקורת הועלו ליקויים בהערכת תפקוד החשבים ובמילוי חוות דעת עליהם. בחלק מהמקרים למעריכים היו חסרים נתונים על תפקוד החשבים או על הביצועים הכספיים של הרשויות שבהן הם כיהנו. היו גם מקרים של פערים משמעותיים בין המעריכים בהערכה המילולית.

בדוח מצוינים יחסי העבודה התקינים בין החשבים המלווים ובין ההנהלות של שמונה מבין 12 הרשויות המקומיות שנבדקו וראשיהן, וכן את ממשקי העבודה התקינים בין החשב המלווה לגזבר ברשויות שמכהנים בהן גזברים חדשים: מג'דל שמס, עין קניה וקריית שמונה, שיש בהן כדי לסייע בליווי מקצועי ובהכוונה של הגזברים ונבחרי הציבור באותן הרשויות.

מבקר המדינה ממליץ, בין היתר, למשרד הפנים לערוך הליך של למידה והפקת לקחים ולמפות את החסמים על מנת לטייב את מנגנון החשבים המלווים ולבחון אילו יעדים יש להציב, ובאילו צעדים ואמצעים נוספים יש לנקוט כדי לסייע לרשויות המקומיות לשפר את התנהלותן התקציבית, וכך לטייב את רמת השירותים לתושביהן.

התפלגות הרשויות המקומיות שמכהן בהן חשב מלווה לפי מחוזות משרד הפנים

 התפלגות הרשויות המקומיות שמכהן בהן חשב מלווה לפי מחוזות משרד הפנים


תקצוב פעילותם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים והפיקוח עליהם על ידי הרשויות המקומיות

הרשויות המקומיות, בתפקידן כרשויות חינוך מקומיות, משמשות גורם מרכזי בניהול והסדרת תקצוב מערכת החינוך בתחומן, הכוללת גם מוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר). מבקר המדינה בדק את תקצוב פעילותם של מוסדות מוכש"ר בחינוך היסודי על ידי הרשויות המקומיות.

בביקורת עלה כי ריכוז השוואתי של ההשקעה הכספית בתלמיד תושב הרשות המקומית מול תלמיד במוסד מוכש"ר בתחומה - ההשקעה הממוצעת בתלמיד בחמש הרשויות המקומיות שנבדקו הסתכמה בממוצע ב-1,000 ש"ח עד 6,000 ש"ח עבור כלל התלמידים ברשות, אל מול השקעה שהסתכמה בממוצע ב-257 ש"ח עד 2,567 ש"ח לתלמיד המוכש"ר תושב הרשות. גובה ההשקעה הושפע מגודל הרשות וממצבה הכלכלי-חברתי. יצוין כי ההשקעה הממוצעת של הרשות בכלל התלמידים מתושביה כללה את תקצוב פעולות תלמידי החינוך המיוחד והחינוך העל-יסודי וכן פעולות חינוך נוספות שהרכיבו חלק מהפערים האמורים. 

בנוסף, קיימים פערים במצאי המבנים והתשתיות שבהם פועלים מוסדות החינוך המוכש"ר ברשויות המקומיות שנבדקו. לחלק ממוסדות המוכש"ר אין מגרשי ספורט, ולרובם אין אולמות ספורט ואין כיתות מחשבים. ברשויות המקומיות שנבדקו ושבהן קיימים מתקנים קהילתיים, כדוגמת אשכול פיס וספרייה ציבורית, ניתנה למוסדות המוכש"ר רשות שימוש בהם, ואולם המתקנים הקהילתיים לא הוקמו בסמוך לאותם המוסדות. 

עוד נמצא כי אף ששררה אי-בהירות באשר להיקף חובתן של הרשויות המקומיות לתקצוב מוסדות מוכש"ר בתחומן, לא נקבעו הנחיות לרשויות המקומיות המסדירות את יישום החקיקה בפועל ומבהירות את המצב המשפטי הקיים. 

בנוסף, תקציב הרשויות המקומיות שנבדקו, בו נכלל גם תקצוב מוסדות המוכש"ר, אושר במסגרת האישור הכולל של התקציב במועצותיהן. עם זאת, החלטת מדיניות הרשות המקומית לתקצוב מעבר לתקצוב הקובע לא הובאה למליאת המועצה לאישורה. לא נקבע המנגנון שבאמצעותו תפעל הרשות המקומית עת היא קובעת את התקצוב התוספתי בהתייחס למוסדות המוכש"ר בתחומה, באופן שיקדם את השוויוניות והשקיפות בחלוקת התקציבים הציבוריים. 

למרות החלטת הממשלה בנושא, משרד החינוך לא אסף באופן מקוון ולא פרסם מידע בדוח שנתי לציבור בנוגע לכלל המשאבים שהעבירו הרשויות המקומיות ובעלויות החינוך לכלל המוסדות שבתחומן, ובכלל זה למוסדות המוכש"ר. 

בביקורת נמצא כי הרשויות המקומיות שנבדקו פעלו בדרכים שונות עת תקצבו את פעילות מוסדות המוכש"ר בתחומן: עיריית באר שבע - כספים שמחובתה היה להעבירם כתקצוב הועברו באמצעות מתן תמיכות; עיריית שפרעם והמועצה המקומית פרדס חנה-כרכור - לא תקצבו את מוסדות המוכש"ר בעבור חלקן במימון שירותים נלווים כנדרש; המועצה המקומית זיכרון יעקב לא תקצבה כלל מוסד חינוך מוכש"ר בתחומה על אף חובתה לעשות כן. 

עוד עלה כי עיריות באר שבע ורעננה והמועצות המקומיות זיכרון יעקב ופרדס חנה-כרכור לא גבו אגרות עבור תלמידי חוץ שלמדו במוסדות המוכש"ר של רשתות החינוך החרדי בתחומן, לא מהרשות השולחת ולא מהורי התלמידים; אגרות שסכומן הבסיסי לתלמיד בבית ספר יסודי לשנות הלימוד התשע"ט והתש"ף נקבעו על סך של 670 ש"ח ו-680 ש"ח בהתאמה. הן אף לא קבעו לחלופין הסדרים להעברת הסמכות  לגביית אגרות בגין תלמידי החוץ אל מוסדות חינוך אלה. בהיבטי הפיקוח והבקרה על השימוש בתקציבים, נמצא כי בכל הרשויות המקומיות שנבדקו נמצאו נושאים הטעונים שיפור בפיקוח ובבקרה על השימוש שנעשה בתקציב התוספתי שהן העבירו למוסדות המוכש"ר שבתחומן. עיריית באר שבע והמועצה המקומית זיכרון יעקב העבירו כספים שיועדו למוסדות מוכש"ר בתחומן לעמותות שאינן משמשות כמוטב ברישומי משרד החינוך. 

עוד נמצאו ליקויים בהתנהלותן של חלק מהרשויות המקומיות שנבדקו עת הקצו נכסי מקרקעין למוסדות חינוך מוכש"ר שפעלו בתחומן: עיריית באר שבע - עד מועד סיום הביקורת לא הושלמו כל הליכי הקצאת המקרקעין כנדרש לשלושה נכסים, לרבות חתימת חוזים מול משתמשי המקרקעין ואישורם במליאת המועצה; עיריית רעננה - נכס עירוני הועבר לעמותה, ללא תיעוד כי הדבר התבצע בהתאם לנוהל הקצאת מקרקעין ומבלי שלעירייה חוזה חתום בתוקף עם העמותה המסדיר את הקצאת הנכס והשימוש בו; המועצה המקומית זיכרון יעקב - נכסי הרשות המקומית הועברו לעמותה ללא תיעוד כי הדבר התבצע בהתאם לנוהל הקצאות קרקע. בנוסף, רק למחצית ממוסדות החינוך המוכש"ר שנבדקו יש רישיון ארוך טווח למשך חמש שנים; ליתר תשעת המוסדות יש רישיון לטווח קצר בלבד.

לחיוב צוין כי הרשויות המקומיות שנבדקו, למעט המועצה המקומית זיכרון יעקב ועיריית שפרעם, תקצבו את כל מוסדות החינוך המוכש"ר היסודיים שבתחומן בשיעור 100%, וכי עיריית באר שבע פעלה במהלך הביקורת לקבלת אישור מועצת העיר להחלטתה על מדיניות התקצוב של מוסדות המוכש"ר שבתחומה. 

בסיכום הדוח צוין כי תקצוב מוסדות המוכש"ר בתחומה הוא חלק מחובותיה של הרשות המקומית, ועליו להיעשות בהתאם לדין ובאופן המבטיח התייחסות שוויונית לכלל התלמידים תושבי הרשות המקומית, לרבות אלה הלומדים במוסדות מוכש"ר. על הרשות המקומית לפעול באופן שיבטיח כי היא מתקצבת את מוסדות המוכש"ר בהתאם לכללים ותבחינים ברורים, בשקיפות ובשוויוניות.

ייעול הליכי רישוי הבנייה

 


על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (חוק התכנון והבנייה), ביצוע עבודות בנייה טעון, ככלל, קבלת היתר בנייה. רישוי הבנייה נועד להבטיח כי הבנייה תהיה בהתאם להוראות תוכניות המתאר ולהוראות דין נוספות הנוגעות למאפייני הבנייה ולבטיחותם של המבנים. להליכי הרישוי יש השפעה ישירה על פעילות ענף הבנייה, שתרומתו למשק רבה מהבחינה הכלכלית. 

מבקר המדינה ערך ביקורת בנושא ייעול הליכי רישוי הבנייה במינהל התכנון ובוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. חלק מהנושאים נבדקו בכל 131 הוועדות המקומיות; בשמונה ועדות מקומיות - הוועדות המקומיות באר שבע, בית שמש, חיפה, מורדות הכרמל, מעלה הגליל, נתיבות, קסם, וראש העין - התקיימה בדיקת עומק.  

בביקורת עלה כי עד מועד סיום הביקורת תיקון 101 לא חולל בוועדות שנבדקו קיצור של ממש במשך הזמן הנדרש לקבלת היתרי בנייה, ובשתיים מהוועדות שנבדקו משך הזמן הממוצע הנדרש לקבלת ההיתר אף התארך: בבאר שבע המשך הממוצע התארך בכ-32.6% ובקסם בכ-64.6%. יצוין כי לפרקי הזמן לקבלת ההיתר לאחר תיקון 101 יש להוסיף את פרק הזמן הנדרש לשלב קבלת מידע במתכונתו החדשה, הנמשך בממוצע כ-47 ימי עבודה. לפיכך, מבחינת משך כל ההליכים הנדרשים לקבלת היתר בנייה לאחר תיקון 101 עולה כי תהליכי הרישוי אף התארכו.

נמצא כי מערכת רישוי זמין אינה מותאמת במלואה לצרכים. למשל, בהיעדר ממשק בינה ובין מערכת ניהול הוועדות נדרשות הוועדות לבצע עבודה כפולה וידנית בשתי המערכות - דבר הגורם לעלויות עודפות של כוח אדם, לפגיעה ביכולת לניהול תהליכים ולבקרה עליהם ולפתיחת פתח לטעויות, כגון הבדלים ברישום תאריכי הנפקת ההיתרים בשתי המערכות, ואף לסיכונים אחרים ולתסבוכות משפטיות. בשל היעדר הממשק, לשום גורם ממשלתי אין מידע כולל המשלב את הנתונים הנמצאים בכל המערכות ועקב כך חסרים נתונים לצורך השלמת תמונת מצב מעודכנת בתחום התכנון והרישוי.

בנושא הזמן שנדרש לקבלת תיק מידע, עלה כי בשנים 2017 - 2020 (עד ספטמבר) שלב קליטת הבקשות למידע נמשך בממוצע כ-17 ימי עבודה. בספטמבר 2018 קוצר פרק הזמן להפקת תיק מידע לאחר קליטת הבקשה מ-45 ימי עבודה ל-30 ימי עבודה. נמצא כי הזמן הממוצע שנדרש להפקת תיקי מידע לא חרג מהדין. עם זאת ב-16% מהמקרים של תיקים שנקלטו בין ספטמבר 2018 לספטמבר 2020, חרג פרק הזמן להפקת תיק מידע ביותר מ-10 ימי עבודה מהקבוע בדין; יצוין כי חישוב זה לא מתייחס לתקופות של פגרות שלא תועדו במסד הנתונים. 

בנוסף, נמצא כי הנפקת ההיתרים בכל המסלולים במחצית השנייה של שנת 2019 ארכה 319 ימים בממוצע, במסלול ההקלות 407 ימים בממוצע, במסלול המלא 276 ימים ובמסלול המקוצר 144 ימים. משכי זמן אלו ארוכים ממשך הזמן הממוצע של 114 ימים שמדד הבנק העולמי במדינות המפעילות מערכות מקוונות להגשת הבקשות להיתר. 

עוד עלה כי ב-54 ועדות מקומיות (כ-58% מאלה שדיווחו) יש מחסור של יותר מ-30% במידענים יחסית לתקינה המומלצת. ב-15 ועדות (כ-16% מאלה שדיווחו) מספרם של בודקי ההיתרים בוועדות גדול ב-30% מהמספר המומלץ בתקן. לא נמצא קשר בין עודף או מחסור בבודקי ההיתרים לבין משכי הזמן הממוצעים לקבלת היתרים במחצית השנייה של שנת 2019.

בנוסף, הוועדות המקומיות שנבדקו לא הכינו תוכניות הכשרה ופיתוח מקצועי עבור בודקי ההיתרים והמידענים.  עוד נמצא כי רק לשלוש משמונה הוועדות שנבדקו היו נהלים לניהול הליכי הרישוי, לשתיים מהשמונה היו תוכניות עבודה, ושלוש מבין השמונה קיימו בכל השנים שנבדקו את המניין החוקי של ישיבות הוועדה ורשות הרישוי. בוועדות שנבדקו עלה כי האפשרות לקבל דוחות ניהול על התהליכים מוגבלת ואינה כוללת חיתוכי מידע לפי כמה פרמטרים, הצגה של עיבוד וניתוח של הנתונים והמגמות ותצוגה חזותית של התקדמות התהליכים והתראות על חריגות (מערכת BI).

בנושא הנגשת אתרי המרשתת של הוועדות שנבדקו, נמצא כי אתרי המרשתת של הוועדות לא הונגשו באופן מלא כדין לאנשים עם מוגבלות ראייה ועיוורון, ועקב כך לא מתאפשרת התמצאות מלאה בהם ואיתור כל פרטי המידע הרלבנטיים. הוועדה המקומית באר שבע לא פרסמה הצהרת נגישות באתר שלה, ובהצהרות שפרסמו שאר הוועדות, למעט הוועדה המקומית ראש העין, צוינו פרטים לא נכונים על רכזי הנגישות - ובכלל זה מספרי טלפון שגויים ליצירת קשר עימם - ועקב כך נבצר מהציבור לפנות אליהם בטלפון. 

בנוסף, ההודעות המתפרסמות לציבור כוללות פרטים טכניים ונתונים רבים המודפסים בצפיפות. עלות הפרסום בעיתונים (פרסום הנדרש לפי החוק) בשנת 2019 נאמדת בכ-15 מיליון ש"ח. מתכונת הפרסום של ההודעות ועלותו מעוררות ספק בנוגע למועילותו של הפרסום, מינהל התכנון לא בחן היבטים אלו. 

כמו כן, במועד סיום הביקורת הסתיימה התקנתם של חמישה מ-15 פרקי קוד הבנייה והתקנתם כתקנות של ארבעה פרקים מצויה בשלבים מתקדמים. ניסוחם של יתר ששת פרקי הקוד טרם הסתיים ובהם פרקים העוסקים בשלד הבניין וביסוסו, בנגישות, בבטיחות אש ובבטיחות המשתמש, ואף לא ידוע המועד הצפוי להתקנתם כתקנות. 

בביקורת עלה כי בשנים 2018 - 2020 (עד יולי) טיפלו ששת מכוני הבקרה שהוקמו ב-58 בקשות להיתר בלבד. בתקופה זו הקצתה הממשלה מענקים ותשלומים נוספים בסך של כ-13.7 מיליון ש"ח לתמיכה במכונים בשל פעילותם המצומצמת. במועד סיום הביקורת נמצא כי מכוני הבקרה עדיין אינם מוסמכים לטפל בכל סוגי הבקשות להיתר. כמו כן, אין בהם בקרים מוסמכים מטעם משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה כקבוע בחוק התכנון והבנייה, והם אינם משמשים מוקד בקרה שמרכז את כל תהליכי הבקרה תחת קורת גג אחת. 

לחיוב צוין כי בשנים 2017 - 2019 הוגבר השימוש של הוועדות המקומיות במערכת רישוי זמין לצורך הנפקת היתרי בנייה. מספר ההיתרים שהונפקו במערכת רישוי זמין גדל מכ-3,400 בשנת 2017 לכ-14,500 בשנת 2019. בנוסף, הוועדה המקומית מורדות הכרמל היא היחידה מבין שמונה הוועדות שנבדקו שקיימה בישיבותיה דיונים שנתיים בנושא מצב הרישוי, קידום הרפורמה והיקפי ההיתרים בתחום סמכותה. 

בסיכום הדוח צוין כי מוצע  שמשרד הפנים, מינהל התכנון, הרשויות המקומיות והוועדות המקומיות יפעלו לתיקון הליקויים שהועלו בדוח זה, תוך שיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים להליך הרישוי ותוך היערכות מקיפה לייעול ולטיוב של הליכי רישוי הבנייה בישראל, בין היתר על סמך ההמלצות שבדוח.

משכי הזמן הממוצעים להנפקת היתרי בנייה, לפי מסלולים

משכי הזמן הממוצעים להנפקת היתרי בנייה, לפי מסלולים

ייעול הליכי התכנון המתארי המקומי והמפורט

התכנון הפיזי-מרחבי המעוגן בתוכניות מתאר ובתוכניות מפורטות נועד להסדיר את ייעודי הקרקע ואת השימוש במרחב הפיזי והוא אמור להביא בחשבון מגוון רחב של היבטים - חברתיים, כלכליים, סביבתיים ובטיחותיים. באין תכנון אין בנייה. בשנת 2014 נחקק תיקון מקיף לחוק התכנון והבנייה (תיקון 101) אשר נועד לבזר סמכויות לוועדות המקומיות תוך יצירת מדרג וחלוקת סמכויות בין הוועדות המחוזיות לוועדות המקומיות, זאת כדי להאיץ את הליכי התכנון ולשפר את השירות לאזרח. יעד מרכזי נוסף של התיקון היה לקצר את הזמן הנדרש לקידום התוכניות על ידי קביעת לוח זמנים מרבי להכרעה בהן.

 מבקר המדינה ערך ביקורת במינהל התכנון בנושא ייעול הליכי התכנון המתארי המקומי והמפורט. בביקורת נבדקו יישומם של עיקרי תיקון 101 וכן נושאים הקשורים להיערכות מינהל התכנון לביצוע יעיל של תפקידיו - בתחום התקציב, כוח האדם והתשתית הארגונית. 

ניתוח התקציב של מינהל התכנון העלה כי בשנים 2016 עד 2019 היה תקציב ההוצאה הממוצע על שינוייו גבוה באופן עקבי בכשליש מתקציב ההוצאה הממוצע המקורי, בשנת 2019 היה התקציב המקורי 298.1 מיליון ש"ח ואילו התקציב על שינוייו 405.1 מיליון ש"ח. מתכונת התקצוב המסתמכת על מנגנון התוספות התקציביות פוגעת בפעילות השוטפת של מינהל התכנון. 

עוד נמצא בביקורת כי כחמישית מכוח האדם המועסק בליבת העשייה התכנונית מבוסס על יועצים במיקור חוץ. במחוז דרום שיעור העסקתם מגיע אף למחצית. 

בנוסף, בחלוף יותר משש שנים מכניסת תיקון 101 לתוקף, 22 מ-131 (17%) ועדות מקומיות מוסמכות כוועדות עצמאיות. בהחלטת ממשלה מ-2010 נקבע כי כל הוועדות המקומיות יידרשו לעמוד בתנאים הנדרשים ולקבל הסמכה בתוך ארבע שנים עד תום תחולת הרפורמה בתחום התכנון והבנייה. בדברי ההסבר לתיקון 101 נכתב כי "ביזור הסמכויות ייעשה באופן הדרגתי והוא מותנה בהתנהלותן וביכולתן המקצועית של הוועדות". נמצא כי מאז כניסת תיקון 101 לתוקף לא חל גידול של ממש במספרן ובזהותן של רוב הוועדות המקומיות המוסמכות. כמו כן נמצא כי נכון לאוגוסט 2020 רק 28% מהוועדות שאינן מוסמכות מתאימות לקבל הסמכה - וזאת בגלל רמה מקצועית לא נאותה או תפקוד לקוי בהיבט אחד לפחות שנבדק. גם תהליך ההסמכה עצמו ארוך (כתשעה חודשים בממוצע), ולמעשה שיעורו של פרק הזמן הנדרש כדי להסמיך ועדה הוא כ-23% מכל תקופת ההסמכה.

עוד נמצא כי 54% מתוכניות המתאר המקומיות והתוכניות המפורטות שבהן טיפלו הוועדות המחוזיות בשנים 2016 עד 2019 חלות על שטח שקטן מחמישה דונמים. בולט במיוחד מחוז ירושלים שבו הרוב המכריע של התוכניות (כ-82%) חלות על שטח שקטן מחמישה דונמים ושיעור התוכניות החלות על שטח שקטן מדונם הוא 46%. ריבוי התוכניות הנקודתיות יש בו כדי להאריך את משכי זמן התכנון, להביא לעומס על מוסדות התכנון ובעקיפין אף להגביר את חשיפת מוסדות התכנון ללחצים או פניות מיותרות מצד בעלי עניין, משום שכל תוכנית מעין זו נדרשת לעבור את כל ההליך התכנוני. לפי נתוני מינהל התכנון ניתן לאמוד כי מתוך 6,381 תוכניות שהוגשו לוועדות המחוזיות בשנים 2017 עד 2019, כ-1,140 (כ-18%) הוגשו בידי רשויות מקומיות או ועדות מקומיות, וכי כשני שלישים מהתוכניות האלו (כ-760 תוכניות) חלו על שטח שגדול מחמישה דונמים. בנוסף, משך הזמן של תהליך האישור של תוכנית בסמכות ועדה מחוזית לפי שלבים - לצד קיצור משך הזמן שנדרש לאישור תוכניות יש שלבים בתהליך שנמשכים זמן רב יחסית - למשל, שלב קליטת תוכנית נמשך 3.7 חודשים בממוצע ושלב מילוי תנאים להפקדת תוכנית נמשך 9.7 חודשים בממוצע. 

עוד עלה בביקורת כי גם לאחר תיקון 101 משכי הזמן לאישור תוכניות בסמכות ועדה מחוזית מרכז נותרו ארוכים: 58.5 חודשים (קרוב ל-5 שנים) בממוצע. ניתוח הנתונים של הזמן הממוצע שנדרש להשלמת השלבים השונים בתהליך הראה כי במחוז מרכז בכל השלבים, למעט בשלב הפקדת התוכנית, משכי הזמן הממוצעים חורגים מהקבוע בחוק. בנוסף, המידע על המלאי התכנוני אינו כולל מידע על זמינותו ועל מימושו. כך למשל, לגבי כשני שלישים מיחידות הדיור שנכללו בתוכניות מתאר מקומיות רחבות היקף שאושרו בשנים 2018 עד 2019 וכוללות כ-45,000 יחידות דיור, נקבעו בתוכניות תנאים למימוש שלא מאפשרים את זמינותן לבנייה בטווח הקצר. מידע זה, על אף חשיבותו לניהול המלאי, אינו משתקף בנתוני מינהל התכנון. כמו כן למינהל התכנון אין מידע על מימוש תוכניות וגריעתן מהמלאי. 

בביקורת נמצא כי בשנים 2016 - 2019 מרבית התוכניות (55%) לא הוכרעו בפרק הזמן המרבי שנקבע להכרעה בתוכנית (שנה). זאת ועוד, 16% מהתוכניות אף מוכרעות בפרק זמן הארוך משנתיים. לצד זאת, יש שיפור מסוים בשיעור התוכניות שהוכרעו בפרק הזמן המרבי שנקבע, מ-43% ב-2016 ל-50% ב-2019. עוד נמצא כי איסוף הנתונים על תוכניות נעשה באופן פרטני מול כל ועדה מקומית והדבר כרוך בסרבול ובטעויות. 

בדוח צוין כי חל שיפור ניכר במשך הזמן הממוצע שנדרש להליך אישורן הכולל של תוכניות בוועדות המחוזיות והוא התקצר מ-3.5 שנים בממוצע בשנת 2012 ל-2.1 שנים בממוצע בשנת 2019 - ירידה בשיעור של 40% בפרק הזמן לסיום ההליך. בנוסף, נמצא כי מתוך כלל התוכניות שהוכרעו, שיעורן של אלו שהוכרעו בתוך 18 חודשים, כקבוע בחוק, עלה מ-63% ב-2016 ל-77% ב-2019. 

מבקר המדינה ציין בדוח כי כדי להאיץ את הפעילות התכנונית שמהווה מנוע מרכזי לצמיחה במשק, בייחוד לנוכח משבר הדיור ולנוכח צרכים אחרים של החברה והמשק, על מינהל התכנון להמשיך במאמצים שהוא נוקט לייעול הליכי התכנון, לקיצור משכם ולשיפור הוודאות לגביהם. על מינהל התכנון בשיתוף משרד האוצר ונציבות שירות המדינה לבחון את מבנה התקציב ודפוסי ההעסקה של יועצים המועסקים במיקור חוץ כדי שהמינהל יוכל למלא את תפקידו המרכזי כגוף התכנון הלאומי של ישראל ולעמוד ביעדים ובאתגרים התכנוניים המונחים לפתחה של מערכת התכנון.

טיפול הרשויות המקומיות במבנים שאינם בשימוש - ביקורת מעקב

בתחומיהן של רשויות מקומיות רבות מצויים נכסים שאינם בשימוש, ששימשו בעברם כמבני מגורים, מבני מסחר ומבני תעשייה. חלקם אינם בשימוש במשך זמן רב, עומדים נטושים ומוזנחים ומהווים מפגע סביבתי, תברואתי, בטיחותי וחברתי. על מנת ליצור תמריץ להשמשת מבנים אלו, כחלק מההתמודדות עם מצוקת הדיור, וכדי למנוע הפיכתם למטרד וסכנה לציבור, תוקנו פקודת העיריות וצווי המועצות המקומיות, ועודכנו הכללים להטלת ארנונה על נכס שנהרס או ניזוק במידה שאינו ראוי לשימוש, כך שנכסים אלו, שעובר התיקון היו פטורים לצמיתות מתשלום ארנונה, יחויבו בתשלום ארנונה לתקופה שהוגדרה. 

בשנת 2016 פרסם משרד מבקר המדינה דוח בעניין טיפול הרשויות המקומיות במבנים שאינם בשימוש וכעת שב ובדק את פעולותיהם של רשויות מקומיות ושל משרד הפנים לתיקון הליקויים העיקריים שהועלו בדוח הקודם בנוגע להטלת ארנונה על נכסים שאינם בשימוש ולטיפול בנכסים שאינם בשימוש הגורמים למפגע בטיחותי וסביבתי. המעקב נעשה בעיריות חיפה ועפולה ובמועצה האזורית מטה אשר וכן במשרד הפנים. 

הליקויים שעלו בדוח הקודם וממצאי המעקב מהדוח הנוכחי -  

היערכות משרד הפנים לכניסת התיקון לתוקף - בדוח הקודם עלה כי משרד הפנים לא הנחה את העיריות להיערך לגביית הארנונה על נכסים שאינם ראויים לשימוש בהתאם לתיקון לפקודת העיריות שנכנס לתוקף ב-1.1.15, ולא בדק אם הן מוכנות להפעלת התיקון ובפרט האם התארגנו לגביית ארנונה. ביקורת המעקב העלתה כי משרד הפנים לא נערך לכניסת התיקון לצווים לתוקף ב-1.1.21, לא בדק את מוכנות המועצות המקומיות והאזוריות להפעלת התיקון והתארגנותן לגביית ארנונה ולא גיבש תוכנית למעקב אחר יישום הוראות התיקון לצווים לרבות באמצעות הבדיקה שמבצעים רואי החשבון החיצוניים שהוא ממנה. 

תכנית רב שנתית להפחתת מספר המבנים שאינם ראויים לשימוש - הביקורת הנוכחית העלתה כי ב- 3 רשויות המקומיות שנבדקו (חיפה, עפולה ומטה אשר) יש 1,017 מבנים שלא ראויים לשימוש בשטח כולל של 276,261 מ"ר. עם זאת, אין תוכנית רב-שנתית להפחתת מספר המבנים שאינם ראויים לשימוש והשמשתם, תוכנית היכולה לסייע בצמצום התופעה שלה השלכות כלכליות וסביבתיות רבות, וכי הן אינן מבצעות הבחנה בין נכסים לא ראויים לשימוש הנמצאים על קרקעות בניהול רשות מקרקעי ישראל ובין אלה הנמצאים על קרקע בבעלות אחרת. 

סיווג נכסים כלא ראויים לשימוש - בדוח הקודם עלה כי לא נקבעו קווים מנחים להגדרת נכס שאינו ראוי לשימוש, וההחלטה בדבר נשארה לפתחן של הרשויות המקומיות, שנתנו פרשנויות שונות להגדרה. ביקורת המעקב העלתה כי משרד הפנים לא פרסם קווים מנחים או עקרונות מסגרת לנושא. 

ניהול מאגר נתונים על נכסים שאינם ראויים לשימוש - בדוח הקודם נמצא כי לא היה בידי עיריית עפולה מאגר נתונים של כלל הנכסים בתחומה שקיבלו פטור מארנונה כלא ראויים לשימוש ושל המועד שבו ניתן להם הפטור. ביקורת המעקב העלתה כי במאגר הנתונים של הנכסים שאינם ראויים לשימוש של עיריית עפולה לא מצוין המועד שבו סווגו הנכסים ככאלה. עוד עלה כי פרטי הנכסים הפטורים מארנונה במאגר הנתונים הכללי של העירייה אינם מעודכנים וחסרים בהם פרטים, וכי ביותר ממחציתם לא מצוינת כתובת, דבר שפגע בפיקוח, בבקרה ובביצוע הפעולות הנדרשות בדין. 

הגשת בקשות לפטור מארנונה על נכסים שאינם ראויים לשימוש - בדוח הקודם עלה כי עיריית עפולה והמועצה האזורית מטה אשר סיווגו נכסים כלא ראויים לשימוש והעניקו פטור מתשלום ארנונה, בלא שהוגשו עבורם בקשות בכתב כנדרש. ביקורת המעקב מצאה כי בעיריית עפולה הליקוי לא תוקן: לארבעה מתוך 10 נכסים שנבדקו לא הוגשה בקשה בכתב; במועצה האזורית מטה אשר הליקוי תוקן במידה רבה: מתוך שבעה נכסים, שהמועצה סיווגה כלא ראויים לשימוש ממועד סיום הביקורת הקודמת, לנכס אחד לא נמצאה בקשה בכתב והמועצה מאפשרת שימוש בטופס מקוון להגשת בקשה לסיווג נכס כלא ראוי לשימוש. 

חיוב נכסים בארנונה לפי תיקון סעיף 330 לפקודת העיריות - בדוח הקודם נמצא כי עיריית עפולה לא חייבה בארנונה את הנכסים שסווגו כלא ראויים לשימוש, כנדרש בפקודה. ביקורת המעקב העלתה כי העירייה חייבה נכסים ששנים רבות סווגו כלא ראויים לשימוש רק משנת 2016 ולא משנת 2015. עוד עלה כי העירייה המשיכה לחייב נכסים בחיוב מופחת, אף שחלפו חמש השנים שנקבעו לכך בפקודה, ואף שלא הוגשה עבורם הודעה מהמחזיק על כך שנותרו במצב שאינו ראוי לשימוש. העירייה החלה בתיקון הליקוי במהלך ביקורת המעקב. 

טיפול בנכסים שאינם ראויים לשימוש הגורמים למפגע בטיחותי וסביבתי - בדוח הקודם נמצא כי בעיריית עפולה היו נכסים שהוגדרו לא ראויים לשימוש והפכו למפגע בטיחותי וסביבתי, אך המידע בגינם לא הועבר למינהל ההנדסה האחראי לטיפול במבנים כאלו, והם לא היו מוכרים לו ולא טופלו על-ידו. ביקורת המעקב העלתה כי אגף הגבייה לא העביר את המידע על הנכסים שנמצאו על-ידו כנכסים שאינם ראויים לשימוש למינהל ההנדסה לטיפולו ולמעקבו. 

נושאים שנמצא בביקורת המעקב כי טופלו למול ליקויי הביקורת הקודמת - 

החלת התיקון לפקודת העיריות על מועצות מקומיות ואזוריות - בביקורת הקודמת עלה כי הכללים שנקבעו בתיקון לפקודה, שנועדו להגביל משמעותית את הפטור מתשלום ארנונה על מבנים שאינם ראויים לשימוש, לא הוחלו על המועצות המקומיות ועל המועצות האזוריות. ביקורת המעקב העלתה כי ביוני 2020 חתם שר הפנים על צווים המחילים את אותם כללים על המועצות המקומיות והמועצות האזוריות.

חיוב נכסים בארנונה לפי תיקון סעיף 330 לפקודת העיריות - בדוח הקודם נמצא כי עיריית חיפה לא חייבה בארנונה כמה נכסים. ביקורת המעקב העלתה כי עיריית חיפה מבצעת מעקב שוטף אחר מצבת הנכסים שבתחומה, כדי להבטיח שהנכסים הלא ראויים לשימוש בתחומה יחויבו בהתאם לפקודה. 
מעקב ובקרה על נכסים שאינם ראויים לשימוש - בדוח הקודם נמצא כי עיריית חיפה אינה מפקחת על הנכסים בתחומה בתדירות שקבעה בנוהל העירוני ובחלק מהם לא קיימה ביקורת שנים רבות. בביקורת המעקב נמצא כי העירייה נוהגת למפות את הנכסים שבהם לא בוצע פיקוח ולקבוע תוכנית עבודה במטרה לבצע ביקורות ב-10% לפחות מהנכסים המסווגים כלא ראויים לשימוש בכל שנה. 
בסיכום הדוח צוין כי נכסים שאינם בשימוש הופכים פעמים רבות למפגע סביבתי, תברואתי, בטיחותי וחברתי חמור. נכסים אלה הם נטל כלכלי על הרשויות המקומיות, והם פוגעים בהתפתחות המרחב העירוני ובניצול היעיל של משאב הקרקע. על הרשויות המקומיות ומשרד הפנים לפעול לתיקון הליקויים שנמנו בדוח זה. יישום ההוראות הקבועות בתיקון לפקודת העיריות ובצווי המועצות - יש בו כדי ליצור תמריץ להשמשת מבנים אלו, למנוע הפיכתם למטרד וסכנה לציבור ולהפוך אותם "מנטל לנכס". עוד מומלץ כי משרד הפנים וכלל הרשויות יגבשו תוכנית רב-שנתית להפחתת מספר המבנים שאינם בשימוש בתחומן והשמשתם. פעולה משותפת של כלל הגורמים ברשות המקומית לטיפול בנכסים שאינם ראויים לשימוש בתחומה, יש בה כדי להקטין את התופעה ולמנוע פגיעה בשלום הציבור, תוך גביית ארנונה בגין נכסים אלו בהתאם לכללים.