בשנת 1929 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פרנקפורט והיה למרצה במשפט אזרחי באוניברסיטה, ובשנת 1930 שימש פרופסור למשפטים (אמריטוס), באוניברסיטאות ברלין ופרייבורג. היה פעיל בארגון האקדמאים הציונים וראש תנועת הנוער החרדית "עזרא" בגרמניה. בשנת 1933 התיישב בירושלים. מאותה שנה עד שנת 1946 שימש כיועץ המשפטי של בנק יפת ומ- 1947 עד 1961 היה יו"ר מועצת המנהלים בחברת הולנדר ושות' שמרכזה בשטוקהולם.

במלחמת השחרור היה קצין במטכ"ל (אכ"א), בירושלים. בשנים 1950-1948 היה מנהל מחלקת הסוכנות היהודית לפיתוח ירושלים. בשנים 1961-1948 כיהן כמנהל החברה הכלכלית לירושלים ובשנים 1961-1954 גם כיו"ר בנק הדואר.

נוסף על כך היה חבר בגופים המנהלים של מפעלים משקיים אחרים: בשנים 1961-1956 היה חבר מועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל ובשנים 1961-1957 היה יו"ר הוועדה המייעצת והמועצה המייעצת של בנק ישראל. כמו כן שימש נשיא כבוד של לשכת המסחר ישראל-שבדיה.

היה חבר או יו"ר בוועדות חקירה ממשלתיות שונות, וכן מילא כמה וכמה תפקידים ציבוריים: חבר מועצת ההגבלים וחבר מועצת הנפט; ראש הוועדה לתחיקה פיננסית, מטעם האגודה למדעי המדינה; יו"ר הוועד הישראלי של ההסתדרות המדיצינית "הדסה"; חבר ועד אוניברסיטת בר אילן; נשיא לשכת "ירושלים" (מסדר בני ברית); חבר ועד הנאמנים של "בצלאל".

בדצמבר 1961 התמנה על ידי נשיא המדינה למבקר המדינה ולאחר מכן, ב- 1971, התווסף לתפקידו גם תפקיד נציב תלונות הציבור.

בשנת 1965 שימש נשיא הקונגרס הבין-לאומי החמישי של INTOSAI, ארגון בין-לאומי של מוסדות ביקורת עליונים, שהתקיים בירושלים, ובשנים 1968-1965 היה חבר ויו"ר ראשון של הוועד המנהל של INTOSAI.

היה חבר ועדת החקירה הממלכתית - "ועדת אגרנט".

כיהן בתפקיד מבקר המדינה במשך עשרים שנה, עד 1981.