המתלוננת, עובדת הוראה שנפגעה בתאונת עבודה בחודש מרץ 2017, הגישה למשרד החינוך טופס דיווח לנפגע בעבודה של המוסד לביטוח לאומי. בחודש מאי 2018 התברר למתלוננת כי המשרד לא שלח את הטופס כנדרש למוסד לביטוח לאומי, והיא ביקשה ממנו לתקן את התקלה כדי שתוכל לקבל דמי פגיעה בעבודה (פיצוי הניתן למי שנפגע בתאונת עבודה על אובדן הכנסות מעבודה בפרק הזמן שבו העובד לא יכול היה לעבוד).
לאחר שהמתלוננת מילאה את הטופס בשנית, הכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונת העבודה, אולם לא אישר את בקשתה לקבל דמי פגיעה למפרע, מהטעם שהבקשה הוגשה לאחר שעברה שנה מקרות התאונה.
נוכח האמור ביקשה המתלוננת ממשרד החינוך שישיב לה את ימי המחלה שנאלצה לנצל מאחר שהמשרד לא דיווח למוסד לביטוח לאומי בזמן על תאונת העבודה. משלא ניתן מענה על פניותיה, פנתה המתלוננת לנציבות.
בתחילה דחה משרד החינוך את בקשת המתלוננת בנימוק שהיא, ולא המשרד, הייתה אמורה לדווח למוסד לביטוח לאומי על התאונה, אולם לאחר שהנציבות הסבה את תשומת לב המשרד לכך שתקנות הביטוח לאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) מטילות על המעסיק את החובה לדווח לביטוח הלאומי על תאונות עבודה של עובדיו, ולשלוח אליו את טופסי הדיווח, בחן המשרד מחדש את עמדתו, והודיע לנציבות כי ישיב למתלוננת את ימי המחלה שנאלצה לנצל בתקופה שבה לא עבדה בשל תאונת העבודה.