טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בהטרדות מיניות

בשמונה אוניברסיטאות וב-21 מכללות אקדמיות נבדק האופן שבו מקיימים מוסדות אלה את החובות המוטלות עליהם לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, והתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד), התשנ"ח-1998. כמו כן נבדק טיפולן של האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בר-אילן בתלונות ובמידע שקיבלו על הטרדות מיניות והתנכלויות שביצעו לכאורה עובדיהן. בדיקות השלמה נעשו במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) ובוועדה לתכנון ולתקצוב שלה (ות"ת).

באוניברסיטאות ובמכללות האמורות, במל"ג ובוות"ת, במשרד החינוך ובוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)  נבדק הטיפול בסטודנטים ובמועמדים ללימודים בעלי לקויות למידה. בין היתר נבדקו החקיקה בנושא, היבטים שונים של טיפול המוסדות בסטודנטים לקויי למידה, הנגשת הלימודים ללקויי למידה באמצעות דרכי הוראה המותאמות לצורכיהם, פעילות מל"ג וות"ת בנושא, פיתוח מערכת ממוחשבת לאבחון לקויי למידה, מעורבות ור"ה בנושא והטיפול במועמדים ללימודים בעלי לקויות למידה.

טיפול המוסדות להשכלה גבוהה בהטרדות מיניות

תקציר

בישראל שמונה אוניברסיטאות ו-21 מכללות אקדמיות שמקבלות הקצבות מהמדינה באמצעות הוועדה לתכנון ולתקצוב (להלן - ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (להלן - מל"ג) . במוסדות אלה (להלן - המוסדות להשכלה גבוהה או המוסדות) מתקיימים יחסי היררכיה ותלות מורכבים בין חברי הסגל האקדמי הבכיר , חברי הסגל האקדמי הזוטר , חברי הסגל המינהלי והסטודנטים.

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק), והתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד), התשנ"ח-1998 (להלן - התקנות), מפרטים מה נדרש ממעביד לעשות כדי ליצור סביבת עבודה חופשית מהטרדה מינית ומהתנכלות: עליו לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה על ידי עובדו או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו (להלן - חובות מניעה); לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה ולבירורה; לטפל ביעילות בכל מקרה של הטרדה מינית או התנכלות שהגיע לידיעתו; לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן; ולהגן ככל האפשר על כבודם ועל פרטיותם של כל הנוגעים בדבר: המתלונן, הנילון והעדים (להלן - חובות טיפול).

החוק והתקנות חלים על מוסדות המקנים השכלה לבוגרים (ובכלל זה מוסד להשכלה גבוהה) בשינויים המחויבים, "ולעניין זה יראו את המוסד - כמעביד, את המורה או המרצה - כעובד או כממונה מטעם המעביד ואת התלמיד או הסטודנט - כעובד". תנאי הלימודים והתנאים הנלווים להם ייחשבו כאילו היו ענייני עבודה, והטיפול המשמעתי בנושא במוסדות להשכלה גבוהה ייעשה על פי הסדרי המשמעת שקבע כל מוסד לעצמו, המותאמים לאוכלוסיות השונות: הסגל האקדמי הבכיר והזוטר, הסגל המינהלי והסטודנטים.

פרסומים מראים שתופעת ההטרדות המיניות היא רחבה וחמורה במיוחד כשמתקיימים יחסי היררכיה ותלות בין ממונים ובין הכפופים להם, למשל במקומות עבודה, וכי שיעור המתלוננים מקרב המוטרדים הוא מזערי. עם זאת, הפרסומים מלמדים גם שאי-אפשר לאמוד את ממדי התופעה בישראל, שכן נעשו בארץ סקרים ומחקרים מעטים בלבד שמטרתם לברר את היקפה ואת מאפייניה. על פי פרסומים התופעה קיימת גם בצבא ובמוסדות להשכלה גבוהה.

פעולות הביקורת

בחודשים מרס 2011 עד אוקטובר 2012 בדק משרד מבקר המדינה, לסירוגין, את האופן שבו מקיימים המוסדות להשכלה גבוהה את החובות המוטלות עליהם לפי החוק והתקנות. הבדיקה נעשתה, בין היתר, באמצעות משלוח שאלונים ל-29 המוסדות. כמו כן נבדק טיפולן של שתי אוניברסיטאות - האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן - האוניברסיטה העברית או העברית) ואוניברסיטת בר-אילן (להלן גם - בר-אילן) - בתלונות ובמידע שקיבלו על הטרדות מיניות והתנכלויות שביצעו לכאורה עובדיהן. בדיקות השלמה נעשו במל"ג ובוות"ת.

עיקרי הממצאים

חובות מניעה

1. כל המוסדות להשכלה גבוהה קבעו כנדרש בחוק ובתקנות תקנונים למניעת הטרדה מינית המותאמים לתנאים המיוחדים של סביבת העבודה בהם. ואולם אוניברסיטה אחת ו-15 מכללות התעכבו במילוי חובתן ופרסמו את תקנוניהן שנים מספר לאחר שנכנסו החוק והתקנות לתוקף. כמו כן, ארבע אוניברסיטאות - תל-אביב, חיפה, בן-גוריון בנגב (להלן - בן-גוריון), הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל (להלן - הטכניון) - ו-20 מכללות פרסמו את התקנון המותאם בעברית בלבד, שלא כחוק.

2. כל המוסדות להשכלה גבוהה מינו אחראית או אחראי למניעת הטרדה מינית (להלן - אחראית או אחראי), שבין תפקידיהם לקבל תלונות ולבררן. ואולם כמחצית מהמכללות עשו זאת באיחור ומינו אחראית או אחראי שנים מספר לאחר שנכנסו התקנות לתוקף.

חלק ניכר מהמכללות - שהן קטנות מהאוניברסיטאות בשטחן, במספר עובדיהן ובמספר הסטודנטים הלומדים בהן - מינו כמה אחראיות ואחראים, ואילו שש אוניברסיטאות, שהן גדולות בהרבה, מינו אחראית אחת בלבד, אף שלחלקן יש כמה קמפוסים מרוחקים זה מזה. למשל, לאוניברסיטה העברית יש ארבעה קמפוסים בשתי ערים - שלושה בירושלים (הר הצופים, גבעת רם ועין כרם) ואחד ברחובות; אך רק באוקטובר 2011 מונו לאחראית סגנים הפרוסים בקמפוסים אלה.

הטכניון מינה לאחראית חברת סגל אקדמי שפרשה לגמלאות (פרופ' אמריטוס), ובשמונה מכללות מכהנות אחראיות מקרב הסגל האקדמי בצד אחראיות מקרב הסגל המינהלי. ואולם ברוב המוסדות נמנים האחראים עם הסגל האקדמי הפעיל או עם הסגל המינהלי הפעיל. ראוי לבחון אם הרכב כזה מבטיח אובייקטיביות רבה ככל האפשר בבירור תלונות.

3. ב-23 מוסדות (8 אוניברסיטאות ו-15 מכללות) קיבלו האחראיות והאחראים הדרכה כלשהי, אך רק ב-15 מהם ניתנה הדרכה מקצועית חיצונית. בשש מכללות לא ניתנה כל הדרכה.

4. מקצת המוסדות לא פרסמו בכל שנה חומרי הסברה בנושא הטרדה מינית לכל העובדים והסטודנטים שלהם כנדרש, ואחרים פרסמו חומרי הסברה באמצעים שלא היה בהם כדי להבטיח שכלל העובדים והסטודנטים במוסדות ייחשפו למידע.

לדוגמה, בשנים 2009-2011 לא פרסם הטכניון כלל חומרי הסברה לסגל האקדמי, ובשנת 2009 לא פרסם כלל חומרי הסברה לסגל המינהלי.

5. רוב המוסדות להשכלה גבוהה לא קיימו כנדרש בשנתיים וחצי שקדמו למועד הביקורת פעולות הדרכה והסברה (להלן - כנסים) לסגל האקדמי (16 מ-29) ולסטודנטים (22 מ-29), ו-14 מוסדות לא קיימו כנסים לסגל המינהלי. חלק גדול מהמוסדות שקיימו כנסים לא נקטו פעולות שמטרתן לעודד עובדים וסטודנטים להשתתף בהם וגם לא ידעו כמה משתתפים נכחו בכנסים. מאחר שאין חובה על פי התקנות להשתתף בכנסים, יש חשש שהנוכחות בהם תהיה דלילה ושהם לא ישיגו את מטרתם.

חובות טיפול

1.  על פי הנתונים שמסרו המוסדות להשכלה גבוהה בשאלונים שמילאו, 0.014% בלבד מהעובדים ומהסטודנטים במוסדות הגישו בכל שנה תלונות על הטרדה מינית (כ-42 תלונות בממוצע לשנה). לעומת זאת, בסקר בנושאי רווחה שעשה במהלך הביקורת מכון מחקר בקרב כ-5,600 סטודנטים עבור התאחדות הסטודנטים בישראל (להלן - התאחדות הסטודנטים) השיבו 2% מהסטודנטים כי הוטרדו מינית במהלך לימודיהם על ידי סטודנטים אחרים או על ידי מרצים. עוד עלה בסקר שרק 13% מהסטודנטים שהוטרדו הגישו לאחראים תלונה על ההטרדה.

נתונים אלה ראוי שייבחנו על ידי המוסדות להשכלה גבוהה, שכן הם יכולים ללמד שעדיין לא קיימים במוסדות תנאים שיניעו נפגעים מהטרדות מיניות להתלונן לפני הגורמים המוסמכים לטפל במקרים אלה.

2. בשנים 2008-2010 נקטו המוסדות צעדים משמעתיים בעקבות 38 תלונות: 11 תלונות נגד חברי הסגל האקדמי, 10 תלונות נגד חברי הסגל המינהלי, 11 תלונות נגד סטודנטים ו-6 תלונות נגד אחרים. מתשובות המוסדות לשאלונים עולה שהם לא פרסמו במוסד את דבר נקיטת הצעדים הללו.

מבחינת הליכי הטיפול המשמעתי שנקטו האוניברסיטאות  כשהתקבלו תלונות נגד חברי הסגל האקדמי  עולה כי באוניברסיטה הפתוחה אין כלל הסדר משמעת לסגל האקדמי, ולא נקבעו הוראות המסדירות את הטיפול המשמעתי בחבר סגל אקדמי החשוד בהטרדה מינית ובהתנכלות.

שילובו של נציג ציבור (שאינו נמנה עם עובדי האוניברסיטאות והוא בלתי תלוי) בבית הדין המשמעתי עשוי לתרום להבטחת פעולה אובייקטיבית ונטולת פניות של בית הדין. ואולם בהסדרי המשמעת של רוב האוניברסיטאות לא נקבע שבית הדין המשמעתי יכלול בהרכבו נציג ציבור, ורק האוניברסיטה העברית קבעה שבכל הרכב של בית הדין המשמעתי ישב נציג ציבור. רק בשניים מהסדרי המשמעת (באוניברסיטאות תל-אביב ובן-גוריון) נכללת דרישה מפורשת שלשופטים, או לפחות לקצתם, תהיה הכשרה משפטית. בשלוש מהאוניברסיטאות (העברית, בר-אילן ובן-גוריון) לא נקבעה במפורש דרישה שבהרכב בית הדין המשמעתי הדן בהטרדות מיניות יינתן ייצוג למינם של הנילון ושל הנפגע. בהסדרי המשמעת של שלוש מהאוניברסיטאות (חיפה, בר-אילן והטכניון) ובתקנון המותאם של מכון ויצמן למדע אין כל התייחסות להליך מינוי התובע, לתפקידו ולכישוריו.

רוב האוניברסיטאות לא עסקו בהסדרי המשמעת שלהן באפשרות להשעות עובד במשך ההליך המשמעתי. רובן אמנם קבעו בהסדרי המשמעת את סדרי הדין שיחולו בבית הדין המשמעתי, אך לא קבעו בו הוראות שיבטיחו שמירה על יחסים פורמליים בין השופטים לנילונים.

טיפול האוניברסיטה העברית בחשדות להטרדה מינית

1. בביקורת נבדק טיפולה של האוניברסיטה העברית (להלן בפרק זה - האוניברסיטה) בתלונה על הטרדה מינית והתנכלות שהגישה לפני שנים מספר סטודנטית (להלן - המתלוננת) נגד חבר סגל אקדמי בכיר (להלן - הנילון או חבר סגל א'). הבדיקה העלתה כי בעקבות טענותיו של הנילון בדבר ניהול ההליך המשמעתי הכירה האוניברסיטה "בשגיאות שנפלו בתום לב" בהליך זה. בהסכמים שחתמה עם המתלוננת ועם הנילון בסיום הליך גישור שהתקיים לא פירטה האוניברסיטה באילו שגיאות מדובר, ומאחר שטענותיו של הנילון לא נבדקו בערכאות משמעתיות, אין לדעת בוודאות מי אחראי לשגיאות אלה.

על פי ההסכם שחתמה האוניברסיטה עם המתלוננת, נשאה האוניברסיטה במלוא הפיצוי בסך של כ-38,000 ש"ח ששולם למתלוננת על ההפרעה שנגרמה ללימודיה. ככלל, תשלום פיצוי מסוג זה במלואו על ידי מוסד להשכלה גבוהה עלול להצביע על גיבוי כביכול לנילון. מסר כזה עלול לגרום לפגיעה נוספת במתלוננת וכן לפגוע בהרתעה כלפי מטרידים פוטנציאליים.

2.  בביקורת נבדק גם טיפולה של האוניברסיטה בטענות שהועלו לפניה לפני שנים מספר ובשמועות שהגיעו לרקטור "מגורמים אחדים", ולפיהן חבר סגל אקדמי בכיר אחר (להלן - חבר סגל ב') משתמש לכאורה בביטויים גסים אשר לתוכנם יש קונוטציה מינית. הביקורת העלתה כי הטיפול שהתקיים בעניין זה תועד במכתב ששלחה האחראית לעניין הטרדה מינית (המוגדרת באוניברסיטה כנציבה) לנשיא רק כשנתיים לאחר הטיפול; וגם זאת רק בעקבות תלונתו של אחד מחברי סגל האוניברסיטה כי הנושא אינו מטופל. הנציבה לא זימנה את "הגורמים האחדים" האמורים כדי למצות את הבירור הנדרש בנושא וכדי להעריך את מידת הפגיעה בסטודנטים או בחברי סגל.

הסברים שנתנו למשרד מבקר המדינה באוקטובר 2012 האוניברסיטה וחבר סגל ב', ולפיהם חבר הסגל "מעולם לא הודה בדברים המיוחסים לו", אינם עולים בקנה אחד עם מכתבה של הנציבה. סתירה זו, אשר עולה אגב קיום הביקורת, ממחישה ביתר שאת מדוע היה חשוב שהנציבה תמלא את חובתה לתעד כראוי את השיחה עם חבר הסגל ולפעול למיצוי הבירור.

3. לפני שנים מספר העלה אחד מחברי הסגל הבכירים לפני הנציבה חשש למקרה של הטרדה מינית באוניברסיטה. הוא ציין כי המקרה חמור שכן מדובר בפגיעה בכמה בני אדם. לא נמצאו מסמכים המעידים שהנציבה או גורם אחר באוניברסיטה פעלו לבירור מקרה זה.

4. בשנת 2008 קיימה האוניברסיטה כנס בנושא הטרדה מינית לחברי הסגל האקדמי בפקולטה שאליה שייכת מחלקה, שנגד אחדים מחברי הסגל שלה הוגשו תלונות על הטרדה מינית. מאחר שהשתתפות בכנסים בנושא זה שמארגנת האוניברסיטה אינה חובה, ומאחר שהאוניברסיטה אינה נוהגת לרשום את המשתתפים בכנסים, לא ידוע כמה חברי סגל מהפקולטה בכלל ומהמחלקה בפרט השתתפו בכנס.

‏טיפול אוניברסיטת בר-אילן בתלונה על הטרדה מינית

1. בתקנות נקבע כי בירור תלונה על הטרדה מינית או התנכלות צריך להיעשות "ביעילות ובלא דיחוי". מבדיקת טיפולה של אוניברסיטת בר-אילן (להלן בפרק זה - האוניברסיטה) בתלונה שהוגשה לה בשנת 2009, ולפיה עובד מינהלי בכיר (להלן בפרק זה - הנילון) הטריד לכאורה מינית את מנהלת לשכתו (להלן - המתלוננת) והתנכל לה, עולה כי הטיפול בתלונה נמשך יותר משלוש שנים וחצי ועדיין לא הסתיים.

2. בפברואר 2009 הגישה המתלוננת תלונה בכתב לאחראית לענייני הטרדה מינית (המוגדרת גם באוניברסיטה זו כנציבה) ואף נפגשה עמה. הנציבה לא הכינה תרשומת מסודרת של הפגישה אלא רישומים חלקיים בכתב יד בלבד. היא אף לא זימנה כנדרש את הנילון לאחר הגשת התלונה, לא הביאה לפניו את פרטיה כדי לקבל את תגובתו, ולמעשה התחילה בבירור התלונה רק לאחר שהמתלוננת פנתה אליה שוב בנובמבר 2009. יתר על כן, הנציבה לא קיימה מעקב על מנת לברר מה מצבה של המתלוננת, והאם פסקו ההטרדות וההתנכלויות שטענה כי סבלה מהן.

3. בתקנון למניעת הטרדה מינית של האוניברסיטה לא ניתנה הדעת לאפשרות שהנילון יהיה בעל תפקיד בכיר מאוד, ואף לחשש שייווצר ניגוד עניינים כאשר הנילון כפוף במישרין לגורם המוסמך שהנציבה אמורה להגיש לו את המלצותיה, או לבעל תפקיד מקביל לו או בכיר ממנו (המנכ"ל, סגן הנשיא, הנשיא).

4. נשיא האוניברסיטה מינה ועדת שעה להמשך בירור הנושא בעקבות המלצות הנציבה, אך לא קצב לה זמן מוגדר וקצר לביצוע הבירור הנדרש.

בעקבות המלצת ביניים של הוועדה הטיל הנשיא על מנכ"ל האוניברסיטה לנהל באופן בלעדי משא ומתן עם המתלוננת ועם הנילון ולגבש פתרון מוסכם, אף על פי שהמנכ"ל ממונה במישרין על הנילון, ויש ביניהם יחסי עבודה קרובים ושוטפים. בדוח שהגיש המנכ"ל לנשיא הוא תיאר פגישות שקיים ובהן ניסה ללא הצלחה להגיע להסדר עם הנילון ועם המתלוננת. אף על פי שמדובר בפגישות חשובות לא נמצאו בתיקי המנכ"ל תרשומות המאפשרות לדעת מה נאמר בכל אחת מהפגישות.

5. תקנון המשמעת הנוגע לחברי הסגל המינהלי כגון הנילון לא עודכן מאז 1978 ולא הותאם לנורמות ציבוריות שהשתרשו במהלך השנים. בין היתר לא עוגנה בתקנון המשמעת הקביעה המופיעה בתקנון למניעת הטרדה מינית כי הטרדה מינית והתנכלות הן עברות משמעת חמורות, לא נקבע בו הצורך בשקיפות, ולא עוגנה בו האפשרות להתיר לצדדים להיעזר, במקרים חמורים ומורכבים, בעורכי דין בעלי ניסיון בתחום. כמו כן לא הוגבלה בזמן כהונתם של חברי ועדת המשמעת, לא נקבע מי מוסמך למנות את נציגי ההנהלה בוועדה, מי מבין חברי הוועדה יעמוד בראשה, אילו כישורים או ניסיון נדרשים מחבריה, ומה יש לעשות כאשר מי מן החברים אינו יכול להשתתף בדיונים.

אף שלפי תקנון המשמעת על ועדת המשמעת להשלים את הטיפול בתלונה בתוך חודש, נמשכת עבודת הוועדה כבר 27 חודשים וטרם הסתיימה.

לוועדת המשמעת לא הוקצה תקציב מוגדר; עלות ההליך מומנה במלואה מתקציבה של לשכת המנכ"ל, ולכן נדרש אישור המנכ"ל לכל הוצאה. הצורך לקבל את אישורו של המנכ"ל למימון הוצאות שונות יש בו כדי לפגוע ביכולתה של הוועדה לנהל את ההליך באופן עצמאי ובלתי תלוי.

מנכ"ל האוניברסיטה החליט על מינוי תובעת מטעם ההנהלה (להלן - הקובלת), על סמך המלצות שקיבל, ואף סיכם עמה את תנאי ההתקשרות לפני שהעבירה לעיונו פרטים על תחומי העיסוק שלה ועל ניסיונה המקצועי. הנשיא אישר את המינוי אף על פי שהיועץ המשפטי של האוניברסיטה מסר לו שעל פי בדיקות שעשה, הניסיון המקצועי של הקובלת מצומצם.

הנהלת האוניברסיטה ביקשה מהקובלת להגיש את הקובלנה אף על פי שהחקירה לא הסתיימה. בבקשה זו יש משום התערבות בעבודתה המקצועית של הקובלת.

6.  עד מועד סיום הביקורת בנושא לא דיווח הנשיא או מי מטעמו על המקרה לשום מוסד מהמוסדות המנהלים של האוניברסיטה, ומוסדות אלה לא בחנו את טיפולה של הנהלת האוניברסיטה בנושא ולא דנו בהשפעותיו על תפקוד האוניברסיטה, צביונה ודמותה.

מעורבות מל"ג וות"ת

הועלה כי מאז התקבל החוק למניעת הטרדה מינית לפני יותר מעשר שנים, ואף על פי שהנושא עלה לאחרונה על סדר היום הציבורי עם פרסומם של מקרים חמורים של הטרדה מינית והתנכלות שהתרחשו בכמה מוסדות להשכלה גבוהה, לא התקיים במל"ג ובוות"ת דיון בהשפעתו של החוק על מערכת ההשכלה הגבוהה ובפעולות שחקיקתו מחייבת לנקוט במוסדות שבאחריותן. מל"ג וות"ת לא גיבשו מדיניות בנושא, לא ביקשו לקבל דיווח מסודר כלשהו מהמוסדות ולא קבעו קווים מנחים לפעולותיהם.

במאי 2011 החליטה הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת לבקש משר החינוך, המכהן כיו"ר מל"ג, לפעול ל"יצירת נוהל אחיד לגבי הטיפול בהטרדות מיניות בכל המוסדות להשכלה גבוהה ויצירת מנגנון דיווח לוועדה לקידום מעמד האישה אחת לשנה על הטיפול בתופעה". למרות זאת, עד מועד סיום הביקורת, אוקטובר 2012, לא דנו מל"ג וות"ת בבקשה, ולא נקבעו הנוהל ומנגנון הדיווח הנדרשים.

סיכום והמלצות

פרשיות של הטרדות מיניות שעלו לסדר היום הציבורי בשנים האחרונות מעידות כי מדובר בבעיה העלולה להיות שכיחה במיוחד במוסדות שבהם מתקיימים יחסי היררכיה ותלות, דוגמת המוסדות להשכלה גבוהה. לפי נתוני המוסדות, הם טיפלו בממוצע בכל שנה בכ-42 תלונות על הטרדה מינית, אך מתוצאות סקר שעשה מכון מחקר עבור התאחדות הסטודנטים עולה שהבעיה רחבה הרבה יותר, שכן ככל הנראה הרוב המכריע של המוטרדים מעדיפים שלא להתלונן. מממצאי דוח זה עולה שיש מוסדות שמילאו את דרישות החוק והתקנות רק שנים מספר לאחר פרסומם, ויש מוסדות שעדיין אינם מקפידים למלא את כל הדרישות. יישום מלא של החוק ושל התקנות כמות שהם עשוי להביא לצמצום היקף ההטרדות המיניות במוסדות אלה. בד בבד נדרש שיפור בנוסח התקנות, לשם הבהרה ואכיפה אפקטיבית יותר.

בשני מקרים הנוגעים למידע על הטרדות מיניות שהתקבל באוניברסיטה העברית הייתה פעילותה של זו מועטה בלבד ובלתי מספקת. הועלו גם ליקויים בטיפולה של אוניברסיטת בר-אילן בתלונה על הטרדה מינית בתחומה, שגם אם אין ללמוד מהם בהכרח על יחסה של האוניברסיטה לעברות בתחום זה, היה בהם כדי להעביר לעובדי האוניברסיטה ולתלמידיה מסר שעלול להרתיעם מלהגיש תלונות על הטרדה מינית ועל התנכלויות הקשורות להטרדה. עוד עולה שמל"ג וות"ת, הממונות הישירות על מערכת ההשכלה הגבוהה, לא נדרשו לנושא זה עד כה.

כדי לבנות תשתית של אמון בעניין זה בין המוסדות להשכלה גבוהה ובין חברי הסגל האקדמי והמינהלי והסטודנטים, על המוסדות בין היתר לקבוע תקנונים ברורים ומפורטים, להכשיר אחראיות או אחראים לטיפול בנושא, להפיץ חומרי הסברה לעובדים ולסטודנטים ברחבי הקמפוס, לקיים פעולות הסברה יסודיות ומעמיקות ולפרסם מידע על הצעדים המשמעתיים שנקטו בטיפולם בתלונות שהוגשו. ככלל, על המוסדות לפעול באופן שייצור אווירה מונעת ומְגִנָה שתסייע בטיפול יעיל בנושא.

על מל"ג וות"ת להידרש בהקדם לנושא, לקבל מהמוסדות דרך שגרה נתונים על תלונות שהתקבלו אצלם ולבחון את כל התקנונים שקבעו המוסדות ואת דרכי הטיפול שלהם בתלונות על הטרדות מיניות. על מל"ג וות"ת לגבש בהקדם מדיניות ברורה בדבר הדרך שעל המוסדות לנקוט בתחום זה, וקווים מנחים שעל בסיסם יקבע כל מוסד ומוסד כללים מפורטים לטיפול בנושא בכלל ולניהול ההליך המשמעתי בפרט בדרך שמתאימה למאפייניו הייחודיים.

על משרד המשפטים, שהשר העומד בראשו ממונה על ביצוע החוק והתקנת התקנות, לפעול לתיקון התקנות בהתאם לממצאי דוח זה, ובכלל זה ליצור בהן מנגנון אפקטיבי יותר ועדכני יותר להטמעת הנושא.