נולד באוקטובר 1923 בלבוב, פולין. עלה ארצה באביב 1925 והתגורר בחיפה. ב- 1940 סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ולמד במשך שנת לימודים אחת היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.

היה חבר ההגנה. בשנת 1941 החל ללמוד בבית הספר למשפט של ממשלת המנדט הבריטי Law Classes, ובמקביל עבד במחלקת רשם החברות בירושלים.

בשנים 1947-1946 התמחה במשפטים, תחילה במשרד עורכי הדין זמורה, קרונגולד, רוזן ואחר כך במשרד בר שירה, ובמאי 1948 קיבל רישיון לעריכת דין.

מפברואר עד מאי 1948 השתתף בקורס הראשון של קציני משטרה. לאחר סיום הקורס שימש כמפקח במטה הארצי של המשטרה בתל-אביב, מ- 1949 - מפקח ראשון. מראשית 1950 שימש פקד, באגף החקירות של המטה הארצי. במסגרת שירותו במשטרה הרצה בקורסים להכשרת חוקרי משטרה בפרוצדורה פלילית.

משנת 1951 שימש עורך דין שכיר במשרדו של עו"ד א' חוטר-ישי בתל אביב; ב- 1960 הצטרף כשותף למשרד עם עו"ד יצחק טוניק וב- 1969 פתח משרד פרטי.
עסק במשפטים אזרחיים ובמשפטים פליליים (עבירות צווארון לבן).

בתקופה זו שימש מרצה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, וכן אב בית דין בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין.

בדצמבר 1979 התמנה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. שמע בעיקר משפטים אזרחיים כדן יחיד, ובמשך שנתיים היה אב בית דין בהרכב שדן בפשעים חמורים. כמו כן שימש מרצה במכון להשתלמות שופטים ע"ש י' זוסמן ז"ל וחבר ויו"ר בוועדות משפטיות שונות.

במרס 1986 התמנה לשופט בפועל בבית המשפט העליון ושימש בתפקיד זה עד סוף אותה שנה.

בפברואר 1987 התמנה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. היה חבר בוועדת החקירה לענייני שירות הביטחון הכללי.

ב-1988 פרש מכהונתו כמבקר המדינה והצטרף כשופט לבית המשפט העליון.